כיום, כבר ידוע כמעט לכל בר בי רב, שזוג נשוי צובר ביחד במהלך נישואיו נכסים, רכוש וזכויות, ואין נפקא מינא אם הרכוש נרשם על שם אחד מבני הזוג או על שם שניהם.
בעבר, בדרך כלל, עבד הבעל ואילו האישה גידלה את הילדים וניהלה את הבית המשותף. היום אנו נתקלים שוב ושוב במקרים שבהם האישה היא המפרנסת העיקרית, והיא זו שצריכה לחלוק עם בעלה, במקרה של גירושין, בזכויותיה הסוציאליות במקום עבודתה. כך או כך, הכלל הוא כי זכויות אלו אמורות להתחלק שווה בשווה בין בני הזוג.
פירוק השיתוף בזכויות אלה יכול להתבצע במועד הגירושין, או אז מהוונים את הזכויות ומחשבים את הסכום בהתאם, או שהוא יתבצע ביום שבו יצא בן הזוג לפנסיה ורק אז יתחלקו בסכום.
כדי לדעת אלו זכויות וכמה צבר מי מבני הזוג במקום עבודתו, יש צורך לקבל את המידע מהמעביד וכאן מתחילות הבעיות. בדרך כלל חושב המעביד, כי עליו לשתף פעולה עם העובד כדי שלא לתת את המידע, ואם לתת אז לתת סכום נמוך ככל הניתן.
לאחרונה, מסרה לי לקוחה כי משרד החינוך, לדוגמא, מסרב לתת את המידע בטענה שיש לפנות למשרד האוצר, במשרד האוצר מחזירים את הכדור למשרד החינוך, וכך הלאה.
קושי אחר נוצר כאשר בני הזוג הגיעו להסכמה לחלק את הזכויות ביום הפרישה, הסכמה כזו מעוגנת בהסכם ומקבלת תוקף של פסק דין. במקרה כזה יש מקום לדאוג לכך שהפורש לא ייטול את הזכויות מבלי שיעדכן את גרושתו, או לא ייתן לה את המגיע לה.
במקרים רבים, מטבע הדברים, מתנתק הקשר בין בני הזוג המתגרשים ואיש אינו יודע מה קורה עם בן זוגו. כיצד אמור הצד הזוכה לדעת על מועד הפרישה? לשם כך מתבקשים המעבידים לערוך בעניין זה רישום מתאים בתיק העובד ולהודיע, בבוא העת, לצד השני על מועד הפרישה וזאת כדי שזה יפעל לקבל את חלקו.
בימים אלה הסתיים דיון בין שני צדדים בפסק דין הקובע, כי האישה תקבל מחצית מזכויות האיש - המשרת בצבא קבע - ביום פרישתו מצה"ל.
פניתי לצה"ל וביקשתי, כי הדבר ירשם בתיק האיש וכי בבוא היום יודע הדבר לאישה. לתמיהתי הרבה התנגד צה"ל בכל תוקף בטענות משונות, כגון "פגיעה בפרטיות", "אי יכולת לבצע רישומים כאלה" וכיו"ב.
לא נותר לי אלא לפנות בעניין זה לבית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון ולבקש צו כנגד צה"ל. הבשורה לנשים היא שבית המשפט נענה לפנייה וחייב את צה"ל לערוך רישום מתאים, וכן להודיע לאישה כשיפרוש הבעל.
