א. חוזר לטוס

מטוס תובלה סי-47 אמריקני, שהוביל את הארמדה המוטסת לפלישה לנורמנדיה ביוני 1944, נמצא במגרש גרוטאות בוויסקונסין, ושוקם. המטוס הצניח את הצנחנים האמריקניים, ואחריו באו עוד כ-800 מטוסי תובלה נושאי צנחנים - ראש-החץ של הכוח, שסילק את הגרמנים מצרפת וממערב אירופה.

סי-47 סקאי טריין ידוע כדקוטה הנו מטוס תובלה צבאי, שפותח ממטוס די-סי-3. המטוס הזה נזנח לפני כשבעים שנה. לפני כמה שנים גילה אותו במגרש גרוטאות בעיר אושקוש בוויסקונסין היסטוריון של חיל-האוויר האמריקני, שכותב את תולדות חייו של קולונל ג'ון דונאלסון, שהיה קברניט המטוס בפלישה לנורמנדיה.

עמותה, שעוסקת בשימור מטוסים ישנים, אספה כ-380 אלפי דולר לשיקום המטוס. כ-22 אלף שעות עבודה הושקעו בשיקומו, ולבסוף אפילו והותנעו מנועיו, למרות דליפת נוזל הידראולי. העמותה מצפה להטיס את המטוס מעל נורמנדיה ביוני 2019, במלאת 75 שנה לנחיתה בנורמנדיה, ואחר-כך ייצא לסיור באירופה, וישוב לארצות-הברית.

ב. יישארו במעצר

לפני כשנה וחצי הודיעו למחבל עבד-אל-לטיף נאסר, כי אחרי 14 שנות מעצר, הוא עומד להשתחרר ממחנה-המעצר האמריקני במפרץ גואנטנאמו בקובה, ויישלח למרוקו, מולדתו. למרות זאת, הוא עדיין עצור. ד"ר אשטון קארטר, שר ההגנה בממשל אובמה, לא חתם על הצו לשחרורו, עד שעזב אובמה את הבית הלבן, וממשל טראמפ אינו מתכוון לעת עתה לשחררו.

ממשל אובמה עשה הכל כדי לשחרר מחבלים ממחנה המעצר, ולסגור את המחנה כליל. ממשל טראמפ אינו מתכוון לשחרר מחבלים כלל. פרקליטי המחבלים טוענים, שמדיניות הממשל אינה מקובלת עליהם, כיוון שאינה מתחשבת בנתוני העצורים. ממשל טראמפ לא הודיע על שינוי במדיניות לגבי מחנה המעצר. באחד מציוציו בטוויטר כתב הנשיא טראמפ, כי במחנה כלואים "אנשים מסוכנים ביותר, שאין להרשות שישובו לשדה הקרב".

רשמית, תיקי המחבלים עדין בבדיקה, הודיעו המועצה לביטחון לאומי והפנטגון, והממשל שוקל האם להחזיר עצורים למדינותיהם, כל מקרה לגופו, לפי האינטרס האמריקני. החשש העיקרי הוא מפני רֶצֶדיוויזם - שיבת עצורים משוחררים לפעילות טרור. לשכת מנהל המודיעין הלאומי האמריקני מסרה בקיץ, כי מ-728 המחבלים, ששוחררו מגואנטנאמו משך השנים, 17 אחוזים חזרו לעסוק בטרור ועוד 12 אחוזים חשודים בשיבה לפעילות טרור.

במחנה-המעצר כלואים כעת 41 מחבלים. חמישה מהם - מאלז'יריה, מטוניסיה, מתימן ומשבט הרוהינגה - אושר שחרורם על-ידי הממשל הקודם, אך הממשל הקודם לא הספיק לשחררם. חלק מהעצורים יועמדו לדין, והשאר יישארו כלואים בגואנטנאמו, אלא אם יתערב בזה בית המשפט העליון האמריקני.

נאסר היה בקבוצה סוּפית במרוקו. בשנת 1996 התגייס להילחם בצ'צ'ניה, והגיע לאפגניסטן, שבה התאמן בבסיס אל-קאעידה. במאי 2002 נתפס, לאחר קרב עם יחידה אמריקנית, ונכלא בגואנטנאמו. לפי קצין חקירות אמריקני, התחרט נאסר על מעשיו. אך אין בזה כדי לשכנע את ממשל טראמפ להחזירו למרוקו, מולדתו.

ג. נבל

גילויי פוליטיקו על התנהגות הנשיא אובמה כלפי חיזבאללה ואירן אינם מפתיעים. כבר מכניסתו לבית הלבן, התברר, שהנהיג ממשל אנטי-ישראלי, או אפילו אנטישמי, למרות כל המומחים, שסיפרו על יחסו החיובי לישראל.

מאיפה הם המציאו את האגדה בדבר יחסו החיובי אלינו?! זה לא ניכר בשמונה שנות נשיאותו. אדרבה.

ד. בושה

התפרעות בנות המשפחה מנבי צאלח הנה דוגמה לבלבול, שמשרה הפיקוד הבכיר של צבאנו על חיילינו. הכיבוש משחית, טוענת רותי איזיקוביץ. הצבא סירס את אנשיו, והם מגלים כביכול הבלגה, ו"מכילים" את מה שעשו להם פרובוקטוריות מקצועיות.

ה. פיקדון

כשהייתי ילד, היה פיקדון על בקבוקים (אז, למיטב זיכרוני, לא היו בקבוקי פלסטיק למשקאות) ועל צנצנות. לכן, איני מצליח להבין למה אין פיקדון על בקבוקי פלסטיק גדולים ועל צנצנות.

הפיקדון על בקבוקים קטנים הצליח לנקות את חוצותינו, ואני מניח, שפיקדון על בקבוקים גדולים ועל צנחנות יעשה זאת.

ו. מינוי הולם

סרן תאיר גיטלין מונתה לקצינת הגנה מרחבית (הגמ"ר) בחטיבת שגיא. זו דוגמה טובה לשילוב נאות, לא במתכונת של הרמטכ"ל ושל יועצותיו, אלא במתכונת השכל הישר.

אין ספק, יש נשים כישרוניות, ואם יושמו לתפקידים הולמים, יוכלו להצטיין, ולתרום ליחידותיהן. אך יש לזכור, לא כל תפקיד מתאים לאשה - כשם שלא כל תפקיד מתאים לגבר. לחימה אינה מתאימה לנשים (למרות שיהיו והיו יחידות-סגולה).