בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
אירופה מתעקשת לנתק את זיקתנו לעיר, וכדאי לאתגר את הקבעון האנטישמי שלה באמצעות פרובוקציה קלה ● הינה שרה בממשלת ישראל משמשת מיצג חי כדי להמחיש את הקשר שלנו לעיר הנצח בשנת היובל לאיחודה של העיר מחדש
|
רגב. דרוש המון אומץ למפגן כזה [צילום: אוהד צביגנברג/פלאש 90]
|
|
|
|
|
שמעתי את הרעש מתגלגל במדרון הרשתות החברתיות והתוכניות ברדיו ובטלוויזיה, והבנתי ששרת התרבות, מירי רגב, ביצעה שוב פשע בלתי נסלח. "היא לא יודעת את מקומה", כתבה מישהי שכנראה לא מודעת לדבריה. אז צפיתי בתמונתה על מדרגות פסטיבל הקולנוע בקאן: אישה יפה לבושה שמלה מרהיבה בזהב ובלבן ועליה הדפס יפה של ירושלים. דרוש המון אומץ למפגן כזה, בייחוד על-רקע שמלות הנשף אנינות הטעם. אכן, יש בשמלה יסודות של קיטש, מה רע בזה? דווקא הצבתה במקום המצהיר על איכות אמנותית, הופכת אותה לאמירה מתריסה המושכת תשומת לב ומעוררת דיון. אירופה מתעקשת לנתק את זיקתנו לעיר, וכדאי לאתגר את הקבעון האנטישמי שלה באמצעות פרובוקציה קלה. הינה שרה בממשלת ישראל משמשת מיצג חי כדי להמחיש את הקשר שלנו לעיר הנצח בשנת היובל לאיחודה של העיר מחדש. "גירא בעיניה דשטן" - חץ בעיני השטן, כינו חכמינו את המתריסים כלפי מי שמבקש להדיחם. אכן, השמלה הייתה חץ חתרני בעיני מי ש"כתבו שטנה על יושבי יהודה וירושלים", ככתוב בספר עזרא על שיבת ציון השנייה. מנהג יהודי עתיק הוא שנשות ישראל ענדו תכשיט שנקרא "ירושלים (או עיר) של זהב". אחרי החורבן השני קיבל התכשיט משמעות נוספת של העלאת ירושלים על ראש שמחתנו ועיצבוננו וביטא שבועת אמונים לה. התלמוד מספר: "רבי עקיבא התקדשה לו בתו של בן כלבא שבוע. שמע בן כלבא שבוע, הדירה הנאה (סילק אותה) מכל נכסיו. הלכה ונישאה לו. בחורף היו ישנים במחסן תבן. היה מוציא לה את התבן משערותיה. אמר לה: לוּ היה לי (ממון) - הייתי נותן לך ירושלים של זהב". השמלה היא פרשנות עכשווית לאותו תכשיט עתיק. הדפס הוא סוג של חקיקה. הרבה לפני רבי עקיבא, בתקופת הבית הראשון, מתנבא איש ירושלים, הנביא ישעיהו, על מחווה הפוכה: אלוהים חוקק את כנסת ישראל (ירושלים) על כפותיו לזיכרון תמיד: "הֵן עַל כַּפַּיִם חַקֹּתִיךְ, חוֹמֹתַיִךְ נֶגְדִּי תָּמִיד". ואז שבתי וראיתי את ההתנשאות והרשעות כלפי רגב ושמלתה. הרושם היה כאילו רגב התריסה כלפיהם, ולא כלפי האירופים. חלק מהמצקצקים עשו זאת כ"אנוסים חברתיים", שהרי אם הצו החברתי הוא שיש להזדעזע, יש להתיישר לפיו; מי הם שיַמרו אותו? כשלימדתי באקדמיה לאמנות בצלאל, "העזתי" בישיבת מורים להביע ביקורת על אמנים מסוימים שלטעמי היו ציירים גרועים. מיד התנפלו עלי שומרי הסף בטענה: "מה אתה מבין בכלל?". את הבנתם המופלגת הכרתי מערימות המלל שגיבבו על יצירות טיפשיות. טענתי הייתה עקרונית: אמנות אינה צריכה תיווך של קובעי טעם. דעתם טובה כשל כולנו. אפשר לתאר מה היו תגובות המצקצקים אילו פוליטיקאית אחרת הייתה מתעטפת בכרזה המנציחה פלשתינים מסכנים או עוטה הדפס נגד הכיבוש וירקות דומים, המרטיטים את בלוטות המוסר והאסתטיקה אצל זן ידוע במחוזותינו. הבוז כלפי רגב קשור לפחד הקמאי (הגזעני?) לייחס לה את התכונות שהם אוהבים לשייך לאייקונים תרבותיים משמאל: חתרנות, התרסה, הבנה פוליטית, הומור, אירוניה. באמת, מה מבינה אחת כמוה בכל זה?
