הכסף לא יענה את הכל. הוא לא ישקיט את הקול, קול המחאה. נכון, אמנם, שבעל המאה הוא בעל הדעה, אבל, סליחה, עד כאן: לא כל דעה לגיטימית בעיני.
הגרעין הקשה, קשה מאוד, של אוהדי קבוצת הכדורגל בית"ר ירושלים, מי שמוגדרים ומכונים בלשון קלישאתית מטעה - "הקומץ", החליט כי ייהרג (מי?) ובל יעבור עבאס סואן לבית"ר. יש גבול. גבול העוינות, הלאומנות, הגזענות, השינאה. עם כל הכבוד, ויש הרבה ממנו, ארקדי גאידמק - שועה ונגיד במקומותינו, לא יכפה עליהם את מי שהמחשבה על העברתו לשורות קבוצתם האהודה מעבירה בהם צמרמורת ומוציאה מהם את השד הימני, הלאומני, הגזעני. סליחה, ארקדי, יש גבול גם לכוחו של הכסף הגדול, של הון העתק שלך.
יש דברים שארקדי לא יודע. הוא טרם למד. הוא לא ער ולא מודע לרגישויות, לניואנסים, לדברים שלא אומרים, לדברים שלא עושים. הוא לא יודע שהחיבור בין שחקן ערבי ובין בית"ר ירושלים כמוהו כעירוב מין בשאינו מינו. הוא בלתי אפשרי. כמוהו כחטא. צלם בהיכל. צונאמי באיצטדיון "טדי".
אשר על כן, יתכבד המילארדר ויימלך בדעתו. ייסוב לאחור ויכחיש. לא היה כדבר הזה ולא יהיה. האיש היקר והטוב הזה, אשר לא ניכנס כאן ועכשיו לחשדות התלויים ועומדים נגדו, האיש בעל הרצון והיכולת לתרום הון תועפות למטרת מיצובה ומיתוגה של בית"ר ירושלים כקבוצה הטובה בארץ, אולי כבר בעונה הבאה, נתקל במציאות שאותה הוא לא הכיר.
גם מי שקדים לו בהכנעה ונושפים על כל פירור אבק שדבק בשטיח האדום שהונח לכבודו, לא יכולים לאפשר לו לעשות כל דבר הודות לכספו וכוחו, בוודאי לא לכפות עליהם שחקן ערבי שמצית בהם אש זרה, קרה, ארסית, של תיעוב ושל שינאה. אש המלחמה.
סליחה, אדוני, אם הם משביתים לך את השמחה ששימחת אותם בהגיעך משום מקום אל יציע הכבוד באיצטדיון "טדי" - מעוזם-מבצרם, אבל גם אתה, אפילו אתה, חייב להבין שיש דברים שלא אומרים. יש דברים שלא עושים. יש דברים שכלל לא מעלים על הדעת ולא יעלה על הדעת להעלותם על השפתיים.
אוהדי בית"ר לא בשלים למהפך בחשיבתם, בגישתם, באנושיותם. טוב ככל שהוא, עבאס סואן לא יעבור לקבוצתם. על גופתם. יש דברים שאסורים תכלית איסור. למה? ככה! זה לא אישי, זה לאומני. אל תגידו להם שהם גזענים. הם סתם לא אוהבים ערבים, טובים ככל שיהיו.
