שלום רב,
אנו מודות לוועדה על ההזמנה להופיע בפניה. בדיון שקיימנו הוחלט לסייג את דברינו בפני הוועדה, בדברים הבאים:
יש להניח שהמומחים היושבים בוועדה מודעים כמונו לבעייתיות המתרחשת היום בפסקי דין בענייני גירושין ויודעים כמונו, כי "משפטיזציה" של ההחלטה על חזקת הילדים תאריך ותסרבל את הליכי הגירושין עד להחרפת המחירים הרגשיים והכלכליים אותם משלמים ילדים הנקלעים להליכי גירושין. ההחלטה, באקלים הנוכחי, לערער על חזקת הגיל הרך היא החלטה שתשלח ילדים והורים לשנים ארוכות של התמודדות עם מערכת משפט עמוסה ועם הערכות מומחים שערכן המקצועי - על-פי הניסיון המצטבר - מוטל בספק, ונזקן הרגשי לילדים - רב.
אותן "הערכות מומחים" ומערך שירותים שיתפח סביב הצורך במתן חוות דעת רבות יותר מחד והזדקקות ההורים לשירותים משפטיים מאידך, הן האינטרס האמיתי והמוחשי האופף את פעילותה של ועדת שניט: אנו חוששות שהמניעים הסמויים הדוחפים לביטול החוק מערבים מניעים של כוח וכסף, על גבם של קטינים וחסרי ישע שקולם אינו נשמע בעניין.
יש להניח שהמומחים היושבים בוועדה מודעים כמונו לקשר בין עוני של ילדים להורים גרושים לבין אי תשלום מזונות על-ידי האבות. גם לוועדות הכנסת כבר הוגשו ניירות עמדה המצביעים על חלקה של המדינה, כמי שאינה לוקחת על עצמה אכיפה בתחום תשלומי מזונות ולפיכך נושאת באחריות לעוניים של ילדים להורים גרושים, הנגזר עליהם על-ידי אביהם ועל-ידי המדינה. <צורף דוח ועדת השרים לקידום פרויקטים למאבק באלימות, בנושא סרבני מזונות וזכות הילדים לאכיפת מזונותיהם>. במצב זה, עצם מינוי ועיסוק הוועדה בחזקת הגיל הרך שומט את הקרקע מתחת לטיעון המרכזי של "טובת הילד", עליו מסתמכת הוועדה.
בנוסף - אילו טובת הילד בלבד היתה עומדת לנגד עיני הוועדה, ואילו מעורבות אבות בגידול ילדיהם היתה נר לרגליה, היתה אף יוצאת בהמלצה לשנות את שוק העבודה על-מנת ששני ההורים יוכלו לעמוד במחויבויותיהם ההוריות מבלי לפגוע בסיכויי התעסוקה שלהם. במצב הנוכחי, הגורם מס’ 1 להפרדה בין אבות לילדיהם הוא יום העבודה הארוך הנהוג במקומות עבודה רבים.
כמו כן, יש להניח שיודעים המומחים היושבים בוועדה היטב כי "משפטיזציה" של הסדרי משמורת תביא ילדים רבים אל מוקד המאבק בין הוריהם, ככלי למיקוח ותעמיד ילדים בפני תחושת האילוץ "לבחור" בין הוריהם - בחירה שהיא אכזרית, מיותרת והרסנית לנפשם של ילדים. בחירה בין אמא לאבא נוגדת מהותית את טובת הילד.
באותו עניין - קו הגירושין הינו זה שבו גדול הפער המעמדי-מגדרי בין ההורים. האם, במקרים הרלוונטיים לחוק חזקת הגיל הרך, היא אם לפעוטות הנמצאת בתקופת חיים רגישה תעסוקתית וכלכלית, שלא לדבר על עיסוקה המרכזי - בנתוני ישראל 2006 - כמטפלת עיקרית בילדיה, מה שמרחיק אותה מיכולת התמודדות שווה ב"משפטיזציה" של גירושין בכלל והסדרי משמורת בפרט. על-פי ניסיון מצטבר בארץ ובעולם, עולה החשש שהעמדה מלאכותית של דרישת "שוויון הורי" בנקודה זו בה אי השוויון גדול במיוחד, יביא להחרפת אי השוויון לרעתן של אמהות. אנו תמהות על התביעה הצדקנית לשוויון של מי שמכירים היטב את המציאות העגומה הקיימת במשפחות צעירות בגירושין ואת פחיתות מעמדן הכלכלי, משפטי, תעסוקתי וחברתי של נשים מול גברים בסיטואציות הללו.
