דבריו הפסולים של ראש מח"ש

ראש מח"ש, עו"ד הרצל שבירו, אמר במסיבת עיתונאים דברים שאינם מתקבלים על הדעת. לדבריו, בל יפקפק איש באמינות מח"ש ואנשיה, בקשר להמלצתם שלא להעמיד איש לדין בפרשת מהומות אוקטובר 2000.

יש לי חדשות עבור מר שבירו. זו אינה רק רשות, אלא ממש מצווה, לפקפק בכל פעולה של אנשי הממשל ולהימנע מקבלת דבריהם כתורה מסיני.

במיוחד נכונים הדברים, כשמדובר במחלקה במשרד המשפטים שמבקר המדינה אמר עליה ועל פעולתה דברים חמורים מאוד, ואשר לא ראינו עד עתה תוצאות ממשיות לפעולתה בקשר למשטרת ניסו שחם ולמעלליה בהפגנות ההתנגדות להינתקות. קראנו רבות על נחת זרועם של שוטרים ושל סוהרים ומפקדים של בתי-כלא, אך התחושה היא כי מח"ש יושבת בחיבוק ידיים. ראינו במו עינינו בטלוויזיה השתוללות של שוטרים ועצימת עיניהם לנוכח השתוללות של אזרחים שפגעו במפגינים. ואולם, יתכן שראש מח"ש אינו צופה בטלוויזיה.

את האמינות, עו"ד שבירו, לא תרכשו בהצגת דרישה תקיפה במסיבת עיתונאים, לתת בכם אמון ללא סייג, אלא רק בהפגנת יכולתכם המקצועית בחיי המעשה, ובמתן תחושה לאזרחים כי שוטר שסרח יטופל על-ידכם במהירות ובמלוא התקיפות. בינתיים, התחושה היא כי ניסו שחם ודומיו הם הרוכבים על הסוס, ולא מח"ש.

למרות היחס השלילי אל נציגי הציבור הערבי, שסירבו לשתף פעולה עם החוקרים, וככל הנראה מנעו בכך איסוף ממצאים חיוניים; למרות שברור כי המהומות לא היו הפגנות תמימות אל מרד רצחני וניסיון להעביר את הטרור אל תחומי הקו הירוק, ואף להטיל מצור על המדינה מבפנים; ולמרות שברור כי הערבים היו מנצלים את הפרשה לניגוח המדינה, ללא קשר למהות מסקנותיה של ועדת החקירה - נראה כי לבסוף לא יהיה מנוס ממינוי ועדה נוספת, של משפטנים בכירים בדימוס, לבדיקת חומר הראיות שבידי מח"ש. הסיבה לכך היא תדמיתו של גוף זה, שהיא כיום כה ירודה, עד כי איש לא יקבל ברצינות את הטפיחות של ראש מח"ש על שכם עצמו.