|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
המסיע החמדן, החייל הרשלן והשופט הרחמן <br>
|
מערכת המשפט צריכה לדאוג שמסיעי שב"חים יהיו מודעים לחומרת מעשיהם ושהחייל במחסום יהיה מודע לחשיבות תפקידו ● לבני אסף בן ה-17, שנרצח בפיגוע האוטובוס בחיפה, זה כבר לא יעזור
|
בבוקרו של יום שני השבוע (1.8.05), במהדורת החדשות, מופיעות שתי ידיעות צמודות שאין עוד מדינה בעולם או כוכב ביקום שמסוגלות להישמע בו יחדיו.
המסיע של המחבלת שרצחה 21 אנשים במסעדת "מקסים" בחיפה נמצא זכאי מעבירות של ניסיון לרצח והואשם רק בעבירות קלות של הסעת שב"חים. בית המשפט האמין לו כי "לא ידע".
הידיעה הצמודה לה, מיד אחריה, מבשרת כי נתפסו המסיעים של המחבל שביצע את הפיגוע בנתניה. מסיע יהודי ושני ערבים ישראלים, כל אחד בתורו הסיע את המחבל - היהודי העבירו את המחסום והערבים הביאו אותו עד תוככי נתניה. היהודי העביר אותו כשהוא והמפעיל שוכבים על רצפת המכונית. החיילים במחסום, שהכירו את הנהג מנסיעותיו הרבות, נפנפו לו לשלום ולא הביטו אל רצפת המכונית.
לו אני במקום המסיעים הייתי מרגיש טוב מאוד. במצב הנוכחי סיכוייהם להשתחרר גדולים, צריך רק לזכור לומר "לא ידעתי", והשופט יעשה את השאר.
וכך היהודי החמדן שמעביר ערבים אשר אין להם אישור להיכנס לישראל, החייל הרשלן שנכנע לשיגרה ולא קם ממקומו לבדוק את המכונית, והשופט הרחמן אשר מזכה מסיעי מחבלים, הופכים את מדינת ישראל לשדה קטל פתוח למחבלים.
הם מעמידים בסכנה אמיתית את כל תושבי המדינה ואת כל ילדינו.
למה מערכת המשפט, המחוקק והשופט אינם סוגרים את הפירצה הזו. מדוע אין מגדירים את אשמת המסיעים לפי מבחן התוצאה - הסעת ולא בדקת, הינך אשם בכל תוצאה.
הנהג אשר מסיע אדם יהיה חייב לוודא כי הוא רשאי להיכנס לתחומי המדינה ויהיה חייב להודיע במחסום כי יש אנשים במכוניתו כדי לאפשר את בידוקם. במידה ולא יבדוק, יידע כי הוא יהיה שותף לרצח וייענש בהתאם, בלי שיקולים ובאופן אוטומטי.
הרי מי שמיתמם עד כדי לומר "לא ידעתי" כאשר הסימנים הם ברורים לכל בר בי רב, הופך עצמו לשותף ומסכן את כולנו. למה שנאפשר לחוק להגן עליו ולמה שנהיה רחמנים כלפיו? מי שלוקח את הסיכון יידע כי הוא מסכן את עצמו.
חייבים לשנות את המצב כדי להגן על חיי ילדינו ועל תושבי המדינה. בפיגוע בנתניה נהרגו חמישה אנשים ביניהן שתי נערות בנות 16 אשר כל חייהם היו לפניהן.
החייל הרשלן, המסיע החמדן והשופט הרחמן, אחראים למותן של הנערות ולמותם של האחרים, בדיוק כמו הרוצח המתאבד ומשלחיו. דמן של הנערות על ידיהם לעולם. ואם מדינה שואפת חיים אנחנו, הרי חייבים לדאוג ולוודא כי השופט לא יהיה רחמן כדי ליצור הרתעה משמעותית נגד המסיע החמדן, ועל צה"ל לוודא כי תישבר השיגרה במחסומים והחייל לא יהיה רשלן. שינוי המקום יגרום לכך שלא יווצרו היכרויות אישיות המונעות בדיקות רציניות.
עד אשר לא ייעשה מעשה, ימשיכו המחבלים לחדור לערינו ולהתפוצץ ברחובותינו ולהרוג את ילדינו. חייבים להפסיק זאת.
|
|
יוסי צור הוא אביו של אסף, כמעט בן 17 בהירצחו בפיגוע אוטובוס קו 37 בחיפה ב-5 במרץ 2003, פיגוע שהתאפשר בזכות סייען מקומי, אחיו של מסיע המחבל
|
|
| תאריך:
|
03/08/2005
|
|
|
עודכן:
|
03/08/2005
|
|
יוסי צור
|
|
|
אולי שולמית אלוני אפילו יודעת בעצמה מי מתי ולמה פברק את "הפרוטוקולים של זקני ציון", אולי "בסך הכול" ניסתה להשתמש בהם כמטפורה אומללה, ברם יש לראות את ההתבטאות הזאת ברעיון לעיתון ערבי-ישראלי בהקשר הכללי שלה, אותו ההקשר, שהיא עצמה עשתה רבות למען היווצרותו.
|
|
|
|
|
עשרות-אלפי יהודים, ובראשם רבנים, חברי-כנסת ואישי-ציבור אחרים, נעשו השבוע מפירי חוק. המשטרה, בהשראת ראש-הממשלה, הכריזה על עצרת התפילה ליד ציון הבבא-סאלי בנתיבות, כעל 'התקהלות בלתי-חוקית', מנעה מהאוטובוסים לצאת אליה, ובכל-זאת הגיעו רבבות, והפרו בגאווה ובראש מורם את החוק.
|
|
|
|
|
השמאל תמיד צעק לימין "הכיבוש משחית", זאת אחת הטענות היחידות שהיה לי קשה לעמוד מולה בלב שלם. התשובה שלי היתה, כן הכיבוש משחית את הלב במידה מסוימת. מסוימת כי רוב משימותיי כחייל קרבי (עד לא מכבר), הסתכמו בכניסה לבית בכח הזרוע, יחד עם איש שב"כ, ריכוז בני הבית באחד החדרים וחיפוש אחר המבוקש או אמצעי לחימה.
|
|
|
|
|
יש הרואים בדוח דוברת מהפכה חיובית במערכת החינוכית בארץ, ויש הרואים בדוח זה תוכנית הרת אסון. כל דוח ראוי שיתייחסו אליו ברמה של כבוד למערכת. אין לי ספק, שאנשים מכובדים מהמערכת החינוכית בארץ עמלו וטרחו להביא בפנינו - המנהלים, המורים, היועצים החינוכיים והילדים המאכלסים כיתות רבות בבתי הספר - איזו שהיא הצעה, כדי לשפר או לייעל את האווירה של בית-הספר.
|
|
|
|
|
הוא הותיר אחריו שובל של ריח זיעה חריף. היא הביטה בגבו ובהליכתו הגמלונית בזעף. פיאותיו שהיו מסולסלות ומגולגלות סביב אוזניו וחליפתו השחורה שהיתה תלויה ברישול על גופו הרזה, העלו בה רגשות דחייה עזים. הוא דמה בעיניה לדחליל נטול חן, לקולב מתפרק, למקרוני שבור. היא נגעלה ממנו מבלי שתראה את פניו.
|
|
|
|
|
