נאמר בשפה האנגלית: Power Corrupts. Absolute power corrupts absolutely הכח משחית. כח מוחלט משחית באופן מוחלט. כל מנהיג חש בשלב מסוים כי השכינה ירדה רק עליו, ולכן רק הוא או היא ראוי להנהיג את העדר. מאותו רגע ואילך הוא הופך ממנהיג לעריץ. מאותו רגע הוא שוכח כי כוחו בא לו, מושאל לו מן העם, והופך לעריץ המכפיף את העם לרצונו תוך שימוש במגלבי השלטון, משטרה, צבא, מערכת המשפט, מערכת התקשורת. אל העדר הוא מתיחס בזלזול, ולנוהים אחריו ומלחכי פנכתו הוא משליך את העצמות כדי שיתקוטטו ביניהם למשוש ליבו.
כך קרה גם לאריאל שרון. לאחר שהצליח להדביר את הטרור, לפחות לרמה נסבלת, לאחר שבודד את הטרוריסט הראשי עראפאת/אבו מאזן, והפך אותם לבלתי רלוונטיים, הפך את הכיוון והחל לעשות זאת למפלגתו, לעם שנתן בו את אמונו. את האמון הזה הצליח למנף למעשה הגרוש הגדול ביותר מאז קום מדינת ישראל, מאז פונתה העיר העתיקה מיושביה היהודיים תחת לחץ הלגיון. את כל זאת עשה תחת ההילה של מנהיגות, וקיבל תמיכה נרחבת.
כמו כל עריץ בהתהוות, אריאל שרון לא זיהה היכן המנהיגות הופכת לעריצות. מתי חש העדר כי הרועה השתגע, מתי חשים המונהגים כי המנהיג איבד את הבלמים. לטעמי, אריאל שרון עשה זאת בפינוי שא-נור וחומש. אם פינוי גוש קטיף ניתן להצדקה אסטרטגית (דמוגרפיה, פתיחת המורסה העזתית לניקוז לכיוון מצרים) הרי פינוי שא נור וחומש לא עומד בשום מבחן הגיוני. אם שא נור וחומש שייכים לטרור הערבי, מדוע לא שבי-שומרון, קדומים ואריאל? ומדוע לא ירושלים, על כל חלקיה? מדוע לא בקעת הירדן המצויה מזרחית לשא נור וחומש, גנים וכדים? הגיונית אין סיבה לומר האחד כן והשני לא, וגם מודיעין ובנותיה מצויות על הגרדום.
עדות לעריצות המתהווה היא הכוונה לשנות את מבנה הממשל. מה אומר אריאל שרון? אני רוצה לשנות כדי שאוכל להנהיג. ומה עד עתה? לא היתה הנהגה? כמובן שהיתה, אבל בהסכמת הסיעה אשר בחרה בו להיות בראשה. במאמרים קודמים הצבעתי על כך שאריאל שרון למד לחשוב כמו ערבי, דהיינו, לא לכבד את המילה הכתובה, לא להתיחס להסכמים, לא לכבד התחייבויות ובריתות, לסכם ולהפריך בעת ובעונה אחת. לפעול באורח חד-צדדי, למרות שמנוהל משא-ומתן. למידות תרומיות אלו הוסיף לאחרונה את המנהג לדבר דברים שונים בשפות שונות, למנות רק אומרי הן, לקטול את המתנגדים (בינתיים רק מילולית) להחזיק בהגה באמצעים הפסולים ביותר של שחיתות אישית ושלטונית.
עתה רוצה העריץ בהתהוות ליישם שיטות אלו גם בקרב היהודים. הוא דורש כי הדמוקרטיה תיתן בידיו את הכלים לעשות אותה לבלתי רלוונטית. למעשה הוא מעוניין ליישם את חזון פרס, שמדינת ישראל תהיה חלק מן העולם הערבי הסובב אותה, מדינת כחש ושחיתות, משטרה ומלחכי פנכה, אנשי אגרוף ונאמנות לעריץ, המונהגים בידי בניו שקופת השרצים התלויה להם על גבם אף לא עוצרת אותם בדהרתם אל העריצות. נפוטיזם הוא סימן ברור לעריצות, ראה בשאר אסאד, ראה גמאל מובראק, ראה בניו של סדאם חוסיין, ובנו של חוסיין מלך פלשתין (מזרח). העובדה כי הבן האחד אחז בקרנות מזבח השתיקה, ואילו השני כבר הורשע לפי הודאתו צריכה היתה לפסול את העריץ לכהונה נוספת, אך לא, חוצפתם של עריצים מאפשרת להם לדלג מעל מהמורות חסרות חשיבות שכאלו. ההתעללות במפוני גוש קטיף היתה צריכה להרעיד סיפי ממשלה מתוקנת, והנה אין היא אפילו מדגדגת את הרייטינג של יציר השחיתות, "אחריות לאומית".
אריאל שרון קיפץ החוצה מן הליכוד מסיבה אחת בלבד. הדמוקרטיה החלה להעיק עליו קשות, והוא מתכוון ללמד את השוטים הללו שיעור בתפלות היסודית של הדמוקרטיה. אלו הנוהים אחרי הקיסר אל יתפלאו אם לאחר היבחרו יטעים אותם את טעם העקרבים המתרוצצים להם בבתרונות רוחמה היא חוות השקמים.
