מה שקורה היום בזירה הפוליטית אין לו כינוי אחר מלבד "בלאגן". דומה שסקרי דעת הקהל שהוכיחו פעם אחר פעם שאין להם על מה שיסמכו, הם הגורם העיקרי לבריחת הפליטים הפוליטיקאים מספינה טובעת לספינה שוקעת. ולא היא! המדינה כולה נכנסה לאמוק שהוא תוצאה של הלם שהוא פועל יוצא של תוכנית הגירוש של ראש הממשלה שנכשל בהצלחתה.
40 אלף חיילים ושוטרים ועוד אלפי אזרחים גוייסו נגד 1,700 משפחות, על זקניהם, נשיהם וטפם. הם גירשו אותם בכוח הזרוע, העמיסו את מטלטליהם לתוך מכולות ("ברגישות"), החריבו את בתיהם ופיזרו אותם לכל הרוחות ("בנחישות").
זו טראומה למגורשים, למגרשים וגם לצופים מן הצד שלא תעלה ארוכה לעולמי עולמים. התמונות של אנשים שחרב עליהם עולמם מתפללים, זועקים ובוכים, נצרבו בתודעתנו לדיראון עולם. גם את הציניקנים מצדדי הגירוש פוקד הסיוט הזה למרות שלא יודו בכך לעולם. מכאן, ואך ורק מכאן, ה"בלאגן" הפוליטי.
הוכחנו לעולם כולו, ולעולם הערבי שמסביבנו בפרט, כי אנחנו יודעים פרקים אחדים בהלכות מנוסה מבוהלת, ושכללנו את הבריחה עם הזנב בין הרגליים לכדי שיטה מסודרת כדבעי. אלא שלאחר ה"מבצע" המחפיר הזה נותרנו עם אותן בעיות אם לא למעלה מהן. כבר השבוע נחשפה מנהרה והפעם לכיוון ישראל במטרה להעביר דרכה מחבלים וּמתאבדים.
אולי יש עוד מנהרות שטרם נחשפו? עכשיו, כשרצועת עזה מתמלאת נשק ותחמושת באין מפריע, מה מונע את היבואנים העזתים לייבא ציוד לחפירת מנהרות משוכלל. ובכלל, אנשים בישראל מתארים להם מנהרה, לכל היותר כמחילת-עפר ואין שטות גדולה מזו. המנהרות עמוקות ורחבות, הן מוארות בחשמל, יש בהן מסילות וקרוניות משא, מכשירי קשר ואפילו מיזוג אוויר. תארו לכם את היום בו יגיע לידיהם ציוד משוכלל שמצליח לחפור 300-200 מטרים ביום ומנהרות כאלה יזחלו מכל הכיוונים לעברנו. מה יועילו מחסומי הבידוק או גדר ההפרדה?
לאט לאט מחלחלת הסכנה הקיומית אל נבכי מוחנו. שטות ההינתקות יצרה אי-אמון בכל ההתנהלות הפוליטית. איש אינו מאמין לדבריהם של הפוליטיקאים האומרים דבר בבוקר ואת היפוכו לעת ערב. בעת הזאת מחפש העדר המבולבל מנהיג חזק ללא כל זיקה לתבונתו המדינית.
ב"בלאגן" שנוצר, מוטב שנלך יחד אל התהום מאשר נתרוצץ כעכברים בספינה טובעת. אין לנו מנהיג בעל שיעור-קומה כאריאל שרון היאֶה למשימה הזאת. הוא חזק, קר רוח ונחוש. מה יש לומר, קווקזי בכל רמ"ח איבריו ושס"ה גידיו. כל ימיו חתר תחת הממונים עליו עד שהגיע לפסגה והפך לממונה על עצמו. אז מכוח ההרגל הוא חותר תחת עצמו. מהי דרכו? לאן מועדות פניו? אין איש יודע, לרבות הוא עצמו.
אוי ואבוי לו לעם שהולך בעיניים עצומות "קדימה!" אחוז קדחת, היישר אל עברי פי-פחת.
