הכה בחרדי והצל את ישראל <br>

דעת הקהל נסערה לאחרונה בעקבות הצלחה תקשורתית של ערוץ טלוויזיה להקליט קצין בכיר במשטרה מנחה את פיקודו, כיצד לטפל במפגינים הכתומים. בכל אופן, מעבר לתרגיל העיתונאי שהצליח לייצר רייטינג, אין בדברים שאמר השוטר שום חדש. מי שמכיר את רמת הקצונה במשטרה ואת צורת ההתבטאות שם איננו מופתע. משטרה היא לא בית אופרה ולא התזמורת הפילהרמונית. ככה מדברים שם. בעיקר כאשר פועלים בשטח ועוד תחת נסיבות מלחיצות כמו אלו בהן הוקלט הקצין הזה.

מה שכן מפתיע הוא, שמן הדבר שבאמת מפתיע בדברי השוטר הזה התעלמה התקשורת. בהנחיות שנתן כיצד לטפל במפגינים, אמר: "אני מכיר את החרדים האלה".

המפגינים אבל לא היו חרדים.

מלבד כמה חב"דניקים המצטרפים דרך קבע להפגנות הימין, לא היו שם חרדים. מדוע אפוא דיבר שחם על "חרדים"? לא מדובר בקצין משטרה זוטר עולה חדש מחבר העמים שבשבילו כל הדתיים אותו הדבר. מדובר כאן בקצין ותיק, תושב הארץ ותיק, מפקד מרחב, שבוודאי יודע להבחין היטב בין חרדים ובין הציבור מולו ניצב התת-ניצב. מדוע אפוא דיבר שחם על "חרדים"?

נראה לי שאין צורך לגייס צוות פסיכולוגים מומחה כדי לנתח את מה שעבר במוחו של ניסו שחם. די לסקור את ההיסטוריה של הטיפול המשטרתי לו "זוכים" החרדים במהלך כל שנות קיומה של המדינה ה"יהודית", כדי להבין מה עבר במוחו כאשר קיבל הוראה לעצור בכל מחיר את התקדמות המפגינים לעבר גוש קטיף. הרבה יותר קל לו עצמו ולפיקודיו להפעיל את הכוח הנדרש לשם כך כאשר מדובר בחרדים ולא ב"מלח הארץ" של הציונות הדתית-לאומית. כי דמם של החרדים הותר במשך השנים. כאשר צריך להכות במפגינים כדי למלא את המשימה ולהציל את המולדת, קל יותר לעשות זאת כאשר השוטרים משכנעים עצמם שמדובר ב"חרדים הטפילים והמשתמטים" ולא במתיישבים החלוצים המשרתים בצבא.

להלן מספר מקרים לדוגמא כיצד מטפלת המשטרה במדינה היהודית ביהודים חרדים לדבר ה', המתגוררים בשכונה חרדית אשר בלב ליבה מחללים את השבת. כל המקרים דלהלן הובאו במסמך רשמי לפני ועדה של הכנסת שהתכנסה כדי לדון באלימות משטרתית נגד מפגינים חרדים, בנוכחות שר המשפטים דאז, דוד ליבאי, ומפקד מח"ש דאז ופרקליט המדינה כיום, ערן שנדר. שמות המוכים והעדים מובאים כאן בראשי תיבות.

- תיק מס' 3768/94 א.ק. בן 17.5 (במסמך המקורי מצוינים כתובת וטלפון, כמו בכל המקרים כדלקמן).

19.11.94, 17.40. חזר לביתו לאחר תפילת ערבית בביה"כ. בצומת סנהדריה נתקל בהפגנת אנשי מר"צ. הבחין שהמשטרה עצרה ילד בן 14, לאחר שהוכה בידי אנשי מר"צ. צעק לשוטרים לשחרר את הילד. הוכה קשות על כך ונגרר לתוך הניידת שם המשיכו להכותו. קיללו אותו בשפת ביבים, וגידפו את הדת היהודית. סירבו לתת לו טיפול רפואי למרות שהרגיש רע עקב המכות הקשות שספג.
לשוטרים לא היו תגי זיהוי. יכול לזהותם.
עדים: א.ד., י.פ. [במסמך המקורי מצוינים מס. ת.ז., כתובת וטלפון. כנ"ל לגבי כל המקרים האחרים ברשימה].
מכתב של א. ע. מעיד כיצד השוטרים היכו באכזריות את קשאני.
במסמך המקורי (כמו בכל המקרים להלן, מפורטים שלבי הטיפול של מח"ש בתלונה בעקבות פניית האגודה לזכויות האזרח כולל הגשת אישורים רפואיים, עד לסגירת התיק מ"חוסר ראיות").

