אם נתעלם מהנקודה העדתית, ואסור להתעלם, נצחונו של עמיר פרץ הוא ניצחון החוזים הקיבוציים על החוזים האישיים. ניצחון הוועדים על המנהלים, ואם תרצו, הקולקטיב על הפרט. הבוחרים ראו את עובדי חברת החשמל, את עובדי מקורות, את עובדי בזק, את עובדי העיריות (ולא אלה שבמגזר הערבי והדרוזי), ראו איך משביתים חברה במקרה שהמעסיק החליט "לדפוק" את העובדים כי המצב קשה, כי בשנה שעברה חילק יותר מדי בונוסים למנהלים הבכירים ולכן לא נשאר השנה כסף לעובדים.
הבוחרים ראו שהמכפלה של קידמה, שוק חופשי, תחרות, גבולות פתוחים ועוד כמה מלים גבוהות, משאירה בשורה התחתונה שכבה דקה ועשירה מאוד של אנשי עסקים עם מרצדס ושכבה הרבה יותר עבה של עובדים שלא גומרים את החודש, שנדחקו אל המצוקה והעוני - והחליטו שגם במפלגה ה"שמנה", השבעה הזו, צריך שינוי, ולא שינוי של טומי לפיד.
אי אפשר לקשור לראשו של פרץ כתר של פרחים. הוא יודע בדיוק איפה מוקדי הכוח, וכבר ראינו כיצד טיפל בעובדי התאגידים הגדולים, האלקטורליים, לעומת הטיפול שנתן לעובדי מועצות קטנות. שם אין מה למהר, ולא משביתים מדינה אלא הולכים לבית הדין לעבודה, שגם יש לו זמן כי השופטים קיבלו את המשכורת בזמן. ובכל זאת, כשישטוף את המדינה, אם אכן ישטוף, גל של סוציאליזם אמיתי, גם אותם עובדי מועצות שלא קיבלו משכורת חצי שנה ויותר, ואותם עובדי קבלני כוח אדם ומשרות ניצול, ייסחפו עם הנחשול אל המקום הנכון.
נכון, גם לפרץ חברים בקהיליית העסקים. בני גאון, למשל, הוא איש עסקים שיודע ורוצה לעשות כסף, אבל גם הוא יצטרך לפרוע את השטר ולבדוק היטב מה קורה בחברות שבבעלותו.
האם מדובר במהפכה חברתית? ימים יגידו. יותר נכון, חודשים או שנים יגידו. נכון, יש כאן מנהיג מזרחי, מהפריפריה, שלא גדל במטכ"ל (אף שנתן את שלו למדינה), ולא על ברכיהם של גדולי האומה, לא שחה בג'אקוזי של הדיפלומטיה הבינלאומית ולא "עשה על האש" בקמפ דיוויד ובוואי פלנטיישן, אבל בהחלט לא בטוח שהוא יצליח לסחוף את אותם קולות ליכוד מסורתיים אפילו בעירו הוא, שדרות.
כשיתפכח מאדי השמפניה שפתח אחרי נצחונו על שמעון פרס, תחכה לפרץ עבודה רבה, ומשימה קשה עוד יותר. מול אריק שרון ובנימין נתניהו לא מספיק לנפנף בדגל העדתי (תשאלו את דוד לוי), אבל זו התחלה טובה ואולי גם אופק חדש. פרץ לא צריך לדחוף את העניין העדתי למרכז המאבק, די בשפמו ובמבטא דיבורו כדי לעשות את העבודה, בלי שימשוך חשדות של הוצאת שדים מהבקבוק (ואגב, הבקבוק הזה נשבר כבר מזמן). הוא צריך לדבר עם הבוחרים על יציאה מהעוני, ולא על "תוכנית למלחמה בעוני", על איכות חיים, על מקומות עבודה ועל סולידריות. זה כבר יעשה את העבודה בשבילו ואת מפלגת העבודה בשביל העם.
עוד פרט שצריך לשים לב אליו הוא עד כמה גדול האשראי שהוא משך מעובדי התאגידים הגדולים, המנגנונים שהביאו אותו לצמרת. צריך לקוות שהוא לא חייב להם יותר מדי, כי את החוב הזה נצטרך כולנו לשלם.
