החיילים והשוטרים שנשלחו בעל כורחם עם פקודה לשתוק, ביצעו משימתם להפליא, אבל נקרעו בתוכם. לא היה כאן שום אקט של עוצמה פנימית וגבורה, אלא פקודה של מעצמה מלאה כוח (ממשלה, כנסת, צבא ומשטרה) וחסרת תשובות, ואת המסכנים הללו בחזית ציידו בסך-הכל בפה חתום.
אם אתחיל לספר על אירועים לאורך ציר הזמן בהם צה"ל פישל בלשון המעטה, יבואו מייד רבים מהקוראים ויוסיפו סיפורים אישיים ואחרים משל עצמם. לא בזה העניין שלפנינו.
אם אמשיך לספר על תעלולי שוטרי משטרת ישראל על מחלקותיה, חלקינו נתגלגל על הרצפה בצחוק פרוע - ורבים אחרים יתלשו שיערותיהם מייאוש וכעס על חוויותיהם עם נציגי משטרת ישראל. גם בזה לא העניין.
אני נכנס בראש צלול, הרבה זמן אחרי שוך הסערה - ומבטל ביטול גורף את כל דברי ההלל והשבח שניתכו מכל עבר על חיילי צה"ל ושוטרי משטרת ישראל: "שגילו אומץ, נחישות ופה חתום עד תמיהה, פליאה והערצה - לנוכח משימת הפינוי הקשה בגוש קטיף וצפון השומרון"...
להזכיר לכולנו את נתוני הפתיחה?
1. החלטת ראש ממשלה ושריו, שנויה במחלוקת בלשון המעטה, אבל חוקית לכל דבר.
2. החלטת כנסת שנתקבלה בלחצים בלתי קונבנציונליים, אבל חוקית על-פי כל קנה מידה משפטי.
3. מתיישבים/מתנחלים חוקיים, שנדונו להיעקר בניגוד לרצונם וכל הגיון משפטי, ביטחוני או הומאני.
4. מועצת יש"ע שתפקידה הרשמי היה להוביל התנגדות מוחלטת לעקירה הנדונה - אך עם ידיים כבולות:
א. שהרי מדובר בהתנגדות לחוקי מדינת ישראל.
ב. ההתנגדות אמורה להתבצע נגד אחים - בני אותו עם, צבא וחיים.
ג. השימוש בנשק אסור על-פי כל נורמה תרבותית בנסיבות הנתונות.
ד. האלימות נגד כוחות העקירה חייבת לעמוד בנורמות התנהגות פיזיות לא פוצעות או גורמות לנזק ממשי, דבר שמונע למעשה ביצוע מינימלי של אקט אלים שיכול להביא לתוצאות מבחינת הצד המתנגד.
נבחן את היערכות הצד המפנה/עוקר.
1. ניצול מירבי של כל משאבי המדינה, כולל כל כוח האדם במשטרה ובצה"ל (בהשארת כוחות מינימליים לפעילות שוטפת).
2. העמדת כוחות צבא ומשטרה רעננים, בגדודים רבים ומסודרים - בהשקעה של מיליוני שקלים על ציוד וביגוד חדש ומאובזר.
3. יצירת עובדה שמחד - אסור למתנגדים לעשות דבר כדי להתנגד, ומאידך - העמדת כוח אדם גדול אלפי המונים, כדי ליצור תחושת חוסר כדאיות להילחם בהחלטות המדינה.
4. האבסטרקט הנוראי: חיילים ושוטרים רבים עם מיטב הציוד המודרני, מול משפחות על ילדיהם ותינוקותיהם החיים למעשה חיי שגרה בבתיהם ונחלותיהם.
"אותות הכבוד" שניתנו לאנשי כוחות הביטחון: "חתמו פיהם ושתקו. יישר כוחם".
הפליאה הגורפת שיצרה בעיקר התקשורת האוהדת בלשון המעטה את כל ההליך הנורא הזה, על חיילים ושוטרים צעירים שלא הוציאו הגה לנוכח צעקות, מחאות ובכי המתפנים בכוח - הביאה ליצירת אהדה והערצה לכח עמידתם, שכאילו הכריעה את כל האירוע בהצלחה מסחררת.
