אינני מתכונן להתבטא בבוטות ובגסות הרוח שנקט חבר הכנסת מוטי יוגב, שהחליט להיות טרקטוריסט ולעלות עם הטרקטור שלו על בית המשפט העליון. אני מבקש להביע את צערי, שבית המשפט נענה לדרישת אלו שבאו להיות שכנים של שבט בדואי שחי במקום ודרשו את סילוק השכן. אני שואב עידוד מאותם חברים מעטים בכפר אדומים, שהסתייגו מהפנייה לבתי המשפט לנשל את השבט מאדמתו.
אני מצר על המדיניות וההחלטה לטהר מנוכחות פלשתינית את הערבה והרמות המזרחיות של ההר כחלק ממהלך מתוכנן לספח את כל שטח C, שהוא למעלה מ-60% מכל שטחי הגדה המזרחית. שטח שהוא גם העתודה החקלאית של המדינה הפלשתינית.
אני רוצה להביע את צערי על כך שעם הרס הכפר נהרס גם מפעל חינוכי מרשים שנבנה בעמל רב. אל בית הספר האקולוגי בשבט הג'האלין התודעתי בפעם הראשונה לאחר שקראתי בעיתונות את כתבתו של הסופר אייל מגד. סופר שהחליט להטות כתף לסייע לילדי השבט לנוכח תביעה של חברי כפר אדומים שדרשו את הריסת בית הספר.
בנוף עוצר נשימה מדרום מזרח לירושלים, בוואדי קלט, נבנה בית ספר עממי וגן ילדים אקולוגי מצמיגים ובוץ. במקום לטלטל ילדים כל יום במשך כשעתים על חמורים מתחומי המאהל, הממוקם בערוצי הוואדי, עד לעיר יריחו כדי להגיע לבית ספרם, החליטו אנשי השבט לנקוט יוזמה והקימו בתחום המאהל בית ספר לילדיהם.
מול אטימות המנהל האזרחי, שדחה כל בקשה של אנשי השבט להקים בית ספר לילדיהם, נחלצו לעזרתם פעילים אקולוגיים מאיטליה, חברי הארגון VENDA DI TERRA (רוח האדמה) חדורי תחושת שליחות לסייע לבדואים במדבר יהודה.
על גבי חמורים
בהשראת אדריכל איטלקי בעל מעוף, ולריו מאראצי, נבנה מבנה מצמיגים משומשים ממולאים בחול המצוי בשפע במקום ומכוסים בבוץ מיובש. המבנה של ארבעה וחצי חדרים יועד לגן ילדים ולבית הספר, בו למדו 150 ילדים, שרובם היו שותפים למלאכת הבנייה של איסוף ומילוי החול בצמיגים המשומשים והכנת משטחי בוץ מיובש לכיסוי הצמיגים.
אל כבשת הרש הזו לטשו עיניים מתנחלי כפר אדומים, שביקשו להרחיב את תחומי הכפר. המנהל האזרחי, מע"צ, עמותת רגבים והתנחלות כפר אדומים אינם סבורים, שמן הראוי שלילדי השבט יהיה בית ספר. הם סברו, שילדים במאה העשרים ואחת יש לטלטל אותם בדרכים שעתים הלוך ושעתים חזור על גבי חמורים כדי להגיע ל...ב...י...ת ה...מ...ק...ד...ש לילדים - ל...ב...י...ת ה...ס...פ...ר (!!!) .
בדיון שהתקיים בבג"ץ לפני מספר שנים הוחלט, כי יינתנו 45 ימים לנציגי השבט והרשויות להגיע להסדר המקובל על כל הצדדים.
כמי שעבד במערכת החינוך הישראלי למעלה מארבעים שנה קוויתי, שלא יקום הכורת על הפנינה החינוכית שנבנתה בוואדי קלט. מה שלא עשו הרשויות עשתה תושיית אנשי השבט שהחליטו להקים אחרי עשרות שנות מאבק בית ספר לילדיהם.
במבנה החינוכי שהוקם היה צרוף נדיר של כל כך הרבה דברים יפים כמו מִחְזוּר של פסולת. בניה זולה בעלויות של כמעט אפס מחיר. יצרו במבנה בידוד מפני קור וחום, שכל כך חשוב לתנאי האקלים במדבר יהודה. המפעל החינוכי הצנוע היה פרי שיתוף פעולה בין שוחרי אקולוגיה בעולם ואנשי השבט כדי לתת אפשרות לכל ילד בגן הילדים ובכתות היסוד בבית ספר עממי ללמוד בתנאים סבירים ולא לנדוד למרחקים, וזאת כאשר הילדים היו שותפים מלאים לבניית ב..י..ת מ..ק..ד..ש..ם.
אוכלוסייה חלשה
במבנה הצנוע והמרשים פעל צוות הוראה חדור תחושת שליחות, שהעניק לזאטוטים את כל מה שלא זכו הוריהם, שיריעות בד וגלילי פח מהוה היו להם ולבעלי החיים קורת גג משותפת.
אי-אפשר היה שלא להתרגש מהמכתב ששלחו הסופר איל מגד ורעייתו ל
אהוד ברק, מי שהיה אז שר הביטחון, בעקבות ביקורם במקום. בראשית מכתבם הבהירו מה הניע אותם לפנות לרשויות ולכבוד השר המופקד עליהם - "מאחר שהמנהל הכפוף לכם מצא לנכון להענות לכבשת הרש ...אנחנו פונים אליכם ומבקשים להיות לפה לאוכלוסייה חלשה ואומללה, שאינה מסכנת איש ואינה דורשת דבר, רק שלא יקטעו מפעל חינוכי צנוע ויפה, המעניק לילדים חסרי כל תחושה, שהם בני אדם, שיש להם חיים".
בהמשך המכתב הבהירו איל מגד ורעייתו - ש"מדובר בבניה אקולוגית זולה, שמשתלבת בנוף המדברי". כן הביעו את התרשמותם "מהרוח הטובה ומההשראה האדריכלית השורה על מיזם צנוע זה, שאין ספק שיגע ללבו של כל מי שיזדמן למקום".
כגימלאי החבר בהסתדרות המורים כששים שנה פניתי להסתדרות המורים, שתפעל יחד עם משרד החינוך למניעת החרפה של הרס בית המקדש לילדי שבט הג'האלין בוואדי קלט, אך נעניתי בהודעה לקונית המאשרת קבלת מכתבי.
היום אני מבכה את הרס בית הספר והרס הכפר. היום אני כואב שבית הדין הגבוה לצדק נתן ידו לעוול של הרס הכפר. הרס כפר המשתלב במדיניות של טיהור אתני של אוכלוסייה פלשתינית משטח C.
