על-פי סקרים שפורסמו (יום ה'), איבדה "קדימה" שבעה מנדטים מכוחה. הדבר אירע בעקבות הצטרפות שאול מופז (וצחי הנגבי) כשהציבור מגיב בסלידה. הנקודה החשובה היא שלמופז, בניגוד להנגבי, הובטח להיות משובץ במרום צמרת "קדימה". מה שהיה הוא שיהיה, עד כדי הקאה.
ולמה הדבר משדר שעם מופז בצמרתה, תמשיך המדינה להיות שרוייה באותה ביצת מי-מדמנה עכורים כבעבר, ללא תזוזה, ללא משב בריזה מחייה נפשות, ללא תזוזה אמיתית קדימה, לקראת משאת נפש ההמונים הכמהים לשינוי רדיקלי, מן היסוד, שכן היגיעו מים עד נפש?
מדינת ישראל, על סבך בעיותיה הקשות, זקוקה לאנשים בעלי חיוניות יוצרת, כשרון וברק, להתמודד בתנופה עם בעיות קשות, ולפלס דרכים חדשות ולא צפויות. כפי שאמר פעם לנין, המשך העמידה במקום היא נסיגה לאחור. או שאתה פורץ קדימה, או שאתה מוסג אחורה. והייתי מוסיף, באין יעילות, ברק ותנופה, רובץ מוטל-לו הסאוב החברתי והמחשבתי כאבן שאין לה הופכין. "באין חזון יפרע עם".
ולעיתים, דמויות מסויימות מגלמות בכל ישותן, בהתנהלותן, בחזותן, את כל הסיפור במבט אחד.
כזה הוא מופז ומה שהוא מסמל.
בהוייתו, מצטייר שהאיש מופז דוחה ומרתיע. אדם כבד ומסורבל שמדבר בעגה רישמית וחסרת חיים. נאומיו והתוויית "דרכו" אינם אלא מלל סתמי וסתום חסר כל אינפורמציה ממשית, שאין לזכור מילה ממנו, 5 דקות לאחר שמיעת דבריו. דומה שרבים חשים שאין בו שום דבר - "סתם מלחך פינכה", שפילס דרכו לצמרת בסבלנות רבת שנים ולא עקב תרומה ממשית כלשהי, כולו אומר זיוף שאין בו דבר אמיתי ובונה. אדם חסר כישרון, שהחריב ישובים במין נחישות ערמומית ומבשרת רע ואטימות צפידה, וניהל את הלוחמה בטרור באופן מדכא בחוסר יצירתיותו.
- בימי כהונתו הגיע צה"ל למעין מאזן אימה עם אירגוני הטרור, ולמעשה הפכנו בני ערובה בידיהם. הדבר מומחש בסוללות התותחים בסמוך לרצועה, היורות לשום מקום, וזאת במטרה "לא להרגיז את הג'יהאד והחמאס". באקט סימלי הקים החמאס בסיס צבאי בנצרים החרבה, שהרי לסימליות יש מקום מכריע במאבק צבאי, שהינו בעיקרו מאבק רצונות, כאשר כל צד שואף לשבור את רצון הלחימה וההתנגדות של היריב. והרי נצרים מסמלת את השלב העכשוי בשבר וקריסת הרצון הישראלי במאבק בן 100 השנים בטרור ובמגמות ההכחדה הערביות. סימן אחר ברוח המופיזם (מלשון "מופז") הוא הקולות הצורמים היוצאים ממטה שרון, לפיהם ישראל נכונה בשלב זה לרצות את כל התכתיבים של האויב הנחוש, כולל חלוקת ירושלים, וויתור על 90 אחוז משטח חיוני מבחינה אסטרטגית, תוך שיבה ל"גבולות אושוויץ", הם גבולות 67', כפי שכינה אותם בזמנו אבא אבן. חלק מאותה ערמומיות מנהיגותית הרת כשל ואנרכייה של קריסה הוא אכן הדיבור בשני קולות או יותר, כאשר פה אחד מצהיר, ופה אחר מכחיש, בדומה למפלצת מרובת הראשים והלשונות הרוחשות "מדוזה" במיתולוגיה היוונית.
