מה רואים בפרשת רְאֵה?

נפתח בשלוש כותרות מדף החדשות של גוגל:

• "לא מפנים את ביתנו" ההורים משביתים את הלימודים בבי"ס "שבח מופת" בת"א.

• בניגוד לעמדת המדינה: בג"ץ הורה להרוס 17 מבנים במאחז "דרך האבות" (בגוש-עציון).

• ליברמן ביטל את סגירת הפנימיה הצבאית בחיפה; "אור עציון" תיסגר. שלוש הכותרות מפנות לאתר וואלה והן מהשבוע האחרון ואפילו מהשעות האחרונות. כנראה יש מכנה משותף בין שלושת האירועים שהכותרות מדווחות עליהם, שעל כן אישי ציבור המזוהים עם מה שמכונה פה ימין פוליטי יצאו נגדן בחריפות בעוד מאישים המזוהים עם השמאל לא ראיתי שום התייחסות. אז מה משותף לבית הספר בת"א, להריסת מבנים במאחז יהודי ולסגירת "אור עציון"?

בחירה בין ברכה לקללה

פרשת השבוע פותחת בפסוק (דברים יא): (כו) רְאֵה, אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם—הַיּוֹם: בְּרָכָה, וּקְלָלָה. והיא ממשיכה ומפרטת: (כז) אֶת-הַבְּרָכָה—אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ, אֶל-מִצְו‍ֹת ה' אֱלֹקֵיכֶם... (כח) וְהַקְּלָלָה, אִם-לֹא תִשְׁמְעוּ אֶל-מִצְו‍ֹת ה' אֱלֹקֵיכֶם, וְסַרְתֶּם מִן-הַדֶּרֶךְ, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם: לָלֶכֶת, אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים... מה נקרא ללכת אחרי אלוהים אחרים? בעניין הזה יש בפרשת השבוע התייחסות למצבים ולאירועים שונים והוראות כיצד אנחנו אמורים להתנהג במצבים נתונים וכיצד להגיב מול אירועים שונים. נקדים ונאמר כי מן ההקשר וגם באמירה מפורשת התורה מזהירה אותנו מפני האפשרות שנידרדר לכדי אימוץ תרבות זרה, תרבות שנוגדת את הוראות התורה. השאלה היא מה מוגדר כאימוץ כזה.

אזהרה חמורה

אומרת לנו התורה (פרק יב): (כט) כִּי-יַכְרִית ה' אֱלֹקֶיךָ אֶת-הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר אַתָּה בָא-שָׁמָּה לָרֶשֶׁת אוֹתָם—מִפָּנֶיךָ; וְיָרַשְׁתָּ אֹתָם, וְיָשַׁבְתָּ בְּאַרְצָם. לכאורה מצב מצוין, מצב בו לא צפויות בעיות. אבל התורה ממשיכה באזהרה חמורה: (ל) הִשָּׁמֶר לְךָ, פֶּן-תִּנָּקֵשׁ אַחֲרֵיהֶם, אַחֲרֵי, הִשָּׁמְדָם מִפָּנֶיךָ; וּפֶן-תִּדְרֹשׁ לֵאלֹהֵיהֶם לֵאמֹר, אֵיכָה יַעַבְדוּ הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֶת-אֱלֹהֵיהֶם, וְאֶעֱשֶׂה-כֵּן, גַּם-אָנִי. דומני שהפשט פה ברור ולכאורה הוא לא שייך אלינו. כי אצלנו, גם מי שעזב את בית הכנסת לא החליף אותו במסגד. אבל מסתבר שזה לא כל כך פשוט, מסתבר שיש כמה פנים לאימוץ תרבות זרה (רש"י): בלשון טירוף וקשקוש מצינו נו"ן, וארכּוּבּתֵיה דא לדא נקשן; ואף זה אני אומר, פֶּן-תִּנָּקֵשׁ אַחֲרֵיהֶם, פן תטרף אחריהם להיות כרוך אחר מעשיהם.

