המאבק העיקש שלנו בעצמנו

יום שלישי. התאריך - 30.11.05, השעה - 23:00, המקום - שדה התעופה דומגדוב במוסקבה. עשרות מנוסעי אל על בטיסת הלילה היוצאת בשעה 23:55 עוברים בידוק ביטחוני וכרטוס לעלייה לטיסה בחזרה למדינת ישראל.

מטוס אל על טס למוסקבה. הטייס מגלה כי מאחד ממנועי המטוס דולף דלק. הטייס מנוסה בהחלט, מכבה את המנוע ונוחת נחיתת חירום לא קלה ואף מוגדרת כקשה בפי הטייסים, עם מנוע אחד בשדה התעופה. נחיתה כזאת עם מנוע אחד היא נחיתה קשה לכל הדעות ועוד עם מטוס מפוצץ בנוסעים.

הנחיתה עוברת בשלום. מעניין, בזמן האחרון יש הרבה נחיתות לא טובות של אל על. מי שזוכר, כך היה במטוס אל על לקהיר במאמרי הקודם. על התקלה הזאת ועל האחרות היית מצפה ממינהל התעופה לבדוק מדוע בזמן האחרון יש ריבוי של תקלות כגון אלה באל על. אין מקריות בדבר, לפי מיטב הבנתי. אולי הלחץ וריבוי הטיסות ואו מי יודע מה. איני רוצה לומר דברים שאיני בטוח בהם. תקלות קורות אך התדירות היא המדאיגה.

מטרת הכתיבה כאן היא הצגת הפן של הזלזול בנוסעים האמורים לטוס למדינת ישראל. באותה שעה יושבים וממתינים עשרות נוסעים לחזור למדינת ישראל. אף אחד לא באמת חושב על המצוקה שהם נמצאים בה. הם כבר כשלוש שעות בשדה התעופה. הם נסעו כשעתיים ואפילו שלוש ממוסקבה לשדה התעופה. זה זמן ההגעה ממרכז העיר לשדה, מתוך ניסיון אישי. כלומר, הם כבר כשש שעות בדרך, לא כולל זמן ההכנות לקראת הטיסה.

הם מגיעים לשדה ואף אחד לא מתייחס אליהם. הטיסה כמובן לא יוצאת בזמן. השעה 01:00 ועדיין אף אחד לא מסביר כלום לנוסעים. והם ממתינים, אנשים קשישים, נשים ותינוקות. מנכ"ל הבורסה, מנכ"ל קשרי תעופה, נשיא קשרי תעופה ועוד מספר מנכ"לים, שבמקרה היו רשומים על אותה טיסה. אך גם סתם תיירים ונוסעים אקראיים.

השעה 02:00. הנוסעים מבינים שיש תקלה רצינית. מסבירים להם שמנסים למצוא בתי מלון באזור שדה התעופה. חדרים בשדה התעופה בבית המלון אין מספיק. איגור, מנהל אל על במוסקבה, אומר שהכל יהיה בסדר והולך הביתה. הוא צריך לנוח אחרי יום קשה כזה של נחיתת חירום. הנוסעים נשארים בשדה עם עובדים של שדה התעופה הרוסי שמרביתם אינם יודעים אנגלית ובטח שלא עברית.

נשארת גם הפקידה של אל על לנסות לעזור לנוסעים. פקידה חרוצה ומסורה בשם קטיה. היא כמובן לא עוזבת את השדה כמו איגור שאומר הכל בסדר ומסתלק. כמובן שהיא אינה יכולה לפתור את כל הבעיות.

מתחילים לחפש מלונות במוסקבה אך כמובן ששם החדרים יותר יקרים ואין מספיק חדרים לבודדים ולכן מחליטים באל על לשכן בכל חדר שניים עד שלושה אנשים, בטענה שאין מספיק חדרי מלון. אז באופן אקראי לוקחים את מישה שדובר רק רוסית, את משה שדובר רק עברית ואת מייקל שדובר רק אנגלית, והם לא מכירים אחד את השני ונותנים להם חדר אחד. למה לא, שידברו ביניהם, יתחברו אחד עם השני. זה שהם לא מכירים אין לכך כל חשיבות. זה שהם לא יכולים לדבר אחד עם השני אין לכך כל חשיבות. אז שיעשו סקס ביחד.

וכך בשעה 03:00 מתחילים לפזר את האנשים, באופן אקראי, מכיוון שכאילו אין חדרי מלון בחדרים לבודדים.