- בימי כהונתו של מפז וברוח המופיזם נבנתה "החומה" - אותו מונומנט המצטייר יותר ויותר כפיל לבן, שהפיגועים אחרונים, כולל הפיגוע בנתניה, המחישו שאין לה כמעט כל אפקט במזעור הטרור הנחוש, ורוב עיקרה הוא יצירת אשלייה ערמומית של "חוסן" מדומה, ביטחון-דמי שעלותו מיליארדים רבים, מיליארדים יקרים שחברתנו זקוקה להם כיום כאויר לנשימה למשימותיה האמיתיות. ושוב, דומה שכאן אין אלא אשליית הביטחה שכל עיקרה הוא "לא להרגיז את האויב ו--לרצותו", לרצותו - לקראת מה? אך הרי תחושת הזמן המופיסטית הרווחת היא זאת של הווה, אשליית רווחה רגעית בהווה, עוד רגע של הווה, כתחליף לעיצוב עתיד אמיתי, או למצער, פילוס דרך לקיום סביר בעתיד.
- מופז, שבימי כהונתו הפך הביטחון למתנדנד, נטול ביטחון, חסר יוזמות ממשיות ובעלות תנופה כלפי הכרעה ברורה. ואזרחי ישראל הפכו למעשה לנתונים לחסדם של אויביהם.
- ואותו אירני חצוף, מתרברב ובעל אמירות הכחשה ניאו-נאציות, וזאת כשהוצהר לאחרונה שהפקת אורניום מועשר הוא לגביו עניין של ימים, וכפשע בינו לבין ארסנל יום הדין. יום הדין של ישראל. אדם המודרך על-ידי משיחיות מוסלמית אטומה, שאינו חושש להתריס בפני כל הקהילה הבינ"ל. ואלה משיבים לו: "דבריך אינם מקובלים"... שכן עם כוח של 65 מיליון ונפט לא מתווכחים. ב-1981 אמר בגין בנאומו המפורסם לפני המונים בכיכר מלכי ישראל, כי המחשבה שלאדם כסאדם חוסיין יהיה נשק גרעיני, וכי גורל ילדי ישראל, כולל נכדיו, יהיה תלוי באדם כזה, הידיר שינה מעיניו, עד שנתן את הפקודה ההכרחית: "להרוס זאת", למרות השתדלנים למיניהם (כגון שמעון פרס) שקראו לנקוט בפעולה מדינית "זהירה". והרי אחמדינג'אד גרוע מסאדם אלף מונים, שכן אימץ את האנטישמיות הארסית ביותר האפשרית, זאת של ה"פרוטוקולים של זיקני ציון" והכחשת שואה. סאדם לעומת זאת לא העז לאמר מעולם שעל הישראלים כולם לחזור לאירופה ויש למחוק את מדינתם עד כלות.
כיצד נתן מופז, מעצב מדיניות הביטחון, לאנשים כאלה, להגיע בכלל לשלב בו פיצלו וביזרו את מפעל הגרעין שלהם לעשרות מיקומים, דבר שחיסל למעשה כל אפשרות להכחיד את הגרעין האירני במאמץ אוירי? וכי לא היה מודיעין על מה שמתרחש? וכי לא הבינו שהדבר יהפוך אותנו בהכרח תלויים באותו צורר וברציונליות שלו, שהוכח שאינה בנמצא?
השאלה היא איך הגיע אדם כזה, שכולו בינוניות מחליאה, וכל חזותו אומרת צפידות ומדכאת את הנשמה, איך הוא הגיע למרום הצמרת.
לדעתי, מרגע הצטרפותו, הבין הציבור ש"קדימה" מרכזת את כל הקליקה המדכאת וחסרת הכישרון האחוזה סאוב והנטולה לחלוטין ברק אינטלקטואלי ותנופה פותרת בעיות מכדי להושיע את ישראל מתחלואיה.
