מרגיש אני חובה לעצמי לנפץ כמה מיתוסים שהישתרשו בציבור, בעזרתם האדיבה של עיתונאים זריזי עט המכירים את הנושא מכורסתם.
- מיתוס 1 : החקלאים, שודדי אדמת הלאום הפכו עתה לכרישי נדל"ן מיליארדרים.
אכן, סקטורים מסוימים (קיבוצים ומושבים) קיבלו אדמת לאום בתנאי חכירה נוחים לצורכי עיבוד. חלק מן הקרקעות, בעיקר באיזור המרכז שינו ייעוד למסחר, תעשיה ואף מגורים, בתהליך המשאיר חלק קטן של הקרקע בידי המתיישבים, תוך תשלום מיסים והיטלים. לעומתם, חקלאים עצמאיים במושבות, אשר רכשו את אדמתם במיטב כספם, חלקם לפני עשרות שנים רבות, "זכו" להפשרת קרקעות לאחר תהליכים מתישים. הרשויות הפקיעו 60-40 אחוז מן הקרקע וגבו מהם היטלי השבחה, מע"מ, מס שבח ועוד ועוד, בשעור שהותירו בידם חלק זעום מהתמורה. מי שלא מאמין - אשמח לתת לו פירוט.
- מיתוס 2: החקלאים מבזבזים מים מסובסדים על חשבון האוכלוסיה.
מחירי המים לחקלאות נעים בין שקל לבין 3 שקל (בהתאם לספק המים), ומחיר זה גבוה בכל מקרה ממחיר ההפקה. אך זאת רק עבור כמות במסגרת המיכסה, המקוצצת בכל שנה, דבר המכניס את החקלאי לחריגה המכפילה ומשלשת את המחיר. נכון שהמחיר לצרכן העירוני גבוה יותר, אך אין שום קשר ובוודאי שלא סיבסוד בין השניים. עלות ההפקה והחלוקה לצרכן העירוני פשוט גבוהה יותר.
כמו כן יש לזכור כי החקלאות עוברת יותר ויותר לשימוש במי שופכין מטוהרים (רק בגידולים בהם הדבר מותר), ובכך תורמת לאיכות הסביבה.
- מיתוס 3: החקלאים הם בטלנים המנצלים תאילנדים שעובדים במקומם.
במשך עשרות שנים היכרתי מאות רבות של חקלאים, כולם עמלים בפרך במשך שיבעה ימים ארוכים בשבוע, כמעט ללא חופשות. ענף החקלאות עתיר עבודת ידיים, ופועלים ישראלים אין בנמצא. עבודת החקלאות פשוט לא מתאימה להם והם יעדיפו דמי בטלה או קומבינות על עבודה. מחוסר ברירה פנו לעובדים זרים, תחילה ערבים ואחר כך תאילנדים. עלות העסקתם אינה זולה כלל, אך אין אחרים.
- מיתוס 4: לחקלאים יש לובי חזק המשיג עבורם הכל.
אכן, מספר חברי הכנסת מן ההתיישבות העובדת עולה על שיעורם באוכלוסיה, וכאשר שלטו מפלגות השמאל היה להם כוח. כיום יעיד מצבה המידרדר של החקלאות בארץ שהכוח חלף הלך.
אני מורגל בתגובות ארסיות, אז קדימה...
