התקרית עם המשלחת הלבנונית

האולימפיאדה היא האירוע הגדול ביותר בעולם בו משתתפות כל המדינות, ואף חברים בודדים, אולם יש מדינות שעדיין לא הפנימו כי המשחקים באו לקרב ולא להרחיק, באו בשלום, והלחימה היא רק על כר הדשא והמזרן, והנה המשלחת הלבנונית לא הסכימה לנסוע באוטובוס אחד עם המשלחת הישראלית לטקס הפתיחה של האולימפיאדה.

זה הזכיר לי נשכחות מלפני חמישים שנה, אני הייתי חבר במשלחת הספורט של הסטודנטים לאוניברסיאדה שהתקיימה בהונגריה בבודפשט, זוהי למעשה האולימפיאדה של הסטודנטים, וסטודנטים מכל העולם הגיעו לכבד בנוכחותם ולהשתתף במשחקים.

אני נבחרתי להיות נושא הדגל של ישראל בפתיחת המשחקים, ונשאתי אותו בגאון אלא שלא חסרו רגעים מביכים. באחד מהם חזרתי למלון ועל דש חולצתי סמל המשלחת של ישראל, כאשר עצר אותי חיל הונגרי ובקש ממני בשפת הסימנים את הסמל, סירבתי והוא הציע החלפה של הסמל שלו, גם לזה סרבתי כי מדובר בסמל שאין לו תחליף, רציתי לתת לו אחר אולם הוא סירב, ואז קרא לי זיד והסתלק.

האירוע החמור ביותר התרחש כאשר נסתיימו המשחקים, והיינו צריכים לטוס חזרה במטוס אחד עם המשלחת הלבנונית, כאשר זה הובהר להם הם התפרעו ואיימו, כי כאשר המטוס יגיע ללבנון הם יהרסו אותו, ובדרך הם יפגעו בנו, לאחר שעות של המתנה ונסיונות גישור שלא צלחו העלו אותנו על מטוס אחר בדרך לארץ.

ללמדך ששום דבר לא חדש תחת השמש, הים הוא אותו ים, השמש אותה שמש, והלבנונים אותם לבנונים, במקום לארח משלחות ספורט הם מארחים את החיזבאלה ושאר ארגוני הטרור, הם לא רוצים שלום הם רוצים לחסל אותנו בכל מישור שיהיה.