בלב כבד, העקירה (בלשון המכובסת) ההינתקות, נכנסה לתהליך של אל-חזור.

במקביל,מומחי הביטחון מזהירים מ"ההישג" הראשון של העקירה שהוא חשיפת יישובי הנגב המערבי למטחי קאסמים ופצ"מרים. אם נותרו כמה תימהונים אופטימיים בלתי נלאים, הרי ש"ידיעות אחרונות" מגלה, כי מערכת ההתרעה "שחר אדום", המופעלת בשדרות, תותקן בקרוב גם באשקלון... בנוסף, ימוגנו גם גגות בתיהם של מתנחלי(?) הנגב המערבי (בכך משתנה הסטטוס שלהם ממתיישבים-למתנחלים מוכי קאסמים).

רוצה לומר, שמייד לאחר העקירה-נסיגה, יכנסו כל תושבי האזור הגובל ברצועת עזה לכוננות ספיגה.

ממשלת ישראל מאותתת ברוב איוולתה לארגוני הטרור-קדימה, אנחנו ממשיכים להסתתר במקלטים, רק משנים את הכתובת: נא לעדכן את טווח הטילים שלכם לאשקלון, במקום לנווה דקלים, ולהסיט את כני השיגור לכיוון יד מרדכי נירים ונחל עוז, במקום- לגני טל, כפר דרום ואלי סיני. שיטת ההבלגה נמשכת, הקונספציה הדפנסיבית מובטחת לכם גם לאחר העקירה.

כניסה למגננה אחרי עקירה טראומטית שכזאת, הוא פשע נורא והפקרות חסרת תקדים.

ממשלה שפויה שביטחון אזרחיה בראש מעייניה- חייבת להזהיר בצורה הנחרצת ביותר שאם חלילה יהיה "שחר אדום" באשקלון, תהייה "אפלה בצהריים" בעזה. הבליץ שהכה את לונדון במלחמת העולם השנייה יהיה כאין וכאפס לעומת הפצצות שיוטלו על יישובי הרצועה לאחר העקירה, אם ימשך הירי על יישובי הנגב המערבי.

במקביל, על ישראל לנצל את האביב המלבלב עם מדינות אירופה ובראשן צרפת, לצאת במסע הסברה עולמי, ולהצהיר כי לאחר העקירה ישראל לא תבליג עוד למטחי טילים על אזרחיה. יש להבהיר בצורה הברורה ביותר כי העקירה מעזה מעמידה את הרשות הפלשתינית בפני מבחן היסטורי, להיות או לא להיות הפרטנר לתוכנית "מפת הדרכים".

לתירוצים הצפויים להישמע כרגיל מפי הוזי השלום, כי בכך אנחנו נעשים בני ערובה בידי ארגוני הטרור, יש להשיב כי אפסו התירוצים להצדקת רצח יהודים.

בטוחני, שהיסטוריונים שיחקרו פעם את מצעד האיוולת הזה, לא יאמינו למראה עיניהם. מדינה שלמה צעדה מסוממת אחרי החלילאי מהמלין אל פי התהום...