בבוקר הוא יוסי, בערב הוא יוסוף ( האות ו' מנוקדת - פעמיים - בשורוק, השם כולו מוטעם במלעיל).
בבוקר הוא עובד בחברה ישראלית. יש לו טלפון סלולרי קטן. הוא מפריח סילוני-עשן ממרלבורו-לייט. אחת לדקות אחדות הנייד שלו מזמזם ורוטט. "אה, אחי, מה העניינים?"
יוסי מדבר עברית מדוברת, עדכנית, עגתית. עם ראשי התיבות והקיצורים - קטע, אחי, חבל"ז (חבל על הזמן) וכאלה. לאומיותו לא ניכרת בחזותו. הוא מסופר קצר, קצוץ, עם פיאות לחיים דקות, אלכסוניות, עשויות בקפידה. הוא צוחק עם חבריו לעבודה, אחד מהחבר'ה. הוא מדבר עברית טובה, מלאה, רק חיתוך הדיבור מסגיר את מוצאו.
הוא יודע לפצל קשב, לעשות בו בזמן שלוש פעולות שונות, שאין, כביכול, שום קשר ביניהן. הוא למד להקפיץ כדורים באוויר ולא לשמוט אף לא אחד מהם. כמו רבים מאיתנו גם הוא להטוטן - או לוליין - בקרקס החיים. האם מישהו יכול לזהות שהוא בעצם הליצן הכי עצוב?
בערב, בבית, עם חברים, יוסי - העובד בחברה של קבלן שיפוצים - הוא בעצם מי שהוא על-פי מוצאו וזהותו - יוסוף. שם, בכפרו, בביתו, הוא מתנהג אחרת; שם הוא מדבר לא רק שפה אחרת - זה ברור - אלא באופן שונה, בנימה שונה, במזג נפשי ורגשי שונה. האם זהותו חצויה? האם מוכפלת? האם בבוקר, כשהוא בעבודה, הוא שואל דמות בדויה, הזויה, רק כדי לשאת חן בעיני מעבידו או לקוחותיו? מה עושה לו המעבר התכוף, היומיומי בין זהויותיו החצויות? בין יוסי לבין יוסוף? ממה עשוי הגשר שאותו הוא חוצה, פעם אחת בבוקר לכיוונו של יוסי ופעם שנייה, אחר-הצהריים או לפנות ערב, כשהוא שב לביתו, אל היותו בו יוסוף?
האם הוא כועס? האם אדיש? האם הוא משלם מרצון את מחיר ההשתלבות-לכאורה שלו בסביבת העבודה שלו? ה אם המחיר מוצדק? האם הוא סביר? האם לא היה יכול להישאר גם בשעות העבודה יוסוף? מדוע עליו לשאול זהות אחרת, "ישראלית", אופנתית?
האם כאשר הוא מבקש להיקרא יוסי הוא מתפשר? האם נכנע? האם מוותר? באיזה שם נוח לו יותר להיקרא? האם אחת היא לו איך ייקרא?
בשבוע שעבר, בשעת בוקר של יום חול, כששאלתי אותו: "איך קוראים לך?" הוא השיב לי בפשטות ובטבעיות: "יוסי". האם זו התשובה שהיה משיב לי אילו התקשרתי לביתו בשעת ערב מאוחרת?
האם הוא בחר להיקרא יוסי מחמת חשש או פחד? האם יודעים בכפר שיוסוף הוא יוסי? מה חילופי השמות שלו אומרים עליו? מה הם אומרים עלינו? ואתם - מה אתם אומרים?
