לפני שבועות מספר נפל דבר בישראל כאשר היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז החליט להעמיד לדין את עמרי שרון, בנו של ראש הממשלה בחשד לשורה ארוכה של עבירות חמורות אשר עלולות לשלוח את שרון ג'וניור לכמה שנים טובות לבית הסוהר. מעבר לשאלות ולתהיות כיצד נעקד שרון הבן על מזבח אביו מבלי שהטפלון שרון יספוג איזה רסיס מהפרשה או כיצד יצאו מזה נקי דב ויסגלס ואחרים, הרי צריך לשים לב לחשיבות הגדולה בדחיקת רגליו של עמרי שרון מהמפה הפנים ליכודית במיוחד ככל שהדברים נוגעים למחנה שרון.
עמרי שלט עד לאחרונה ביד רמה במפלגה הזו. כל מי שרצה משהו מראש הממשלה נאלץ לפנות לעמרי שרון תחילה. כל המינויים עברו דרכו. בתחילה היו אלה מינויים יותר זוטרים כמו מינויים במועצות הדתיות בהתאם לדילים, סוכריות לחברי מרכז ולמשפחות של מקורבים ועוד. בהמשך השתדרג עמרי והחל לעסוק בשם אביו גם בקצונה הבכירה בצה"ל, במשטרה ובמה לא.
אולם עיקר הפעילות של עמרי התרכזה במאמצים האדירים שעשה לשמור על מחנה שרון חי ובועט בליכוד. המחנה המדולדל הזה תוחזק באופן מסורתי על-ידי שלושה אנשים מאז עליית שרון לראשות המפלגה. הראשון היה אורי שני, השני עמרי שרון והשלישי מנכ"ל הליכוד אריק בראמי. יחד הם עשו ככל שביכולתם כדי להצעיד את ראש הממשלה קדימה בתוך המפלגה, ניטרלו יריבים, הבטיחו הבטחות, ניסו לייצר אווירה אוהדת בישיבות המרכז, נתנו למי שצריך סוכריות ועוד. בשלב מסויים נטש את החבורה שני ופנה לעסקים. לשאת במשימה הקשה נותרו עמרי שרון ובראמי.
בתקופה האחרונה התדרדו היחסים בין השרונים לבין בראמי. השמועות מדברות על כך שבראמי, שהיה באמת אחד האישים שעבדו הכי קשה בשביל שרון, ביקש להשתדרג לתפקיד טוב יותר, במגזר הציבורי, להתקדם במסלול המנכ"לות. המינוי המיוחל התעכב זמן רב תוך שבראמי מקבל שוב ושוב הבטחות כי המינוי בדרך אולם בפועל דבר לא השתנה. בסוף לבראמי נשבר מהשרונים.
או אז חיפש בראמי ומצא לעצמו בן ברית פוליטי חדש - ישראל כץ. המשבר פרץ במלוא עוזו בבחירות האחרונות לתפקיד יו"ר הסוכנות היהודית עת סירב בראמי באופן מופגן לקדם את מועמדותו של זאב ביילסקי, מועמדו של ראש הממשלה. משלושת המופלאים שהביסו את נתניהו והעניקו לשרון את השולטן נותר אם כן רק שרון ג'וניור לשאת בנטל המעמסה - מול המורדים, מול נתניהו, מול כץ, מול סילבן. כל זאת עד לפצצה של מזוז. כעת משמנוטרל עמרי שרון שיהיה עסוק בהוכחת חפותו, נראה כי קריסת מחנה שרון בליכוד היא בלתי נמנעת.
הנפגעים הישירים מכך יהיו רביעיית "לא-עם" - הלוא הם השרים הבכירים ליבני, אולמרט, עזרא ומופז. רביעיה זו יותר מכל אחד אחר אחראית ליישום בפועל של תוכנית ההינתקות.
השרה לבני תיזכר כמי שחתמה על הצווים שהקימו לראשונה בתי משפט בולשביקיים מיוחדים לעצורי ההינתקות והורתה למערכת החוק לנקוט ביד קשוחה במיוחד כנגד פעילי הימין ומי שהפשרה שלה "פשרת לבני", לפיה הפינוי מצפון השומרון וגוש קטיף יעשה בשלבים הפכה לבדיחה עצובה - איזה שלבים ואיזה נעליים. אבל שמעתם משהו בזמן האחרון מלבני על זה שהפשרה שלה נזרקה לפח? - אני לא.
השר גדעון עזרא ייזכר במיוחד כמי שאיפשר למפכ"ל המשטרה קראדי לעצור אוטובוסים, לבצע חסימות של חצי מדינה כדי למנוע מאנשים את זכותם החוקתית להפגנה, לכתר ישוב יהודי, ונתן גיבוי לקצין משטרה אלים (ניסו שחם) שעל דבריו הנלוזים לא אחזור כאן.
