בימים אלה אנו קוראים בתקשורת הכתובה והמשודרת - גם באתר זה - מאמרים וראיונות העוסקים בבעיותיהם של עולי אתיופיה, והלב מתרחב למקרא ולמשמע כושר הביטוי של אחדים מהם, בעברית יפה.
השבוע נחרד כל מי שלב אנושי בחזהו, לנוכח קבלת הפנים המזעזעת שבה "זכו" ילדי העולים מאתיופיה, בבואם לראשונה אל בית הספר.
הטרגדיה שלנו היא בכך, שהשרה הממונה על קליטת יהודים בארץ ישראל, ציפורה לבני, עסוקה במרץ רב דווקא בעקירת יהודים מחבלי הארץ. לזה יש לה זמן, וגם לעניינים של שחיתות במערכת המשפט.
אילו מילאה לבני את תפקידה כראוי, ואילו ראש הממשלה לא עסק בעניינים מושחתים אלא מילא כראוי את תפקידו כמנהיג מדינת היהודים, היתה פרשת הילדים עולי אתיופיה באור יהודה מהווה עילה לכינוס הממשלה כולה לישיבת חירום, אפילו באישון לילה. אחרי ככלות הכל, הקמת המדינה היתה בעיקר לעניינים כאלה, ולא לרעיונות עוועים כגון הריסת בתי כנסת.
אילו נהגה הממשלה כראוי והתכנסה כך, היה ראש הממשלה מרעים בקולו כי לא יסבול קבלת פנים ליהודים כפי שהיה באור יהודה, כאשר הורים - אלה הם תמיד הנחותים שבהם - צעקו לילדים הנפחדים והמושפלים "כושים, לכו מפה".
אילו נהג ראש הממשלה כמתחייב מתפקידו בראש מדינת היהודים, המתהדרת בחוק השבות ובמוסר יהודי, בתוך שעה היו כל פקידי הממשלה, הקשורים לקליטה אף בעקיפין, מתרוצצים נרעשים ונפחדים מחשש פן יאבדו את תפקידיהם, ולא חוזרים לבתיהם בטרם נפתרה בעיה זו ובטרם הותז ראשו (לא פיסית אלא תעסוקתית, ואולי אף פלילית) של כל אדם אשר דיבר כך אל ילדים יהודיים, או אל בני-אדם בכלל, גם אם צבע עורם סגול-כתום.
אין פירושו של דבר שראש העיריה לא צדק בעמדתו נגד יצירת ריכוזים גדולים מידי של עולי אתיופיה, דבר שיביא בהכרח להיווצרות מובלעות ("גטאות") שעצם קיומן ימנע היטמעות תושביהן בחברה הכללית וספיגת תרבותה, ולא בראש העיריה האשם אלא בממשלה המושחתת והנרפית, שבה שרת החינוך עסוקה כיום גם היא באיפור כתמי העקירה המכוערים מעל פניה.
אך אנו יודעים היטב מיהם ומה הם מושחתינו, ולא נותר אלא לנוד לציפיותיהם של אחינו התמימים, עולי אתיופיה. לקראת הבחירות נראה את מצעד הפוליטיקאים, שילטפו ראשי ילדים - כולל אלה שלא ישכחו את ההשפלה עד יומם האחרון - ויסבירו היטב מדוע הם ורק הם יודעים טוב מכולם, כיצד יש לקלוט את עולי אתיופיה.
