סקרים ומשאלות לב

הילרי וטרמפ אינם נבחרים על-ידי רוב בעלי זכות הבחירה האמריקנים. החוקה עשתה כל שאפשר כדי לשמור על אופיין הדמוקרטי של ארצות הברית, של כל מינה ובמדינה בברית. לשם כך היא יצרה בריאה הקרויה Electoral College, מעין מועצה בוחרת המונה בבחירות אלה 538 נציגים, כולם שלוחי המדינות, אף לא אחד בהם נציג הפדרציה. המספר אינו מקרי. הוא שווה למספר צירי הבית, הקונגרס, המונה עתה 435 נציגים נבחרי המדינות על-פי שיעור אזרחיה המשתנה, הרשומים, היחסי, ומאה נציגים, כמניין הסנטורים הקבוע על-פי החוקה המבטיחה לכל מדינה יהיה שיעור אוכלוסייה אשר יהיה, ועוד שלושה נציגים המייצגים את הבירה הפדרלית וושינגטון. כדי לזכות בנשיאות על המועמד להבטיח תמיכה של 270 נציגי הגוף הבוחר, החייבים - לא על-פי החוק המפורש אלא על-פי המסורת המחייבת כמעט הרמטית - נאמנות לתוצאות הבחירות במדינה בה התמודדו המועמדים לנשיאות. למדינות מרובות אוכלוסין, יש נציגים מרובים, למדינות דלות אוכלוסין, מספר זעום של נציגים. קליפורניה למשל בוחרת בבחירות אלה 55 חברים לקולג', אבל אלסקה רק שלושה, ניו-יורק ופלורידה 29, ורמונט ונרסקה - שלושה כל אחת.

ברוב המדינות, המנצח זוכה בכל הצירים ולכן מי שיוצא להרפתקה של סקרים כדי לנבא בהם בעבור מי תצביע אמריקה, נאלץ לערוך חמישים סקרים, סקר סקר למדינה מדינה, מפני שפשוט אין ולא יכולה להיות קורלציה, מתאם, בין סך הכל הבוחרים, לבין מספר החברים ב Electoral College. כל הניזון מן מהעיתונות הפופולרית המודיעה לעולם כי מועמד זה או זה נהנה מיתרון של אחוז מסוים או מפגר באחוז מסוים, צריך לבדוק אם הסקר שעשו לו כנפיים, מבוסס על חמישים סקרים או על מדגם של כך וכך אזרחים שבדרך כלל נע בין מ-500 ל-1500, מספר נשאלים בעצם במדגם לכל מדינה ומדינה המבוסס על עשרה או עד שלושים נשאלים. כדאי לדעת.

כמובן שלא כתבתי את כל אלה כדי לסבך את הקורא שהצליח להגיע עד לשורות האלה. כתבתי כדי לרמוז לשניים:

יש סקרים ויש סקרים. יש אמינים ויש חובבנים. האמינים אינם מעניינים את הקורא הממוצע הרוצה לדעת מי מוביל ומי מדדה מאחור. שנה לפני הבחירות, חודשים, לפניהן, שבעים שמונים יום לפני הנובמבר הקובע, הקורא הממוצע אינו פנוי להיכנס לסקרים אמינים. הוא מצטט גם את אלה אם התקשורת המצויה נקבה באחד מהם, אבל לרוב הוא שבוי בקונצפציה של הבחירות שהוא מכיר בארצו שלו ומשליך אותה על הבחירות שאין לו מושג בהן. הוא גם לא מורגל להעריך את המשמעות של אחוז בארצות הברית. אחוז יכול להיות הפרש של מיליון וחצי ויותר בוחרים -אילו הבחירות היו ארציות כלליות. אחוז הוא המון מצביעים במדינה המונה למעלה מ 320 תושבים מהם הולכים קצת למעלה מ50-54% לקלפי. אחוז הוא המון מצביעים. מרבים לומר לו לקורא הממוצע כי כל קול קובע, וראה, אומרים לו, איזו בוננזה נפלה בחיקו של בוש הבן בגין שש מאות קול בפלורידה. אבל מדובר בסקרים, ובסקרים ובנבואות, אחוז באמריקה זה רחוק משש מאות מצביעים בפועל מרחק של שנות אור מה עוד שאין בית משפט בסקרים אבל בפלורידה הבוחרת שיחק גם שיחק בית המשפט העליון תפקיד בעל משקל, לפחות סגולי. כדאי לקחת לתשומת לב.

וגם הרמז השני הוא חשוב עד למאוד מאוד.

הסקרים מככבים באורח בלתי נמנע כשחקנים במערכת הבחירות. גם האמינים, גם המרושלים, וכמובן גם אל המתחזים כבלתי תלויים אך הם מניפולטיביים, לעיתים אפילו בלי בושה. ההון המושקע בהם מבטיח כי הם נועדו להטות - אפילו ביושר אם להיות סלחניים כלפי האוקסימורון הזה - את דעת הקהל. מטות הבחירות עורכים סקרים כדי להתאים את פעילותן ולחזק את דגשיהם של המסרים לציפיות או לחרדות או לרגישויות או לאטימויות של הציבור. זה שימוש מכאני בסקרים, תועלתני. הוא לא מדבר על תחזית מזג האוויר. הוא מודד אותו. הוא נכון - אם הוא נכון - לשעה הנתונה. חלפה השעה, הלכה הסטטיסטיקה. אולם יש לסקרים השפעה לא מבוטלת על הלוך הרוח של אוכלוסיות שאינן מתכוונות ללמוד מהם דבר ואינן ערוכות להסיק מהן מסקנות. אוכלוסיות אלה מבקשות לקבל חיזוקים למשאלות ליבן או הוכחות כי המועמד המעורר בהם מהתנגדות עד לתיעוב מתחיל במסלול נחיתה ורצוי לקראת התרסקות, ומכאן משדרים גורמי התקשורת את הלוך הרוח הזה לתוך יריד הבחירות הגדול ומקימים בסטות למועמד המועדף עליהם וסילוק מוקדם של הקש והגבבה לתוכו קרסו הבסטות של היריב.