השר מופז ייזכר כמי ששינה ב-180 מעלות את עמדתו בעניין נסיגות חד צדדיות מימי רמטכלותו בלבנון ועד לימינו אנו והפך לשר ביטחון שהתפרק לחלוטין משיקול דעתו המקצועי מימים ימימה לטובת שיקוליה של משפחת שרון ויועציה התדמיתיים. עוד ייזכר מופז כמי שהעדיף להיפגש עם רוצח הילדים מוחמד דחלאן כמעט כל מוצאי שבת כדי "לתאם איתו נושאים ביטחוניים", במקום לעסוק במיגור ממשי של טרור המרגמות והקסאמים מעזה, והאיש שהורה על סגירת הרצועה לכניסת יהודים בדרך להפיכתה ליודנריין. שר ביטחון חלש, כנוע, איטי בתגובותיו מול הטרור הפלשתיני, בהחלט אכזבת העונה.
על השר אולמרט תרשו לי לא להכביר במלים. עוד מזמן היותו ראש עיריית ירושלים, אין הרבה מלים טובות להגיד עליו. נותר רק לתהות כמה חוצפה ועזות מצח יש לאדם שבקושי נבחר בבחירות המקדימות בליכוד ונדחק לירכתי הרשימה לנהל את המדינה ולהתנשא מעל כל היתר בצורה שהוא עושה זאת וכיום לשלוט בשני המשרדים הכלכליים הבכירים במדינה. דמוקרטיה למופת - כבר אמרנו?
הנה כי כן אם משהו משמח אותי במצב העגום הכללי בו אנו מצויים בקיץ החם של 2005, הוא העובדה כי ארבעת שרי "לא-עם", עומדים להיות מחוסלים פוליטית בתוך הליכוד ומה שיתרחש עמם יהיה "דן מרידוריזציה", עד להתאדות מהחיים הפוליטיים.
צר לי אבל אני לא רואה אף אחד מהאישים הללו מתקבל בזרועות פתוחות במפלגת העבודה, או מרים פה איזה מפלגת מפץ גדול. הארבעה בחרו להמר על הסוס של שרון, על סוס ההינתקות ועם הליכתו של האיש האחרון שיכול היה לדאוג לאינטרסים הפוליטיים שלהם, עמרי שרון, לא נותר לי אלא להכריז כאן כי "הפודלים של שרון" יהיו הראשונים לשלם את המחיר.
אין פשוט מי שיילחם יותר עבורם - עם הליכתו הצפוייה של עמרי הלך גם האדם האחרון שלא היה אכפת לו להתלכלך בבוץ למען המחנה. הרי אולמרט בחיים לא יעשה זאת, שלא לדבר על מופז.
מה שמשותף לרביעייה הזו וזו גם הסיבה כי היא תשלם ראשונה את המחיר - הוא העובדה כי בעצם כל הרביעייה הגיעה במקרה לאיפה שהיא נמצאת וללא כל הצדקה ו/או קבלת אמון מהבוחר. כל הרביעייה בעצם חייבת למר שרון את כסאה, את מעמדה, את הכל - הוא עשה אותם.
מה הייתה לבני לפני ששרון "עשה" אותה לשרת משפטים? מה היה עזרא בפוליטיקה הישראלית לפני שהפך להיות האיש שנותן פה הוראות לעצור אוטובוסים בחצי השני של המדינה ומכתר 40,000 מפגינים. גם מופז היה חלש להחריד כשהגיע לליכוד מי שנתן לו על מגש של כסף את תפקיד הביטחון הבכיר מבלי שהוכיח את עצמו ולו יום אחד בפוליטיקה הישראלית היה אריק. ואולמרט? כבר אמרנו כי אולמרט חייב את מעמדו אולי יותר מכולם לשרון. ממלא-מקום ראש הממשלה למי שבקושי השתחל לרשימת הליכוד לכנסת? - נו באמת הצחקתם אותי.
הנה כי כן רביעיית "לא-עם" מוצאת את עצמה במצוקה אמיתית מבחינה פוליטית בתוך הליכוד. כולם כוכבים גדולים על הנייר, שרים בכירים בעיני עצמם, אבל חסרי כל כוח פוליטי בליכוד - כולם סמכו על עמרי - אבל עמרי לא יהיה פה בקרוב. כל שנותר לליכודניקים זה להעניש אותם פוליטית ובגדול ולהראות להם את הדלת החוצה מהמפלגה שעליה ועל מתפקדיה דרכו בריש גלי ובגאווה. בהיעדרו של עמרי זה יהיה הרבה יותר קל.
