אני מבקש לומר מילה תודה למשוררת אילה רינג מירושלים, המצילה את כבוד השירה העברית, שנעלה עצמה מאחורי סורג ובריח בכלא הדממה וההשתקה לנוכח מעשי רצח של אזרחים מפגינים סמוך לגבול ברצועת עזה.
אילה רינג היא קול בודד בשירה העברית, ששבר את קשר השתיקה של השירה העברית אל מול תגובה אלימה כלפי אזרחים מפגינים.
ב-19.11.1948 בעתון "דבר" פרסם המשורר
נתן אלתרמן את מה שראה בעיר לוד בעת מבצע "דני" במסגרת "הטור השביעי". היה לו קשה להשלים עם מעשי "נַעַר עַז וְחָמוּשׁ..". היה לו קשה להשלים עם דממת מפקדי הנער הזה ש"חִיֵּךְ בְּשִׁנַּיִם חָלָב". ומה שהיה היה לו לומר, הוא ביטא בשירה צועקת על חייל, שהחליט כי מותר לנסות את המקלע - "אֲנַסֶּה הַמִּקְלָע וְנִסָּה" והתוצאה היא ש"רַק הֵלִיט הַזָּקֵן אֶת פָּנָיו בְּיָדָיו וְדָמוֹ אֶל הַכֹּתֶל כֻּסָּה".
ב-6.4.2018 י"ד בניסן תשע"ח, כאשר ישבנו מסובים לשולחן סדר פסח, חג היציאה מעבדות מצרים לחרות, הייתה רק משוררת ישראלית אחת, שהגיבה לנוכח ירי באש חיה באזרחים לא חמושים סמוך לגבול ברצועת עזה, שבטאו את כמיהתם לחרות. ועל כך נתונה תודתי למשוררת אילה רינג, שכתבה את השיר "בְּשֶׁל הַחַיִּים" כתגובה מידית לירי של חיילי צה"ל לעבר מפגינים.
בְּשֶׁל הַחַיִּים - אילה רינג
וַיִּשְׁבּוֹת אֱלוֹהִים בְּלֵב הַחַיָּל
(בְּטֶרֶם שַׁבָּת)
וַיְכֻלּוּ הַחַיִּים בְּעַבַּד אֶל נַבִּי
כִי יָרָה הַחַיָּל בְּגַב הַמַּפְגִּין
וְנִתְגַּלְגֵּל עָלָיו הַמָּוֶת
וְלֹא נִתְגַּלְגְּלָה הָאֵשׁ בַּגַּלְגַּל
כִּי מֵת הַמַּפְגִּין עַבַּד אֶל נַבִּי
בְּטֶרֶם הִסְפִּיק לְהַבְעִיר הַצָּמִיג
וַתֵּצֵא נִשְׁמָתוֹ וְכַלּוּ חַיָּיו
וַתִּזְעַק הָאֲדָמָה בְּזַעֲקַת דַּמִּים
בְּעוֹד עַל הַמֵּת מִתְגַּלְְּגְּלִים אִשּׁוּמִים
וְכָל מַה שֶׁבּוֹעֵר לֹא בָּעַר בַּגַּלְגַּל
כִּי בָּעַר בַּחַיָּל כְּבָר לִירוֹת
בְּגַב הַמַּפְגִּין
הַנָּס עַל נַפְשׁוֹ
בְּשֶׁל הַחַיִּים
שֶׁבָּעֲרוּ בּוֹ.
