קהילה מופלאה
אפולוגטיקה מכירים? מדובר בתופעה פסיכולוגית, לפיה אנשים הפורשים מקהילתם מסיבות אישיות, מכפישים אותה, כדי להצדיק את פרישתם. כך החוזרים בשאלה מציפים את הציבור, מעל כל במה אפשרית, במנות נדיבות של תופעה מגונה זו, תוך ניהול מסע הכפשה מגמתי נגד החרדים.
דומה כי לאחרונה התופעה שברה שיאים תקשורתיים מכוערים חדשים, כאשר חסידות גור הייתה על המוקד, בעקבות התאבדותה הטראגית של אסתי וינשטיין, שנטשה את החסידוּת ואת עולם המצוות. מה לא כתבו על החסידוּת מַדירת הנשים ומנהגיה התת אנושיים, זאת בשעה שמדובר בקהילה מופלאה, חרוצה וּצנועה ורבת חסד. עובדה היא שבמבחן התוצאה, הקהילה מונה עשרות אלפי משפחות מאושרות בארץ ובעולם הדבקות בנחישות בחסידות, כשנשֶיה יפות, אמיצות ואופנתיות. אז אולי אסתי המנוֹחה (וקומץ חברותיה) היא יוצא מן הכלל המעידה על עצמה?
איפה לפיד?
בעקבות יציאת הכנסת לפגרה פורסם דוּח סיכום על ח"כינוּ. מהדוח עולה ששיאן ההיעדרות מהמשכן הוא
יאיר לפיד. ומה הפלא? לפיד, החי מבחירות לבחירות, החל את מסע הבחירות שלו כבר בתום המסע הקודם עם כהונת הממשלה החדשה. במשך כמעט שנתיים הוא חורש את כל הארץ בקמפיין האישי שלו, במטרה לגרוף עוד מנדטים ולרשת את כיסא ראש הממשלה. כל זאת כשהוא ממשיך להשתכר כח"כ במשרה מלאה, איך לא, על חשבון הקופה הציבורית. את נוכחותו הפרלמנטרית הוא מנהל וירטואלית בשלט רחוק בלבד בעיקר מעל במות התקשורת.
לעומתו, אם עוד לא ניחשתם, שיאן הנוכחות הוא לא אחר מהח"כ החרדי
אורי מקלב, הידוע בחריצותו ובצניעותו המופלגת. הוא מצטרף לעמיתיו מסיעת
יהדות התורה, במיוחד
יעקב ליצמן ו
משה גפני, שהם ח"כים פופולריים
מצטיינים, הפועלים בלי הרף לרווחת הציבור. כל הכבוד!
משחקי הכס
אין ספק שהרב אמסלם קרוב בדיעותיו לציונות הדתית (גיוס לצבא, תורה ועבודה, גיור לקולא וכדומה). השאלה היא מדוע אפוא בחר להצטרף לתנועת
ש"ס שאינה תואמת את מצעו? האם רק כדי לגלות שהוא נֶטע זר בה ולפרוש ממנה בדרך הקשה? ולא סתם, אלא בדרך עוד הספיק למרוד ברבותיו הגאונים הרב עובדיה והרב רחמים מזוז, שעל ברכי תורתו גדל? מה הוא היה צריך את זה?
יתר על כן, כפי שנראה האיש לא נטול אגו, ואם אפשר להוסיף גם קצת דבק בו שגעון גדלות, כמי שמחפש לא רק כותרות אלא גם את הכסא. ועוד איזה, אפילו לכסא הרב הראשי הוא לוטש את עיניו, בדרך לחיזור ממפלגה למפלגה. והוא גם, יש להודות, פוליטיקאי קטן. אז קצת צניעות לא תזיק לכבוד הרב.
במבחן התוצאה
ההחמרה בתאונות הדרכים מדאיגה ביותר. כפי שפורסם, תוך חודשיים זינק מספר ההרוגים ב-25% בהשוואה לאשתקד.
דומני כי שלושה גורמים תורמים, בין היתר, להחמרה קטלנית זו בכבישים.
בראש ובראשונה ההתייחסות הסטטיסטית להרוגים, המצביעה על הזילות לחיי אדם, בשעה שעל-פי המסורת היהודית כל אחד הוא עולם מלא. קביעת מדד של 350 הרוגים בשנה (במקום 400 למשל) היא מצמררת. המגמה צריכה להיות לשאוף ל-0 הרוגים ללא פשרות, ובהתאם לכך האמצעים שיינקטו בהתאם.
גורם נוסף הנגזר מכך הוא הקלוּת הבלתי נסבלת של הענישה והעדר ההרתעה בעקבותיה. כאשר שיכרות נחשבת לנסיבה מקילה, במקום לנסיבה מחמירה לענישה, וכאשר נהג משאית שדרס למוות חמישה(!) בני משפחה נידון לשנת מאסר בלבד, ונהג שיכור שגרם למותן של שלוש נשים בתאונת פגע וברח, קיבל 'פרס' חצי שנת מאסר - לעומת העונשים החמורים על עבירות רכוש (והאופנובנק המיתולוגי ו
אתי אלון כמשל), מה הפלא שנהגים משתוללים על הכביש? יש לשנות בחוק את הקריטריון לענישה על-פי מבחן התוצאה הקטלנית.
ואחרון אחרון - העדר דוגמה אישית. כאשר שוטרי תנועה, האמורים להיות סמל לנהיגה זהירה ולשמירה על החוק, נתפסו לא אחת בעדשת המצלמה כעבריינים, שעברו על המהירות המותרת ונסעו באור אדום, ומתוך אחווה קולגיאלית לא נענשו, הרי אם בארזים נפלה שלהבת, מה יעשו נהגי העיר?
לתשומת לב השר כץ.
פסוקו
הפגנת המחאה נגד מצעד הלהט"ב עברה בשלום: נאום חוצב לֶהָבָ"ה
מי מפחד מחרדים? חַרְדוֹפוֹבְּיָה
מדינה בטירוף - מסע הרצח: גֶרְ- מַנְיָה
הצבי ישראל נגד החמקן: חטיף בַּמְבִּי
אולטרא סאונד: הטַסְקוֹל של המדינה
ועידת המפלגה: בוז לבוז'י
מזל טוב ליו"ר הכנסת: חוֹם יולי
בקטנה
האמונה יסוד לאופטימיות: אוֹפְּטִי-קָה