רבותי, היו הרבה חדרי מלון במוסקבה. שניים מחברי שהיו צריכים לטוס בטיסה הזאת הרימו לי טלפון. הייתי באותו יום במוסקבה. סידרתי להם מיד חדר במלון בלי כל בעיה. נו טוב, אני לא הייתי תלוי באיגור מנהל התחנה של אל על, שהלך הביתה ואמר הכל בסדר, הכל בשליטה.

הנוסעים שהמתינו בשדה התעופה כבר כשש שעות לא קיבלו כל מזון. לא התייחסו אליהם, כך לפחות על-פי דברי חברי, שלושה במספר, שהיו רשומים על טיסה זו ושלושתם מנהלי חברות ענק במדינת ישראל. אך זאת לא הבעיה היחידה, למרבית הנוסעים לא היו ויזות תקפות לרוסיה כי הם ניצלו את הוויזות שלהם עד תום. כמו כן, לא היו כל סדרי עדיפויות בחלוקת החדרים. היו שם משפר משפחות עם ילדים קטנים ותינוקות שבכו ואף אחד מחברת אל על לא ניסה לעזור כי קטיה החרוצה לא הספיקה לעמוד בפרצי הזעם ואיגור מנהל התחנה אמר שהכל בסדר והסתלק הביתה.

בבוקר, בסביבות השעה 9:30, כל הנוסעים הוסעו מבתי המלון חזרה לשדה התעופה. כמובן שאף אחד לא ישן כי עד שהגיעו למלון לקח עוד שעה-שעה וחצי. השעה כבר 04:30 ועד שאתה מסתדר עם חברים חדשים שאתה לא מכיר, זה עוד שעה-שעה וחצי, וכבר שעה 6:00 וצריך לקום כי יש ארוחת בוקר ויוצאים מהמלון בשעה 9:00 כי הטיסה אמורה להמריא בשעה 12:00.

נו טוב, מגיעים לשדה התעופה. אתם חושבים שממריאים בשעה 12:00? אשליות. יש כמובן איחור בטיסה. הטיסה ממריאה בשעה 14:00.

יש עוד הפתעה לנוסעים: אומנם חברת אל על שלחה מטוס מחליף גדול יותר אך יש אובר בוקינג - רישום יתר לטיסה, ושוב יש נוסעים שלא ממריאים.

בעיתון ידיעות אחרונות היתה תגובה של אל על: מזג האוויר באותו בוקר היה קשה במוסקבה והיו גם רוחות קשות. על זה אני עונה לחברת אל על - תמציאו תירוץ יותר טוב. אני טסתי באותו בוקר בשעה 9:45 עם חברת אירופלוט לבירה אירופאית אחרת ומזג האוויר היה יפה בשביל מוסקבה ולא היה כל איחור בהמראה. היה יום חצי אביבי עם טמפרטורה סבירה של כשלוש מעלות מעל האפס ואפילו לא ירד גשם.

אז לא קנינו את הסיפור של אל על. מה שכן, אני רוצה להגיד לאל כי אלה שאני מכיר לפחות, שטסו איתכם חזרה, לא ישקטו ולא יירגעו עד שיקבלו פיצוי ואותם אתם איבדתם לחלוטין, ובזאת אני בטוח. כך מאבדת חברה לאומית שהפכה לפרטית לקוחות.

אל על עוד דרשה במפגיע ממשרד התיירות שישתתף איתה בפרסום החברה ועוד נעלבו שמשרד התיירות לא עמד דום ולא נתן להם כסף. אני קורא למדינת ישראל להנהיג שמיים פתוחים. רק שמיים פתוחים ישפרו שירות, רק שמיים פתוחים יכולים להוזיל מחירים ולמנוע מונופול, רק שמיים פתוחים יכולים להביא יותר תיירים, אבל כל זה יקרה אם לא יקרו הדברים הבאים וזה סיפורנו השני.


מדינת ישראל נלחמת בכל כוחה בכניסת תיירים לארץ


משרד החוץ הישראלי ארגן סיור יפה ומוצלח לעורכי העיתונים ובעלי העיתונים הרוסיים. סיור היכרות עם מדינת ישראל, סיור מוצלח ביותר. הגיעו כ-30 עיתונאים, טיילו ברחבי הארץ, נהנו מכל רגע. ביניהם היו מספר מו"לים ועורכים ראשים של עיתונים חשובים ברוסיה, אותם אני מכיר אישית.

מי לא השתתף בארגון ביקור מוצלח זה - משרד התיירות, משרד החוץ, התעשיה האווירית. היו מעורבים בכך מלונאים, משרדי נסיעות. כספים רבים הוצאו על משימה חשובה זאת - הגברת התיירות מרוסיה.