- תיק מס' 3748/94, ב.ש.
19.11.94, בר-אילן, 16.15. יצאה מן הבית כדי ללוות את בנה שעמד לחזור הביתה, זאת כדי למנוע ממנו להיתקל באלימות השוטרים ברחוב. בהיותה ברחוב ראתה שוטר יס"מ מכה קשות בחור עובר אורח. ביקשה את פרטי השוטר. הלה דחף אותה מן המדרכה לכיוון הכביש, זאת בעת שהיתה בחודש התשיעי להריונה. בעת שהיתה שרועה על הארץ דרך עליה וכך עשו גם השוטרים שהיו עמו.
מס' הניידת שהיתה במקום - 31051. שוטר יס"מ, אסף אלעד, היה במקום.
עדים: בעלה שצפה מהמרפסת, ש.ג.

- תיק מס' 438/95, צ.מ.
בן 10. 21.1.95, צומת יחזקאל-שמואל הנביא, 16.00.
הלך לבקר חבר. בצומת היה מחסום משטרתי. שוטר הפיל את המחסום על הילד וגרם לו חבלה קשה ברגלו.
עדים: מ.א., ר. א.
מפקד כח המשטרה במקום: פקד נתן טוהר. שם השוטר הפוגע: שלום. פקד טוהר סירב לבקשת אזרח למסור את פרטי השוטר והורה לשוטרים לעלות לניידת ולהסתלק מן המקום.
השוטרים לא נשאו תגי זיהוי.

- תיק מס' 340/95 (?), ר.א.
אזרח ארה"ב, דרכון מס:__
19.12.94, 21.30. בר-אילן. ליל שבת, חזר לישיבה בה הוא לומד מסעודת שבת אצל המשפחה שאירחה אותו. הלך עם שני חברים. ניידת משטרה נעצרה בחריקת בלמים לידם ברח' גולדה מאיר. שמונה שוטרים פרצו החוצה והחלו להכותם באלות.

- ד.ש.
21.10.94, 21.20. ארבעה שוטרי יס"מ התנפלו עליה בעת שיצאה מביתה לרחוב, הפילוה על הרצפה. נחבלה קשות ברגלה - שטף דם, ונזקקה לטיפול רפואי.
מצורף אישור רפואי.
השוטרים לא ענדו תגי זהוי.
באותו לילה הגיעה אלימות השוטרים לשיא. ב.ד. (כתובת מדויקת) הורד על-ידי שוטרים מגג עליו עמד לצפות בנעשה ונגרר בפאותיו על הכביש למרחק כמה מאות מטר.
עדים: מש' ד.

- תיק מס' 2757/94מ.ב. דרכון אנגלי, מס:__
27.8.94, הוכה על-ידי שוטרים בבר-אילן, התעללו בו ברחוב, הניפו אותו וזרקו אותו על הכביש. צולם בוידיאו.
כאן, באופן יוצא דופן הועמד שוטר שזוהה בצילומי הוידיאו לדין משמעתי.
זוכה בטענה שהקלטת עברה עריכה.

- תיק מס' 339/95 ד.ב.
25.11.94, שמואל הנביא על יד מוניות "הצומת". הלך ברחוב, קבוצת שוטרים רצו לעברו והיכוהו נמרצות. לאחר שנפל על הרצפה, גרר אותו שוטר לניידת במרחק 20 מ'. סירב לנסוע בשבת. העלו אותו לניידת, הדליקו את הרדיו בפול ווליום, הסיעו אותו כמה עשרות מטרים ושחררו אותו.
עדים: א. מ., י. ק.
ד.ב. אמר שיכול לזהות בודאות את השוטר שגרר אותו.