בנוסף לכל אלו, פורסם בעיוני משפט, י"ט (1), 1994, עמודים 185-203, מאמר פרי עטו של יו"ר הוועדה, הפרופ’ דן שניט, ושמו - "חזקת הגיל הרך" ביישוב סכסוכי משמורת ילדים: המשכיות, שינוי או ביטול. כותב שניט בסיכום למאמרו: "הדילמה שראוי להכריע בה הינה, לדעתנו, זו שבין המשך שימורה של הפרזומפציה המשפטית במתכונת החוקית הקיימת לבין ביטול הפרזומפציה המשפטית במתכונתה הקיימת והמרתה לכלל מנחה, שבית המשפט יזדקק לו רק בנסיבות שבהן יגיע למבוי סתום ויתקשה להגיע לכלל הכרעה בסכסוך משמורת על סמך הראיות שהובאו לפניו.
לאחר עריכת מאזן של מכלול השיקולים, אנו מצדדים בשינוי ההסדר באופן הבא: רק בנסיבות בהן תהינה כפות המאזניים מעוינות, מעין תיקו משפטי, יסתייע בית המשפט בכלל מנחה שלפיו ראוי להעדיף את האם כמשמורנית לילדים בגיל רך".
עלול להשתמע מכך, שיו"ר הוועדה, הפרופ’ דן שניט, קבע את מסקנותיו עוד בשנת 1994, עם פרסום מאמרו, למעלה מעשור לפני כינוסה של הוועדה. מסקנתו מצדדת בשינוי סעיף 25 באופן שבין השאר מוחק את המשפט לפיו ילדים עד גיל 6 יהיו אצל אימם, אם אין סיבות מיוחדות להורות אחרת.
לסיכום הדברים, יש להניח שחברי הוועדה יודעים כמונו כי הבעיות בתחום הן רבות ומסובכות וההתעסקות בשינוי חקיקתי היא לא התשובה עבורן. כל מי שעיניו בראשו יודע שמחלוקות משפטיות על חזקת הילדים הרכים, רק יעצימו את הסבל, יעצימו את התסכול, יפגעו אנושות בנפשם של ילדים ויאיצו את הפנייה של גברים ונשים לאלימות, כפי שכבר קורה עכשיו. לא בכדי נדון נושא סרבני המזונות שהוזכר כאן, על-ידי הצוות הבין משרדי למאבק באלימות בישראל. ועדת שניט הוקמה במקום לפעול עניינית לקידום טובת הילד, להגנה על ילדים מעוני, לחיזוק אפשרויות האבות למעורבות בגידול הילדים, ובכך לכאורה מטעה את הציבור לחשוב שבשינוי חזקת הגיל הרך, יתוקן המצב.
אנו מקוות כי חברי הוועדה יעשו את הצעד האמיץ ויאפשרו לתמונה המורכבת הידועה להם, ככל הנראה היטב, לדחות על הסף את ההצעה לבטל את חוק חזקת הגיל הרך ולהכריע בעד המלצה על מציאת פתרונות להסדרה של פסקי דין בנושא מזונות ואכיפתם, ולהמלצה על הקצאת תקציבים הסברתיים לציבור ההורים בישראל בנושאי שוויון הורי.
נוסח: ד"ר אורלי בנימין, ד"ר אסתר הרצוג וחנה בית הלחמי. הוקרא במושב ועדת שניט בת"א ביום 23/1/06 ע"י חנה בית הלחמי.
