אין להשיב לאשמה בהליך אזרחי?

תמצית העובדות

השאלות המתעוררות בבקשת רשות ערעור זו:
א. האם רשאי נתבע בהליך אזרחי להעלות טענה מקבילה לטענה המוכרת בפלילים כ"אין להשיב לאשמה"?
ב. הדרך הראויה שיש לילך בה עת מורה בית המשפט בקדם משפט על הגשת תצהירי חקירה ראשית.

המבקשות הן חברת ביטוח וסוכנות הביטוח המייצגת אותה. המשיב הוא מפרקו של בנק צפון אמריקה. הבנק היה מבוטח על ידי המבקשת 1 בפוליסת ביטוח בנקאי שכיסתה, בין היתר, נזקים כתוצאה ממעשי מירמה של עובדים. מועד סיומה של הפוליסה היה יום 7.8.85. לבנק נגרמו נזקים כספיים עקב מעשי מירמה וזיוף, שבוצעו על ידי מספר עובדים בכירים, ששימשו אף כדירקטורים בבנק.

לאחר שביום 14.8.85 נתפס הבנק על ידי בנק ישראל, שלח הבנק ביום 16.8.85 הודעה למבקשות, ובה התריע על גילוי אי הסדרים ועל החשש למעילה. ביום 19.8.85 הודיעה המבקשת 2 לבנק, כי הכיסוי הביטוחי הסתיים ביום 7.8.85, ועל כן הנזקים האמורים אינם מכוסים על ידי הפוליסה.

בשנת 1989 הגיש המשיב לבית המשפט המחוזי תביעה נגד המבקשות לכיסוי הנזקים שנגרמו לבנק. בית המשפט החליט במסגרת קדם המשפט, כי הדיון בתובענה יפוצל, וכי תחילה תידון השאלה בדבר תחולתו של הכיסוי הביטוחי. לעניין זה ציווה על התובע-המשיב להגיש תצהירי חקירה ראשית, שהינו תחליף לחקירה ראשית על דוכן העדים. ציווי מקביל לא הושת על הנתבעות-המבקשות. משהוגש תצהיר מטעם התובע, הגישו הנתבעות בקשה לדחיית התביעה, בטענה כי מהתצהיר שהוגש על ידו לא עולה כי הנזק נתגלה בתוך תקופת הביטוח, כפי שנדרש בפוליסה במקרה דנן שהיא פוליסת Discovery, ועוד נטען, כי התצהיר אינו מגלה עילת תביעה נגדן, כי הפוליסה כוללת חריג, ולפיו אין היא מכסה נזקים שנגרמו לבנק על ידי דירקטורים בו, כפי שאירע במקרה דנא.

בקשתן של הנתבעות לדחיית התביעה לא נתקבלה על ידי בית משפט קמא. בבקשת רשות הערעור דנן נטען, שגם אם כל האמור בתצהיר, שהוגש על ידי התובע, הינו אמת, אין באמור בו כדי לתמוך בכל רכיביה של עילת התביעה, ועל כן יש לדחותה. המיוחד בטענה הינו השלב בו היא הועלתה: בפני הערכאה הדיונית הונח תצהיר מטעם התובע, המצהיר טרם נחקר בחקירה נגדית. התובע הודיע שאינו מתכוון להביא ראיות אחרות בנוסף לתצהיר, והנתבעות עדיין לא הניחו תצהיר כלשהו בפני בית המשפט. למעשה, הערכאה הדיונית עדיין לא הורתה לנתבעות להגיש תצהירים. הסיטואציה דומה לזו, המתרחשת בהליך פלילי, שעה שנאשם טוען בסיום פרשת התביעה, כי אין עליו להשיב על האשמה.


הערעור נדחה


נקבע - ככלל אין זה מן הראוי לפצל את ההליך, באופן שבהחלטה אחת יצוּוה התובע להגיש תצהירים, וכי ציווי דומה יושת על הנתבע בהחלטה נפרדת ומאוחרת. תחת זאת, ראוי שבית המשפט יקבע בהחלטה אחת בקדם המשפט, שעל שני בעלי הדין להגיש תצהירי עדות ראשית. כמו כן רצוי שמבחינת מועדי ההגשה ייקבע, כי התצהירים מטעם הנתבע יימסרו לאחר הגשתם של התצהירים של עדי התובע, ולא בעת ובעונה אחת.

נקבע - אשר לאפשרות של העלאת טענה של "אין להשיב לאשמה" בתחום האזרחי: ההסדרים השונים שבתקנות סדר הדין האזרחי אינם נותנים תשובה לשאלה, האם שיטתנו מכירה באפשרות של נתבע לטעון בהליך אזרחי שאין "להשיב לאשמה". שיקולי מדיניות הם המכריעים.

נקבע - אין לאפשר העלאת הטענה, אלא כאשר הנתבע מוותר על הבאת ראיות מטעמו. אף אם ניתן היה להעלות במקרה דנא את הטענה ש"אין להשיב לאשמה", הרי נראה שלגופו של עניין, לא היה מקום לקבל את טענת הנתבעות לדחיית התביעה, בלא שיידרשו להביא ראיות מטעמן.


רע"א 3312/04 אשורנס גנרל דה פרנס נ' הכונס הרשמי בתפקידו כמפרק בנק צפון אמריקה בע"מ
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
כבוד השופט א' גרוניס
מיום 26.10.2005