- תיק מס' 549/95 מ.א.
1.1.95, 15.45, שמואל הנביא. הלך עם אשתו, ושלושה ילדים אחת מהן תינוקת בעגלה. פרש משטרתי רכב אליהם, היכהו, קרע את חליפת השבת וכובעו. פגע עם סוסו בעגלת התינוקת והפך אותה.
עדים: ב.ר., ש. צ., א. פ.

- י. פ.
7.1.95, 16.00, שמואל הנביא ליד בי"כ סדיגורא. הלך להתפלל מנחה. פרש משטרתי רכב אליו והחל לגדפו: "אתה מגעיל, תריח את עצמך". כשביקש פרטיו, הדפו עם הסוס לקיר, הצביע על הריר שזב מאף הסוס ואמר לו: "תלקק את זה". פריזנד ביקש משוטר נוסף שיקרא למפקדו. הלה הביא את ניצב עמית שהיה בסביבה. כשהציג עצמו כמפקד מחוז ירושלים, אמר לו פריזנד: "ואם אתה מפקד המחוז, אני כלב?" עמית הורה לעצור אותו על העלבת שוטר.
עדים: י. ו., מר ד., א.ק.

- תיק מס' 966/95 י. ל.
17.2.95, בי"כ סדיגורא רח' שמואל הנביא. הלך להתפלל מנחה (היאר-צייט של אמו). ראה מחסום אבנים וביקש מילדים לפנותו כדי לא להרגיז את השוטרים. ניגש אליו שוטר ועצרו. השוטר ביקש ממנו תעודת זהות ולנדאו ענה שבשבת אסור לשאת תעודות. שוטרים נוספים הגיעו למקום, היכוהו קשות, גררו אותו לניידת והסיעו אותו למעצר. נשברו לו שיניים. בין המכים אותו היה קצין עם כיפה. קצין בשם דורון נכח במקום.
עדים: ר. ב., נ. ג., ו. (שם משפחה), ב. ס., ש. א.

- א. ד.
25.2.95, 15.30, שמואל הנביא- בר אילן. שלושה שוטרים הפילו אותו לארץ בעטו בו והיכוהו באכזריות בעודו מוטל על הארץ, זאת ללא סיבה מלבד היותו נוכח במקום.
השוטרים סירבו להזדהות, מלבד אחד שאמר שהוא המפקד וקוראים לו מנחם.
עדים: ש. ח., י. א.

- י. ש.
1.7.95, 18.30, בר אילן. ארבעה שוטרים החלו לרדוף אחרי בחורים שצעקו "שבעס". השיגו אותם בחצר בית והיכום באכזריות.
שמות השוטרים: מיכאל פיורר, שוקי כהן, אברהם דרור, שוטר נוסף ללא תג זיהוי, סירב להזדהות.

- א. ג. בן 13.5
הוכה והופל ארצה על-ידי שוטרי משמר הגבול, בעת שהלך ברחוב. לאחר שקם, בעט בו שוטר משמר הגבול. ידו נשברה וגובס.
מסמכים רפואיים וצילומי רנטגן ברשותנו.

- ש. א.
17.2.95, שמואל הנביא. עמד על המדרכה. שוטר היכה בו באלה וגרם שטף דם חזק ברגל. צורפה למח"ש עם התלונה תעודה רפואית.
שם השוטר: עובדיה קלימי.
עד: ר. ב.

- תיק מס' 509/95 י. א.
17.12.94, 16.30, בר-אילן. עמד ליד ניידת משטרה. שוטר דרך עליו ובעט בו.
עד: א.ג.
מס' הניידת: 30723. י.א. מכיר את השוטר ויכול לזהותו.