|
תאריך:
|
21/05/2017
|
|
|
עודכן:
|
21/05/2017
|
|
דרור אידר
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
באום
|
21/05/17 14:41
|
|
2
|
|
עזרא מנצור
|
21/05/17 16:46
|
|
|
|
שניהם צודקים
|
21/05/17 18:59
|
|
3
|
|
איידן אומה
|
21/05/17 17:09
|
|
4
|
|
הכתבן מטעם,
|
21/05/17 18:27
|
|
|
|
ולא מיותר לציין,
|
21/05/17 19:07
|
|
5
|
|
קורןנאוה טבריה
|
1/06/17 06:44
|
|
כמדי שנה, בערב ל"ג בעומר, מאז אותו הבוקר הנורא בשנת תש"ל (1970), נסע גם השנה שאול רובין למושב גילת בנגב המערבי, כדי לעלות לקברו של רב"ט שלמה אוּזָן. שניהם היו טכנאים בחיל-הים, שנשלחו למעוז הלשון מול איסמעיליה, כדי להפעיל מערכות מכ"ם, שהוצבו במעוז במלחמת ההתשה. אוּזָן היה באותו הבוקר בתורנות מטבח, והיה אמור להגיש אוכל וקפה למפקדים בכירים - בין השאר, לחבורת הפיקוד (חפ"ק) של גדוד השריון הסדיר 79, שהגיעה למעוז, בראשותו של רס"ן דן שני, המג"ד הטרי - ולאנשי מודיעין, שגדשו משום-מה את המעוז. לפתע חדר פגז מרגמה מצרי את גג חדר-האוכל, וזרע בו מוות.
|
|
|
ליהודים הייתה אורה ושמחה וששון ויקר, כאשר הקיץ הקץ על רשות השידור. תודות למטה יהודי לאומי ולרואה חשבון חיים יואבי רבינוביץ היקר, למדתי את נתוני האמת והבאתי את האמת לאמיתה בתקווה לתיקון ותשובה נאמנה.
|
|
|
בימים שלפני ביקורו של הנשיא דונלד טראמפ הוציא מקברניטי המדינה ומעצבי דעת הקהל את הפרובינציונאליות הישראלית המוכרת. כל אחד היה לו ויש לו מה לומר ומה להעריך למרות שמסתבר פעם אחר פעם כי גם מי שמחשיבים את עצמם ליודעי חן למעשה לא יודעים הרבה. אי-אפשר לשכוח את השמחה שסחפה את חוגי הימין עם בחירתו של טראמפ שאמור היה למחוק בעיניהם את כל הרע של אובמה. נזכור את שר החינוך נפתלי בנט שהיה מיד משוכנע כי תם עידן המדינה הפלשתינית בעוד שרת התרבות מירי רגב ידעה לקבוע כי אובמה הוא היסטוריה בעודו ישוב עדיין בחדר הסגלגל בבית הלבן. היו כמובן רבים אחרים שראו את ההרים ולא את הצל. כאשר נודע על הביקור יצאו חוזי העתיד וצופיו מי בלשון בקשה ומי בלשון דרישה שטראמפ יעמוד בהבטחת הבחירות שלו ויעביר את השגרירות האמריקנית לירושלים כי אצלנו, כידוע, הבטחות צריך לקיים. ראש הממשלה נתניהו אפילו הגדיל לעשות כאשר פרסם שבפגישתו עם טראמפ בוושינגטון העריך כי מהלך כזה לא צופן הסלמה באזור. אלא שהסתבר כי מאז אותה פגישה טראמפ למד דברים אחרים והוא לא השתכנע.
|
|
|
במאמר בעיתון הארץ ב-19.5 מלגלג גדי טאוב על גופים כמו "בצלם" ו"שוברים שתיקה", עליהם כתב בבוז מופגן: "הרי מדובר בקודש הקודשים של קצה השמאל". ואף קבע בנחרצות, כי השמאל התומך בארגונים אלו "בנה לעצמו יקום אלטרנטיבי של פייק ניוז".
|
|
|
אני לא מקנא ביו"ר הנהלת יד ושם, אבנר שלו. ב-23 שנותיו בתפקיד הוא חולל מהפכה, הכניס את יד ושם למאה ה-21, הפך אותו לגורם משפיע ברמה בינלאומית וקידם את המוסד בכל תחומי פעילותו. כעת, בעל כורחו, הוא נאלץ לצפות כיצד נשיא ארה"ב מבזה את השואה, את קורבנותיה ואת זכרה.
|
|
|
|
|
|
דן מרגלית
היא רצתה להיות בתו של משה דיין, שהיה אישיות מקרינה ושנויה במחלוקת ובעייתית, ובעיקר מיוחדת במינה, כה מקורית
|
|
|
חיים רמון
שר הביטחון והמטכ"ל מפחידים את הציבור תוך שימוש פסול בתקשורת כל התוכניות ההזויות שפרסם גלנט לניצחון ברצועה ולהקמת שלטון חדש ברצועה במקום חמאס, התפוגגו בלי שום הישג, וזה עדיין לא מ...
|
|
|
רפי לאופרט
העולם האנושי הוא הוויה דינמית והתהליכים המתפתחים בו נגזרים מאינטגרציה של מהלכים רוחניים וחומריים עם השפעות מן הטבע שמעצבים במשותף את תנאי הסביבה בהם מתקיימת החברה האנושית - מתפתחת ...
|
|
|
דרור גרין
הוא נושם את ריחו המתוק של התינוק, שצרכיו ברורים וחד-משמעיים ואין לו התלבטויות והיסוסים, וחוזר ושואל: "בשרך הרך כל כך ספוג מוחלטות, אז ספר לי כמה זמן עוד נותר לנו יחד?"
|
|
|
עמנואל בן-סבו
משפחת השכול גדלה בחודשים האחרונים, גדלה מדי, קברים רבים נכרו, רבים מדי, דמעות אוהבים השקו את הערוגות החדשות אשר צמחו בחודשים האחרונים, ערוגות רבות רבות מדי
|
|
הבלוגרים הנקראים ביותר ב- News1
|
|