שורת בכירי מפלגת העבודה השועטים לכיוונה של מפלגת "קדימה" בראשותו של אריאל שרון, אינה מביישת אף מפלגה באף מדינת עולם שלישי. החיבור הבלתי נמנע בין הסקרים, המראים לשרון ניצחון בבחירות, לבין תשוקת השועים למגע בין גופם לבין הריפוד המפנק של מושבי הכנסת, מביא אותם למסקנה אחת, אף היא בלתי נמנעת: שרון זה כסא, שרון זה מעמד, שרון זה כסף, שרון זה ניצחון. שרון הוא גם הון וגם שלטון, והרי הוא ובניו הוכיחו לנו כבר, באופן אישי, מושחת ופלילי, את הקשר הזה.
בכירי מפלגת העבודה – רמון, איציק, פרס עצמו ואפילו להבדיל רייכמן משינוי – נמנים על האופורתוניסטים, שהמעמד מסמא את עיניהם. כל אחד מהם ומטבעות הכוח שלו: מי ערך, מי כבוד.
פתאום מסתבר לנו, שהקבוצה הזו, שהשקיעה את מיטב חייה במפלגת העבודה, על בסיס ערכי ואידיאולוגי עמוק, היא אפילו לא סוס טרויאני, אלא סתם סוסון – שנשאב לתוך לועו העמוק של דרקון הפיתוי ברגע שהוצב בפניהם כזה. הוא מחסל אותם, הם נתקעים לו בגרון.
הכותרות של "פילוג במפלגת העבודה" הן מן הסתם מעשה ידיהם של יחצ"נים מתוחכמים. אלו שבמפלגתו של שרון, מעוניינים למשוך עוד א/נשים לשורותיהם, תוך שהם מערערים את ערכו האלקטוראלי של היריב (פרץ). אלו של מפלגת העבודה, מעוניינים לייצר מורא ובאמצעותו לחץ פנימי לאיחוד השורות. כך או כך, לכשתשכח סערת הכותרות בעיתונים והסוסונים יתכנסו לאורוותיהם, יסתבר כנראה לא/נשי שרון, שקשה לנצח עם רשימת פורשים, מדיניות כלכלית-חברתית עוכרת אדם ומצע מדיני שנראה כמו מבית מדרשו של יוסי ביילין.
בין הסתירות הפנימיות לבין תדמית ה"פוטש" שיצאה למפלגת קדימה, נשאר רווח צר מאוד לתוכו יכולים להיכנס בעיקר בוחרים הפוסחים על שני הסעיפים ומוכנים להקריב את תושבי ישראל על מזבח השלום עם הפלשתינים. אין win win במדיניות ימין כלכלי המעורבת בשמאל מדיני. ושלא ינסו לסמא את עינינו בהטבות לשכבות החלשות – הטבות והקלות, אינן מדיניות כלכלית חברתית, אלא שוחד ומס שפתיים. שוחד יאה בעיקר לנותניו (ע"ע שורת החקירות והאישומים נגד שרון והמאסר הצפוי של בנו), אולם לבוחרים מוכי העוני, המצוקה, החוסר הכלכלי, האלימות, ההידרדרות המעמדית-כלכלית – לכל אלו, קשה יהיה למכור את בכורתם האבודה בנזיד עדשים.
אני יכולה רק להמר על כך, שכל רכש של עמיר פרץ, וביניהן דמויות משמעותיות ובעלות עמדה סוציאל דמוקרטית ברורה, כמו למשל ברוורמן, שלי יחימוביץ, אחרות ואחרים, יהיה משמעותי ובעל ערך אלקטוראלי גבוה, מול אילוזיה ומראית עין שמביאים איתם פורשי העבודה למפלגת קדימה, שיתבררו מן הסתם כתמיד כמנצחי סקרים ומפסידים בקלפי.
לא בכדי רעדו אמות הסיפים ונסדק המבנה המקובע של הפוליטיקה הישראלית – לבוחרים יש עיניים, תבונה והבנה. הם מבינים שחיתות, הם מבינים אלימות, כיבוש, דיכוי שכבות חלשות, הקצנה מעמדית. הם מבינים על בשרם את מה ששלטונו של שרון השית עליהם בשנים האחרונות.
התנועות הפרסונאליות בין המפלגות נראות לבוחרים המפוקחים והביקורתיים של שנות האלפיים, כמו שנראית האנושות ממרומי מגדל גבוה – נקודות קופצות במרחב, תנועות של גמדים. בסופו של דבר, ביום הדין, יבחרו באופציה שתאפשר להם גם לגמור את החודש וגם להגיע הביתה בשלום.
לעמיר פרץ נשאר רק לשפר במעט את יכולות הגיוס שלו מתוך שורות המפלגה, שם יושבים כמה מנאמני המועדון הישן, בוחשים בקלחת וממתינים להזדמנות להפוך בעצמם לסוסונים טרויאנים ולהישאב ללועו של הדרקון. הדינאמיקה של הרס מבית, הפכה בגופים המפלגתיים העתיקים הללו לטבע שני.
יש שם גם כאלו שמעוניינים באמת ובתמים להצטרף לעמיר פרץ ולצאת אל חזית המאבק לאיחוד שורות מפלגת העבודה מאחורי מנהיגה החדש. חלקם אומרים שניסו, הוא "נזיל", מתקשה לקלוח, אולי קושי ראשוני של יו"ר חדש.
פתח להם פתח, עמיר. העבר – עבר דירה והצטרף ל"קדימה", על כל משקעיו. מי שנשארים שם הם שלך, ובגדול.