המבחן האמיתי

מה שאומר לנו רש"י זה שאנחנו עלולים לפתח ולטפח אהדה לתרבות שלהם, לאו דוקא לאמץ אותה לעצמנו. והפסוק הבא אומר לנו מהי אותה תרבות: (לא) לֹא-תַעֲשֶׂה כֵן, לַה' אֱלֹקֶיךָ: כִּי כָל-תּוֹעֲבַת ה' אֲשֶׁר שָׂנֵא, עָשׂוּ לֵאלֹהֵיהֶם—כִּי גַם אֶת-בְּנֵיהֶם וְאֶת-בְּנֹתֵיהֶם, יִשְׂרְפוּ בָאֵשׁ לֵאלֹהֵיהֶם. בעצם, צריכים להקדים ולשאול: אם ה' כבר השמיד אותם מפנינו, כיצד נוכל לאמץ לעצמנו את תרבותם הקלוקלת? את מי בדיוק נחקה? התשובה כתובה כבר בספר שמות (פרק כג): (כט) לֹא אֲגָרְשֶׁנּוּ מִפָּנֶיךָ, בְּשָׁנָה אֶחָת: פֶּן-תִּהְיֶה הָאָרֶץ שְׁמָמָה, וְרַבָּה עָלֶיךָ חַיַּת הַשָּׂדֶה. (ל) מְעַט מְעַט אֲגָרְשֶׁנּוּ, מִפָּנֶיךָ, עַד אֲשֶׁר תִּפְרֶה, וְנָחַלְתָּ אֶת-הָאָרֶץ. הקב"ה הודיע לנו מראש שישאיר כאן חלק מהם ואפשר בהחלט לומר שזה המבחן שלנו.

מתאמצים שלא לנחול את הארץ

והמבחן הוא האם ננחל את הארץ או נתייחס אליה, לפחות לחלקים ממנה, כאל קלפי מיקוח. האם ננחל את הארץ או נרחם על הנשארים מאויבינו ונתאמץ לפצות אותם בכך שנעניק להם עדיפות בבעלות הארץ. דומני כי משלוש הכותרות שציטטנו בפתיחה, כותרות המבשרות על החדשות בשבוע של פרשת ראה, עולה תשובה חד-משמעית: לא רק שאין לנו שום עניין להקשיב לאזהרות שמשמיעה לנו פרשת השבוע, אנחנו עוד מקפידים לעשות הכל הפוך בדיוק. ההורים שהפגינו מול בית הספר עשו זאת נגד הכוונה של ראש הערייה להעביר אותו לילדי מסתננים, כוונה שבעיני ההורים מבטאת ובצדק, העדפה ברורה של האויב על פני האזרח היהודי. זה אצל ראש עיר שכבר גילה הבנה למניעי הרוצחים.

נותנים עדיפות לרוע

מהכותרת השנייה שציטטנו עולה לכאורה דבקותו של בג"ץ בשלטון החוק. זה תפקידו והוא ממלא אותו. חבל רק שהוא לא ממלא את תפקידו באמונה. היינו יכולים להאמין לו אם היה פוסק כך גם ביחס לבניה בלתי חוקית של ערבים, אבל הפסיקות שלו בעתירות נגד בניה בלתי חוקית של ערבים בדרך כלל הפוכות מאלה שנגד יהודים. והכותרת השלישית נובעת מאותו שורש שהצמיח את ההתרעות מפני "הדתה" של צה"ל. התרעות שמגמתן לצמצם את ההשפעה של אלה הדבקים בהוראות של פרשת השבוע שלנו. והכל נעשה מתוך אהדה לאלה שבשם אלוהיהם שולחים את בניהם ובנותיהם להישרף באש ובלבד שיצליחו לרצוח כמה יהודים. אבל אנחנו כבר בסוף ההיסטוריה ובקרוב ממש הכל יתהפך לטובה.