ההשפעות האטמוספריות האלה נמדדות גם הן במטות, וזוכות לתמיכה פרטיזנית או להתייחסות לוחמנית שלילית. הwishful thinking נכנס לזירה ומציע עצמו כנבואה הנוטה להגשים עצמה. השיפוט הביקורתי של אישיות המועמד, של תוכניותיו - אם יש - של אמינות הצהרותיו, של הקוהרנטיות של חידושיו, של עומק שליטתו בנושאים בהם הוא ייקרא -אם ייבחר- להיות פוסק ומחליט לעיתים עד לחיים ועד למוות, השיפוט הזה נופל קורבן לעונג שנגרם לבוחר כשהוא מוצא עצמו במחנה המוליך על-פי סקרים בדעת הקהל. הוא נעשה סלחני כמלאך משמים לפופוליזם הבוטה של המועמד הקרוב לו, ועריץ מן התופת ממש ביחס ליריב של חביבו. הוא אוהב את הלשון המגנה בלי עכבות את המועמד היריב ומוצא עצמו מצטט את ההבטחות של אהובו כאילו כבר זכו לתרגום מהלכה למעשה אחר ניצחונו הצפוי.

כל זה נכון בכל מערכי הסקרים בכל הארצות הבוחרות את מנהיגיהם על-פי קשת האמצאות היצירתיות של הדמוקרטיה. אבל הוא נכון פי כמה במקרה המיוחד שנקרא בחירות אמריקה. המועמדים שם הם כוכבי על בארצות תבל כולן. בלי לפגוע בכבודה של שום מדינה שכבודה שמור לה משמים, סקרים המנבאים מי עתיד לזכות בראשות ממשלת ניו-זילנד, או אוסטרליה, או שוויץ - בה בכלל אין ראש ממשלה - אינם מעלים על במת העניין הגלובלי את המתמודדים על הבית הלבן . לסקרים בארצות הברית יש רייטינג גבוה עד למאוד, ואם כמעט אי-אפשר לצפות מאזרחים מן השורה בארצות תבל רבה לדעת מה בעצם סוקרים באמריקה, מקבלים את התוצאה הבלתי נמנעת והמטרידה כלשהו, כי הכל נשענים על סקרים שלא סקרו מה שהם חייבים לסקור, כי ארץ הקובעת גורלות של ארצות רבות ועל כן מתעניינים בה בארבע קצוות הארץ יודעים מיותר ויותר סקרים פחות ופחות, וההערכות הן יותר משאלות לב ונטיות מאשר תוצאות של התבוננות רציונלית.

אגב מצב דברים נוגה זה, מתגלה מה שהמתבונן מרחוק בסצנת ההתמודדות באמריקה רוצה שיקרה, הרבה יותר ממה שמתגלה שהוא מעריך שיקרה, ובלי שהוא מודה בכך, עלול המתבונן בקרב הענקים בין מפלגות שני המועמדים ובין המתמודדים עצמם להיהפך לתומך פעיל במועמד לנשיאות בארץ לא לו, בבחירות בהן הוא לא משתתף. בלי משים, במקרה הטוב, הוא לוקה בהעדפה של מועמד עליו הוא אינו יודע הרבה על פני מועמד עליו הוא יודע עוד פחות, והוא מהלך בחוצות ואומר לכל בקול כי מה שמעסיק אותו הוא מה טוב ליהודים אף על-פי שהגלויות בהן נהגו יהודים לשאול את השאלה הקיומית הזאת, שוב אינן גלויות של משוללי זכויות, ולמרות שאין יותר יהודים בעולם שמחכים באמת ובתמים לקבל תשובה אינטליגנטית על השאלה העבשה הזאת.

יש להניח כי אחד משני המועמדים ייכנס לבית הלבן בינואר 2017. זה יהיה או הילרי או טרמפ. אפשרות אחרת היא מחלומות השווא ידברו. על כן ממה יהיה, מה יוכרע, מי יושבע, איננו נושא לשיחות דעתניות. אבל נושא הסקרים, בעיקר הפשטניים המצמצמים את הזירה האמריקנית המורכבת והרחוקה מהשגת מי שאיננו אמריקני לזירת היאבקות בין שני מועמדים וזהו, הוא נושא המחייב חשיבה. המילון של הבחירות הוא בשפה זרה לנו. היספאנים. שחורים. נשים. ליבראלים וליברטנים. אוונגליסטים. שמרנים. מסיבת תה. בריאתנים. מסורות קונפראטיביות. דרום. צפון. ניו-יורק. דטרויט. 2008. הפלות. מקסיקו. פערים כלכליים. ביטוח בריאות ממלכתי. נטו. סין. ישראל. מבחני הגירה. קובה. פוטין. אירן. סנקציות. דמוקרטיה כיצוא ערכים לעולם כושל. טרור עולמי. זה רק חלק קטן מתוך ערכים מילונאיים של הבחירות בארצות הברית. מה אנחהו יודעים עליהם? כל שאנחנו יודעים 'בגדול' הוא הילארי או טרמפ. וסקרים, שאינם יכולים למדוד יותר ממה שמספק או את הסקרנות המובנת שלנו או את משאלות לבנו שאינן כמוסות.

כדאי להישמר.