המטרה היא להגדיל את מספר התיירים לכמה מאות אלפים בשנה, דבר שייתן עוד כ-15,000 מקומות עבודה במדינת ישראל ויכניס עוד כשני מיליארד דולר בשנה.

הסיור היה מושלם. מעצבי דעת הקהל ברוסיה ממש שינו את דעתם על מדינת ישראל וזה לא קל. ואז הגיעו לפאר היצירה של מדינת ישראל - לשדה התעופה בן-גוריון. פאר היצירה וגם והפרטצ'יות. אותם מעצבי דעת קהל הגיעו לשדה עם מלווים ממשרד החוץ ואותם נציגי משרד החוץ ממש עשו הכל שהכל יעבור בסדר.

היתה הידברות עם הבודקים הביטחוניים מלאי החשיבות בשדה התעופה, אותם בוגרי ובוגרות צה"ל בני ובנות עשרים פלוס, אך הם קיבלו מיד משנה חשיבות ומיד התחילו בבדיקות מקיפות ויסודיות באופן מיוחד. כל נוסע נבדק פעמיים. הבודקים החרוצים קראו את כל החומר שעורכי העיתונים קיבלו ממשרד החוץ וממשרד התיירות באופן יסודי, אולי יש שם חומרים אסורים, וזאת בניגוד לכל הכללים. כולם עברו שיקוף פעמיים - אולי יש מהשהו נסתר בתחתוניו או במזוודתו של עורך עיתון זה או אחר.

המבקרים ביקרו גם ביקבי ברקן וזה ממש הכעיס את הבודקים. כל עורך קיבל בקבוק יין חשוד במתנה, בקבוק חשוד מאוד שעבר שיקופים לפחות פעמיים. כל בקבוק עבר שיקוף פעמיים, אתם מבינים, כל בקבוק עבר שיקוף פעמיים. כל בידוק כזה רק לעיתונאים אלה ארך מינימום שעה וחצי ומקסימום שעתיים.

כל שאר הנוסעים עברו במהירות את הבידוק אך נוסעים אלו המלווים על-ידי אנשי משרד החוץ הושפלו עד עפר. אנו נראה להם מה זאת בדיקה ביטחונית, אנו נראה להם מה זאת נערה לוחמת מחיל השקם או האפסנאות. מה היא יכולה לעשות.

תחי מדינת ישראל, יחי הטמטום. יחי הגטו הישראלי, יחי מבצר מצדה. מה לנו ולתיירים. לחיי האבטלה. מה לנו ולשמה הטוב של המדינה. לחיי השינאה לישראל.

כל אותם עורכי עיתונים נשבעו שהם לא ימליצו על טיולים לארץ המצדה. יש מקומות שבהם נלחמים על כל תייר, אצלנו נלחמים בחירוף נפש שלא יבוא אף תייר.

אני ממליץ לכל אנשי התיירות - אל תוציאו את התיירים משדה התעופה בן-גוריון בחזרה לחו"ל. קחו את התיירים שלכם כמו שאני עושה, סיימו את הטיול בארץ באילת, הוציאו אותם או דרך מסוף לעקבה או לסיני, תנו להם עוד יום כיף שם. המעבר במסוף הזה לוקח בדיוק כמה דקות ומשם הם יטוסו שבעי רצון לארצם דרך רבת עמון או שארם. הכל במהירות ובלי התעמרות של בוגרי סיירות שקם או אפסנאות,או חיל שירות אחר. התיירים יקבלו עוד כיף במדינה שכנה ויטוסו חזרה לארצם שבעי רצון.

אם אתם יכולים, הטיסו אותם לארץ בחברה זרה. אז יימנעו מהם השאלות המצחיקות והאינסופיות של בודקים חרוצים עד מוות של בוגרי ובוגרות צה"ל המסורים לטרטור התייר לישראל.

החברות הזרות עושות בידוק ושיקוף שאורך כמה דקות ואז התיירים המרוצים מגיעים למדינת ישראל. כך תימנעו את כל הסבל לתיירים ותביאו יותר תיירים מרוצים ואולי סוף סוף, כאשר יסיימו את עבודתם של בודקים חרוצים אלה ולא יהיה להם את מי לבדוק, יבינו עד איזה טמטום הגענו. תחי מדינת ישראל.

אם אתם חושבים ששר החוץ שעסוק בבחירות הפנימיות בליכוד או שר התיירות שעסוק בהישרדות מפלגתו המתפוררת יעסקו בכך, אתם ממש חולמים באספמיא. תחי מדינת ישראל, יחי זיכרון מצדה. ושירבו המובטלים במדינת ישראל.