אם מביטים היטב למציאות הפוליטית לאחר הבחירות האחרונות, הרי ניתן לראות את סימני הדיקטטורה ההולכת ונבנית בישראל. הם ברורים, הם גלויים לעין, הם חלק ממצע של מפלגת השלטון ומפלגות הקואליציה. הקואליציה המסתמנת תהיה אנטי-דמוקרטית בעליל. הסימן הראשון והמדאיג ביותר לקריסה צפויה של הדמוקרטיה הישראלית הם אותם התקפות נוראיות כלפי כל שמורי הסף אשר בדמוקרטיות בעולם יש להם תפקיד מאוד ברור: לשמור על עקרונות הדמוקרטיה מפני ניסיונות של בעלי שררה להשתלט על המדינה בצורה דמוקרטית ולאחר מכן להפוך אותה לבלתי דמוקרטית בעליל. בהמשך עוד נחזור לסוגיה זו. הסימן הבולט השני המאפיין את המשטרים הטוטליטריים הוא הסגידה למנהיג. לשון אחרת, פולחן האישיות הופך לכלי המרכזי בטיפוח דמותו, פעילותו ועליונותו של המנהיג. נתניהו ומשפחתו הפכו לגורם אנושי המתעלה לדרגה של אלוהים, של משיח. הקואליציה המסתמנת מורכבת, יותר מאי-פעם, ממפלגות המייצגות את הסגידה האלוהית, המשיחית. זו האידאולוגיה שלהן, לכן השגת מטרותיהן על-ידי קבלת כל דבר שהן חפצות בו מידי נתניהו, הופכים אותו לאל, למשיח עבורן.
בימים אלה הולכת ומתגבשת קואליציית החסינות שתאפשר לא רק כינונה של
ממשלה חדשה אלא היא תוציא את "האל", את "המשיח" מכלל קהל ישראל. הענקת חסינות לראש ממשלה, במידה והיועמ"ש יחליט להעמידו לדין, היא מבחינת הפיכתו של המנהיג אישיות העומדת מעל החוק. אין בכוונתי להתייחס לפן המשפטי כי הוא מצריך הסברים מפורטים והמקום צר מלהכיל הסברים כאלה. אני מתייחס לעניין הפרקטי, החברתי, המוסרי (סליחה על השימוש במילה מוסרי!). איך ייתכן שאדם החשוד בעבירות חמורות ביותר הקשורות בתפקידו, באורח חייו כראש ממשלה, יכול להמשיך ולכהן בתפקיד הכה רגיש? אין אדם שפוי שיהיה מוכן להסתכן בלהזמין עבודה ממהנדס החשוד בעבירות קשות. אין אדם נורמלי הזקוק לרופא ילך להיבדק או לעבור ניתוח אצל מישהו החשוב ברשלנות רפואית חמורה. וכך הלאה והלאה.
האם כלו כל הקיצין? הפיכתו של נתניהו מורם מכל אדם אפילו הוא חשוד במעשים חמורים, היא מבחינת חציית כל גבול של משטר דמוקרטי. ולכיוון הזה אנו הולכים בעיניים עצומות כי לקואליציה של נתניהו לא חשוב אם ראוי שהאמת תתברר ושהחוק יושת על כולם בצורה שווה, אלא אך ורק מה שטוב לה, לקואליציה. כך כתב
איתמר לוין, בסוגיה זו: "כבילת ידי הממשלה בידי המערכת המשפטית אינה תופעה פסולה. להפך: במדינת חוק דמוקרטית, חיוני ביותר שתהיה מערכת משפט עצמאית שתוכל למנוע מן הרוב לבצע מעשים פסולים, ובמיוחד לבלום ניסיונות לדכא את המיעוט. פגיעה בעיקרון הזה, פירושה חתירה מסוכנת ביותר מתחת ליסודותיו של משטר דמוקרטי תקין" (3.5.2019). אלא שלממשלה המסתמנת דברים אלה אינם תקפים. ההפך: מגונים. הרוב בחר, הרוב יקבע, הרוב יכול לעשות כל דבר. זו לא דמוקרטיה אלא כאילו דמוקרטיה, כי בחירת הרוב אינה העיקרון הדמוקרטיה יחידי הקובע. למי איכפת? האינטרסים הצרים הם הקובעים, לכן כל ניסיון לדבר על החברה כולה, על לכידות, על שוויון בנטל, כל אלה הן סיסמאות ריקות מכל תוכן.