- ש. ד.
5.1.95, 09.00, עזרא 1 ירושלים. ירד מהישיבה לטלפון. ניידת עצרה ברחוב, יצאו שני שוטרים והחלו לגדף את החרדים עוברי האורח. אחד עשה תנועת שליפה באקדח ואמר: "להרוג אותכם כמו שהורגים את כל הערבים".
עד: ש.ק. תלמיד באותה ישיבה
שם השוטר: משה כהן, מס: 963462

2.7.95, ישיבת "חזון עובדיה".
שכנה התלוננה תדירות שהזמירות בסעודת ליל שבת של תלמידי הישיבה מפריעים את מנוחתה (לפני כן היה במקום דיסקוטק). ניידת הגיעה והשוטר כבל באזיקים את הבחור א. ב. ת. בתגובה חנק אותו השוטר הפילו על הארץ והבחור נחבל קשות.
שם השוטר: אליהו קסוטו

בכל המקרים דלעיל, כמו גם בכל המקרים בהם היכו שוטרים ללא רחם וללא הצדקה יהודים חרדים, לא טיפלה מח"ש, שבראשה עמד ערן שנדר, היום פרקליט המדינה תוך העלאת טענות שונות ומשונות שחוט השני בהן היה: "אין מספיק ראיות". למרות העובדה שבכל התלונות הוגשו תיאורים מפורטים, עדים, מסמכים רפואיים, שמות שוטרים. מח"ש לא חקרה את העדים, לא ערכה מסדרי זהוי למרות שבחלק מן המקרים אמרו המוכים שהם מכירים את השוטרים ויכולים לזהותם. מדינת חוק.

הדוגמאות לעיל הינן רק מדגם מייצג. מייצג כיצד מטפלת המשטרה בחרדים. כאשר תת-ניצב ניסו שחם אמר: "אני מכיר את החרדים האלה" והסביר לפקודיו שהוא יודע איך לטפל בהם, הוא דיבר מתוך נסיון מעשי בשטח. התמיהה היא כמובן מדוע התעלמה התקשורת מן ההיבט הזה. אבל בעצם, כאשר מביאים בחשבון את התעלמות התקשורת מדרך הטיפול של המשטרה בחרדים במשך עשרות שנות קיום המדינה, כאשר דווקא החרדים המוכים מוצגים כאלימים, התמיהה נעלמת.

הנקודה אבל שכן צריך לשים לב אליה, היא התעלמות הציבור הדתי-לאומי מן ההתייחסות של שחם לחרדים. במשך כל שנות קיום המדינה הצטרף ציבור זה בנפש שוקקה לממסד שהכה ללא רחם בחרדים, תוך שהוא מאשים את האחרונים ולא את המשטרה. זאת, חרף העובדה שהחרדים לא הפגינו מעולם ברח' דיזנגוף בת"א או בשד' אבא חושי בחיפה, מעוזי החילוניות. בדוגמאות דלעיל מדובר במחאה נגד חילולי שבת שהתבצעו בלב ליבה של שכונה חרדית במאה אחוז. לא היה שום צורך לאומי לנסוע דווקא ברח' בר-אילן בעיצומו של היום הקדוש (כמו שמוכח מן העובדה שלא נוסעים שם היום בשבת), ברחוב שכל דייריו שומרי שבת, שמשני צידיו ממוקמים בתי כנסיות ובתי מדרשים לרוב.

מפגיני הציונות הדתית-לאומית לעומת זאת יצאו למערכה על לב הקונסזוס של המדינה אותה הם כה קידשו. הם הפכו נושא ביטחוני מובהק לבעל השלכות דתיות על-פי תפיסתם את ענייני הדת (תפיסה שאגב מנוגדת בתכלית לזו של עולם התורה). הם מפריעים את חיי האזרחים במרכזי אוכולוסיה, חוסמים תנועה חיונית בצמתים מרכזיים תוך סיכון חיי אדם. הם יוצאים לאכוף בכח הזרוע את תפישת עולמם הפרטיזנית על כלל הציבור שמתנגד לה.

וכאשר באה משטרת ישראל להגן על אושיות המשטר הדמוקרטי כנגד הקמים לכלותו, ראה זה פלא. מפקדי המשטרה צריכים לשכנע את עצמם שמדובר ב"חרדים" כדי לאזור אומץ לאכוף את החוק.

"הכה בז'יד והצל את רוסיה" הפך - באופן טבעי לחלוטין, במדינה שהקריבה 22,000 חיילים יהודים כדי להקים בארץ ישראל מקלט לצאצאי חמלניצקי - ל"הכה בחרדי והצל את ישראל".