|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
האמון שניתן ליו"ר מפלגת העבודה בוועידת-מפלגתו עלול, מן הסתם, להטעות את כולנו, אך אין הוא יכול להאפיל על הקרע והשסע העמוק שבו הוא והיא נתונים זה מכבר
|
|
הרצוג. מרחב-נשימה [צילום: מרים אלסטר/פלאש 90]
|
|
|
|
|
קריאות ה"בוז" הקצובות, מול קריאות ה"יחי", שהוטחו לעבר היו"ר בוז'י הרצוג, מבשרות יותר מכל את ערפל הקרב הכבד הנטוש זה מכבר סביב עתידה של מפלגת העבודה. ושלא תהיה כאן אי-הבנה: האמון, שהוענק, בסופו של דבר, לבוז'י בוועידת-מפלגתו, הציל אותו, אומנם, מתבוסה ואובדן, אלא שרק באורח זמני, באשר הוא העניק לו בכך מרחב-נשימה לשנה נוספת בלבד. אלא שהאמון הזה אמור, בעצם, להתפרש כלא יותר מניצחון-פירוס, שמבחינת הרצוג, אם לא מבחינת "העבודה" כמפלגה, מוטב היה אילו נמנע, על אחת כמה וכמה כשהדברים אמורים בתנאים המרים שבהם הוא הושג. אחרי ככלות הכל, לא ניתן להתעלם מהאיבה היוקדת שרוחשים כיום לבוז'י לא מעט מעמיתיו למפלגה, שהיו, מן הסתם, מעדיפים את לכתו הביתה ללא המתנה.
חידלון ואובדן
כך או אחרת, ברור מאליו שניצחון הפירוס שהשיג בוז'י הרצוג בוועידת-מפלגתו אינו יכול להאפיל על הקרע והשסע העמוק הפוקד זה מכבר את מפלגת העבודה. לא פחות משהקרע הזה מעמיד בצל את עתידו של הרצוג עצמו - הוא מאיים גם להתיש את שארית-כוחה של מפלגת העבודה, החצויה כיום בין בוז'י לשלי, ושאין לה בעצם מנהיג חלופי שיוכל להוציא אותה מן הבוץ בו שקעה. מהפילוג הזה עלול, בסופו של דבר, לצמוח רק אובדן וחידלון למפלגה, שבעבר הרחוק זכתה להנהיג את המדינה, עם כוח-אדם שהיה לדוגמה, אך שבמרוצת הזמן איבדה את כל אונה ומרצה ושקעה עמוק ביוון המצולה. מה שנותר ממנה עתה אינו אלא מפלגה אבודה, שאיננה אלא חסרת כל תקווה, שתש כוחה, ושקלושים ביותר סיכוייה להתאושש מהמכה הקשה שספגה. |
| תאריך:
|
03/08/2016
|
|
|
עודכן:
|
03/08/2016
|
|
ראובן לייב
|
|
התיוג הפוליטי המקובל טוען, שחוגי הימין מבקשים להחליש את כוחה של מערכת המשפט, בעוד חוגי השמאל הם העומדים של משמרתה. אבל בנושא נציבות הביקורת על הפרקליטות ע"ה - ראו זה פלא: עולם הפוך.
|
|
|
|
|
אודה לבושתי כי אני מביך את עצמי. האקלים הבלתי ייאמן בו אפשר בישראל של היום לראות חרשת עבים קודרת בשמי הדיון בעתידה של התקשורת, צריך היה להטריד עד לזעזע אותי. אחר הכל תקשורת אינה אלא מין ביטוי קיבוצי לחופש המידע, לחופש הדעה, לאמינות בדיווח, לחיסון ממורא בתחקירי עומק, בחשיפת הפתחים למרתפים בהם מסתירים נגועי נכלים את מעשיהם, לעידוד היצירה הנועזת, החדשנית, החתרנית, לשיתוף האזרח בתהליכי הבחירה של נציגיו, במעקב אחר אכיפת הדיו, עשיית הצדק, ביטחון, כלכלה, העולם הגדול. תקשורת היא מגה-נושא, והאקלים בו רוחש בוחש השיח על עתידו הקרוב והרחוק, צובר יותר איומים מאשר בשורות. והנה, לבושתי אני מוצא עצמי מוטרד לוגית, ודאי, אך התחושות המלוות אותי שצריכות היו להיגזר כשוליות, הן המטרידות אותי יותר מכל.
|
|
|
|
|
יש לי הצעת ייעול: לסגור את נציבות הביקורת על הפרקליטות. הצעת החוק שאישרה ועדת החוקה (יום ג', 2.8.16) לקריאה שנייה ושלישית, הופכת אותה לגוף חלשלוש שיוכל מקסימום לטפל בפרקליטים שינהגו בחוסר נימוס. אז פשוט חבל על הכסף, הזמן והמאמצים. מוטב שלא תהיה ביקורת בכלל, מאשר שתהיה קריקטורה של ביקורת שתישלף כנגד כל מי שידרוש ביקורת אמיתית.
|
|
|
|
|
כלכלנים מדופלמים לומדים את תורת המחירים. אין המדובר בתיאוריה פשוטה כי נושא המחירים משופע מגורמים שונים ומשונים שאין להם כל זיקה ישירה לתורות כלכליות. אגב, ואל יכעסו חברי הכלכלנים, כלכלה אינה מדע מדויק. נכון שישנם גרפים, ומספרים, עקומות, אלכסונים, ריבית ונוסחאות מסובכות, הצרכן הרציונלי והמוסדות פיננסיים. מושגים אלה מוכרים היטב לעושים במלאכה. אלא שכל התיאוריות היפות הללו יכולות להתהפך והכלכלה יכולה לקרוס רק בגלל פסיכוזה שאוחזה באזרחים בגלל אמירה זו או אחרת של בעל תפקיד כלכלי משמעותי או מאמר עיתונאי בלתי אחראי.
|
|
|
|
|
מירי רגב אינני יודע אם קראת את ספר ירמיהו פרק כ"ו, אבל את צועדת בבטחה לממש תיאור מזוויע בפסוקים ח' ט', בהם מושמע קול מתבהם ומתלהם של כוהנים ונביאי שקר, שהלהיטו את "כָּל הָעָם אֶת יִרְמִיָהוּ מְדַבֵּר... וַיְהִי כִּכְלוֹת יִרְמִיָהוּ לְדַבִּר אֶל כָּל הָעָם וַיִּתְפְּּשׁוּ אוֹתוֹ הַכֹּהָנִים וְהַנְּבִיאִים וְכָל הָעָם לֵאמֹר: מוֹת תָּמוּת". הנביא ירמיהו יצא נחוש במקרה הנוכחי נגד מדיניות מלחמה, שהסתימה למרבה הכאב בחורבן הבית הראשון בימי המלך צדקיהו.
|
|
|
|
|