אז מנקודת מבטי, העניינים היו שונים בתכלית:
1. המתיישבים שראו כי ההליך המהיר לפינויים מחבל ארץ שהפריחו במשך 40 שנה, בחסות כל ממשלות ישראל - מתבצע בחטף, הזוי בהליכיו, ורחוק מהסברים רציונליים - רצו למחות, אבל היו נטולי כלים דמוקרטיים.
2. מועצת יש"ע שהחליטה לא להתלהם ולעבור חס וחלילה על החוק, מצאה עצמה נטולת אפשרויות ביצוע אקט התנגדות מינימלי.
3. החיילים והשוטרים שנשלחו בעל כורחם עם פקודה לשתוק, ביצעו משימתם להפליא, אבל נקרעו בתוכם. לא היה כאן שום אקט של עוצמה פנימית וגבורה, אלא פקודה של מעצמה מלאה כוח (ממשלה, כנסת, צבא ומשטרה) וחסרת תשובות, ואת המסכנים הללו בחזית ציידו בסך-הכל בפה חתום.
יבואו כעת כל החכמולוגים שמצד אחד הכתירו ושיבחו "הצלחת המבצע", ומצד שני ביקשו לבטל המשך קיומה של מועצת יש"ע "שנכשלה" בביצוע ההתנגדות להינתקות - ויסבירו לי כיצד הם רואים את המצב שהיה אולי מביא לנצחון המתנגדים לפינוי?
1. האם היה על מועצת יש"ע לצייד את המתיישבים בנשק, ולהילחם בכוחות הביטחון?
2. האם היה צורך להביא מאות אלפים מהצפון כדי לנסות ולסתום צירי הפינוי, תוך קבלת הסיכון לפתיחת תיקים פליליים נגד חצי מדינה?
3. האם היה צורך לאפשר לכל חייל או שוטר להתווכח עם המתיישבים, כאשר אלה שבידיהם הכלים לויכוחים ודיונים כאלה - מילאו פיהם מים לאורך כל הדרך?
אז מה היתה כל התהילה הזו לצבא והמשטרה שמילאו פיהם מים בפקודה?
הרי ראינו את התמונה המהירה והבודדת של חייל שסירב פקודה לנוכח מצלמות הטלוויזיה המסקרות כל תו פנים ופינה בהינתקות הקשה הזו: הוא מיד נעטף בעשרות כוחות ביטחון שסחבו אותו מהמקום, ועד היום לא שמענו מה עלה בגורלו...
אז להצדיע לשוטרים והחיילים? להעליב המתנגדים להינתקות? מה זה כאן אם לא משחק מכור...
אינני רוצה בשעה קשה זו שלדעתי לא תחלוף לעולם מהתודעה הציבורית ופנימיות כל אחד מאיתנו, בנינו, נכדינו ונינינו... להכתיר דווקא את המתנחלים/המתיישבים המפונים כגיבורי היום, כי גם זה עלול להביא אותי לכאילו הבעת עמדה פוליטית - דבר שאינו בלקסיקון שלי.
אבל אינני מוכן באותה נשימה, להוסיף פעימת התפעלות לעוצמתם הכמותית של כוחות הביטחון - שהפכו עצמם לעוצמה איכותית ומהותית, כאשר הכלים בסיפור הזה לגמרי לא היו שלובים.
הדברים ברורים יותר כיום, ויתבהרו גם בעתיד - כאשר כל נבואות ייפיי הנפש לצבא טוב יותר ושירות משטרה יעיל יומיומי יותר - מתנפצים אל מול עינינו רגע רגע. אל נא נעשה השוואות בין חיי השיגרה העלובים שלנו בחסות שני הגורמים הללו (כאשר האצבע המאשימה יותר לכיוון המשטרה) - בהשוואה לאותה הינתקות שכפי שאמרתי - תיחרט לדראון עולם, למרות הטרמפיסטים הרבים שמנסים לבנות כעת תילי תילים של נפלאות.
