בני גנץ - זמן מבחן

עכשיו, אחרי שהסתיימה מהומת הבחירות, הגיע זמן המבחן של בני גנץ. האמת: כל הכבוד מגיע לרמטכ"ל לשעבר שהחליט להתמודד על ראשות הממשלה ותוך חודשיים הצליח לבנות מערכת שהתמודדה בהצלחה עם ראש הממשלה, המכהן יותר מעשור. נכון שהוא לא היה לבד במאבק ההרואי הזה. חברו אליו - ונכשלו - יאיר לפיד, יועציו ואוהדיו.

אמנם לפיד רצה להיות ראש הממשלה אך כדי להשיג את היעד הזה הוא נאלץ להסכים לרוטציה בינו לבין גנץ, במקרה של ניצחון. אבל ניצחון כזה חמק מבין האצבעות, ממש על חודו של מנדט אחד.

גנץ האמין שיש ביכולתו לגבור על נתניהו, אבל האמונה הזו התפוגגה בערפל קרבות. עכשיו מתחיל משחק חדש. אם גנץ רוצה להצליח הוא חייב להילחם, הפעם בתור יו"ר הקואליציה. אם יוציא את חרבו מן הנדן יש לו סיכוי. אם יישב על אחוריו באפס מעשה בתקווה ש"יהיה בסדר" הוא יכול רק לקוות. כדי להצליח הוא חייב לנהוג כפי שעשה צ'רצ'יל בשעתו, לפני שכבש את ראשות ממשלת בריטניה. על-מנת לדעת איך עושים זאת צריך לקרוא את זיכרונותיו של המנהיג הבריטי הנודע. חובה להשתמש בכלי מלחמה ישנים ויעילים. לגלוג על היריב, לעג ובוז. למשל: כאשר היה אטלי ראש הממשלה, נהג צ'רצ'יל לספר למאזיניו כי ראה מכונית ריקה מאדם מגיעה לפרלמנט ומתוכה יוצא אטלי. כאילו אמר ש"האפס הזה" הגיע. ודוגמאות לא חסרות. מסתבר לצערנו כי בפוליטיקה רק מי שמבזה את יריביו ו"מלכלך" אותם יכול לגבור עליהם. השאלה אם גנץ בנוי מן החומרים המרושעים האלה עדיין טעונה הוכחה. אם לא - עדיף לו שילך לעשות לביתו ויניח לאחרים לעשות את המלאכה.

וביבי מה יהיה עתידו? מי שיעיין בספרי ההיסטוריה ימצא את התשובה בדברים שאמר אביו של ביבי, בן-ציון נתניהו. כאשר שאלו אותו פעם אם בנו מתאים להיות ראש ממשלה השיב האב הקשיש:

"ראש ממשלה? אינני בטוח. אבל להיות שר החוץ הוא מסוגל".

הוכחה לדעתו של האב ניתן למצוא ב"מסעות בנימין" על פני הגלובוס, בהשגחת שרה. יכול בהחלט להיות שצדק האב ובנו יהיה שר חוץ מוצלח אבל בעתיד ותחת ראש ממשלה אחר.