אגדה עממית מספרת שצה"ל דואג למצוא תעסוקה אזרחית הולמת לקצינים בכירים הפורשים מהצבא לאחר שנות שירות רבות. מי שאמורה לספק את השירות הזה היא מחלקת פרישה באגף כוח אדם, שצריכה לעסוק בין היתר גם בהכוונת קצינים בכירים פורשים לקראת הקריירה הבאה.
והנה מסתבר כי המחלקה הזו, המופעלת ככל הנראה בחשיבה שגרתית על-ידי אנשי קבע, אינה מתפקדת כראוי. איך אני יודע, הרי מעולם לא הייתי קצין בכיר שמחפש עבודה אזרחית? פשוט. יש לי חבר, קצין בכיר בצה"ל, שפרש לאחר שירות רב שנים. על דבר הפרישה פורסם בתקשורת בהודעה מטעם דובר צה"ל. אני מניח שגם במחלקת הפרישה מקבלים שכר מספר קצינים שיודעים לקרוא, אבל כנראה דבר פרישת ידידי הבכיר נעלמה מידיעתם. עובדה, עד היום, קרוב לשנה לאחר השחרור, איש לא פנה אל ידידי ולא הציע לו לבוא לפגישה שבה יובהרו לו האופציות האפשריות, כדי שיוכל להחליט אם הוא זקוק לסיוע או לא.
האמת היא שידידי כלל אינו נזקק להכוונה למקום עבודה אזרחי. כבר הגיעו לפתחו הצעות מכובדות כמו: להצטרף למפלגה פוליטית שבאמצעותה יוכל לזכות בתואר חבר כנסת; להיות מנכ"ל של משרד ממשלתי או לנהל חברה עסקית; להצטרף לדירקטוריון של חברה ציבורית מכובדת ועוד. אך הוא לא נעתר. יש לו תוכניות אחרות.
את דבר קיומה של מחלקת הפרישה ידידי מכיר אבל כששאלתי אותו מדוע לא פנה לפחות לקבלת מידע, הוא ענה לי
בתום לב: הייתי בטוח שהם יפנו אלי, אבל כיוון שלא פנו הנחתי שאין להם דבר מה קונקרטי להציע.
בירור קצר במקורותיי העצמיים העלה, כי המחלקה אינה פועלת כמשרד תיווך בין היצע משרות קיימות בשוק האזרחי לבין הביקוש וההתאמה לתפקידים של אנשי הצבא המשתחררים. בסך-הכל היא "משרד מידע". פקידי המחלקה מבררים מה נטיותיהם של המשתחררים, מסבירים להם מה האופציות הקיימות בתחומים השונים ומציעה להם לפנות ולתאם בעצמם פגישות בכתובות שאולי יוכלו להתאים להם.
לאגף כוח אדם יש מפקד חדש, אלוף מרדכי (מוטי) אלמוז. כיוון שגם הוא עתיד לפרוש מצה"ל בעוד מספר שנים היות שאיננו מצוי במסלול הקידום לכהונת הרמטכ"ל, ראוי שיתחיל כבר עכשיו לדאוג לעצמו ולחפש מסלול נחיתה אזרחי שיתאים לו. באותה הזדמנות כדאי מאוד שאלוף אלמוז יבדוק את כל פעילות האגף ויברר אם צריך לנער אותו. ובעיקר - לשנות את תפישת העולם המנחה את פעילות מחלקת הפרישה ולהחליט במהירות מה הגוף הביורוקרטי הזה צריך להיות: משרד תיווך אמיתי או רק "משרד מידע" שאין בו תועלת של ממש לבכיר המשתחרר. וחשוב מכל: דרוש טיפול אישי שבמסגרתו תהיה זו חובתה הבסיסית של המחלקה לפנות מיוזמתה אל הבכירים ולזמן אותם לשיחת הבהרה אינפורמטיבית ולא לשבת באפס מעשה עד שהבכירים האלה, היוצאים אל עולם חדש ושונה ממה שהורגלו לו בצה"ל, יפנו לפקידים כאילו הם מבקשים שיעשו להם טובה ויעזרו להם.