הימין המתנחלי ספג מהלומה בבחירות הללו. שתי מפלגות, אחת שנעלמה והשנייה שלא עברה את אחוז החסימה, אך הכוח של מה שנותר עצום היות שנתניהו זקוק למפלגת איחוד הימין כאוויר לנשימה. בלעדיה אין ממשלה. כל מי שעיניו בראשו ומסוגל לקרוא את ההצהרות של ראשי מפלגת המתנחלים, אינו יכול להתעלם ממבול הדרישות המקדמיות כדי להיכנס לקואליציה: העברת חוק נורבגי מורחב באופן מיידי שיכניס את
איתמר בן גביר לכנסת, הקמת רשות הסדרה להתיישבות ביהודה ושומרון בראשות שר מהמפלגה, שישמש גם כיו"ר ועדת שרים להתיישבות. אחריות על החטיבה להתיישבות, על רשות השירות הלאומי והגרעינים התורניים.... העברת פסקת התגברות.
פגיעה איומה
המשמעות: עיקור מוסד הביקורת השיפוטית, הכנסת תוכל לחוקק מחדש חוק שבג"ץ פסל, ברוב רגיל (ואפילו ללא שישים ואחת אצבעות), שינוי שיטת בחירת השופטים כך שהממשלה תמנה והכנסת תאשר את המינויים לאחר שימוע, שינוי מעמדו של היועץ המשפטי לממשלה שלא יוכל להתייצב בבג"ץ נגד עמדת הממשלה כולה או שר בממשלה וצמצום סמכותו של
מבקר המדינה כך שלא יוכל לבקר בזמן אמת... לקראת תוכנית טראמפ: הסכמה שלא תהיה נסיגה בקווי היסוד של הממשלה, החלת ריבונות על השטחים היהודים ביהודה ושומרון, ביטול המנהל האזרחי וחוק ביטול תוכנית ההינתקות שיאפשר חזרת יהודים לארבעת היישובים בשומרון" (הדברים מופיעים באתר "סרוגים", 22.4.2019). קבלת כל הדרישות או חלקן משמעותה היא פגיעה איומה בדמוקרטיה והפיכתה של ישראל למדינה דו-לאומית, בלתי דמוקרטית בעליל, פגיעה אנושה בשלטון החוק ובמערכת המשפט. אלה אינם מהלכים שנועדו לחזק את הדמוקרטיה אלא לחסלה.
המפלגות החרדיות הולכות בעיניים עצומות עם נתניהו כי הוא מוכן לתת להן הכל גם במחיר של פגיעה אנושה בדמוקרטיה, בשוויון, בחירויות האדם, וכד'. הנה דוגמה: "המטרות המרכזיות של המפלגות החרדיות בכנסת הקרובה יהיו חקיקת חוק גיוס חדש, שידחה את גיוסם של בני הישיבות; שמירה על עצמאות החינוך החרדי מפיקוח של משרד החינוך; המשך המאבק נגד שינוי הסטטוס-קוו בנושא השבת; הקצאת דירות למשפחות חרדיות; ההתנגדות לרחבת התפילה המשותפת בכותל המערבי; ודחיית טיוטת השר לשעבר
משה נסים לחוק הגיור". מספיק ברור לקראת מה אנו הולכים? מקווה שכן.
ועדיין לא דיברנו על הליכוד בה ישנה תמיכה גורפת בכל אותם חוקים הזויים העלולים לשים קץ לדמוקרטיה. נדמה לי הדברים הבאים משנת 2017 שנאמרו בראיון לאתר "מידה" על-ידי מי שנחשב כאחד המועמדים הטבעיים של הליכוד לתפקיד שר המשפטים,
יריב לוין: "השופטים והיועץ המשפטי מציגים עצמם כמי ששומרים על מדינת ישראל מפני נבחרי הציבור הנוראיים שרוצים לעשות דברים איומים. בפועל, נבחרי הציבור, כשמם כן הם, נבחרו על-ידי האזרחים לנהל מדיניות ברוח רצון העם. אם אותם נבחרי ציבור פשעו, הם צריכים לעמוד לדין כמו כל אזרח. אבל ההנחה שצריך "שומרי סף" שיקדישו מרצם לשימת כבלים על נבחרי הציבור ובלימתם, עד כדי כך ששיקול הדעת של השופט מה נחשב "סביר" יגבר על שיקול הדעת של נבחר הציבור - היא אנטי-דמוקרטית במהותה". ואני טוען ששום דבר אינו אנטי-דמוקרטי בפעילות בג"ץ אלא בדברי לוין. אין צורך בהשכלה משפטית רחבה כדי להבין שאין משטר דמוקרטי ללא הגבלת כוחו של השלטו וריסונו. כך פועלות דמוקרטיות.
אסיים בעוד סימן מדאיג מאוד להחלשת הדמוקרטיה, למרות שקוראים יטענו אחרת: התקשורת הישראלית הולכת ומדרדרת אל תהומות הכניעה לשלטון הנוכחי. לא זו בלבד שהקביעה שהתקשורת היא שמאלנית אינה נכונה, אלא להפך. על כך בטור אחר, בהזדמנות אחרת.