הדברים שנאמרו על-ידי ד"ר אורלי בנימין אני יושבת כאן גם כחברת הקואליציה וגם כחברת הנהלה בארגון "אחותי" למען נשים בישראל. ארגון "אחותי" לוקח על עצמו את ייצוגן של נשים מוחלשות בחברה ובמיוחד נשים בפריפריה, נשים מזרחיות ואתיופיות. את הנקודה המעמדית אני רוצה להעלות כאן מהיבט קצת אחר מהדברים שכבר נוסחו על-ידי האחרות. אני סוציולוגית שעובדת בבר-אילן. על-ידי במחלקה לסוציולוגיה עובדת פרופסורית הידועה כ"מומחית" להערכת קשר הורה-ילד שיכולה לדווח לוועדה כי סכומי עתק מוצעים לה ולעמיתיה המומחים תמורת חוות דעת הרלוונטיות למאבקי משמורת.
הדברים ידועים וברורים: כאשר המשמורת הופכת לסוגייה משפטית המומחים מתעשרים, מרחיבים את עסקיהם ומבססים את מעמדם הכלכלי. ערעור על חזקת הגיל הרך, יאפשר לטווח רחב של מומחים מסוג זה לבסס את נגישותם למשאבים כלכליים. נשים מוחלשות ונשים עניות יוצאות כשידן על התחתונה כשהמאבק מתבסס על "קניית" חוות דעת ממומחה - קשה בהעדר אמצעים כספיים להגיע לחוות דעת שתתמוך בכשירות ההורית שלנו. עלינו לשים לב שהערעור על המשמורת האמהית כבר החל וניסיון רב מגיע מהשטח ביחס למחלוקות.
הניסיון הזה מעיד על הרחקה של הורים מילדיהם למרכזי חרום בהם נחשפים הילדים להתעללות והצקה מצד ילדים אחרים באין מגן עליהם. בנוסף, במרכזי החרום הילדים נחשפים לטראומות של בדידות ושיבוש כל מהלך החיים. ילדים חוזרים ממרכזים כאלו עם דכאונות מתמשכים ואובדן משמעות. על-רקע ניסיון מצטבר זה אני טוענת כי ארגוני גברים מוטעים לחשוב כי בערעור על חזקת הגיל הרך הפתרון. להיפך. הפתרון הוא רק בפעולה משותפת למען קידום המאבק המשותף שלנו כאבות ואמהות כנגד ממסד המוזן על-ידי תפיסות כוחניות ובירוקרטיות.
עלינו לפעול יחד כדי להגן על ילדינו מפקידות סעד וממסד פרופסיונלי המכוון לאינטרסים הכלכליים שלו. כמי שעוסקת בתחום מעורבות אבהית אני יכולה לטעון בוודאות כי רק חמישית מהזוגות מצהירים על עצמם כשוויוניים. ובקרב חמישית זו השונות ברמת המעורבות של אבות גדולה מאד. יש לתור אחר דרכים לעודד מעורבות אבות כמו גם לתור אחר דרכים שיאפשרו לנו להתחזק באפשרות שלנו להגן על ילדינו מתופעות הלוואי של הגירושין. יחד עם זאת, אין לערער על חזקת הגיל הרך - בינה לבין מעורבות אבהית אין ולא כלום.
עיקרי דבריה של ד"ר אסתר הרצוג לוועדת שניט העובדה שהתגייסה קואליציה של ארגונים מקיר לקיר בהיקף כמו זה שפעלה בעת האחרונה נגד הכוונה לבטל את חזקת הגיל הרך, מצביעה על כך שציבור מאד גדול עומד מאחורי ההסתיגות הגורפת ביחס לכל שינוי בחוק. בהמשך ובהתאם לדברים שנשאו חברותינו בפני הוועדה, אין כל אפשרות לטעון שהמציאות החברתית-כלכלית מצריכה או מצדיקה את שינוי החוק.
מרבית הנשים בישראל בונות את הקריירה המקצועית שלהן בהתאמה לצרכי הילדים. בנוסף לשיעור הגבוה בהרבה של נשים המועסקות במשרות חלקיות יש מספר גבוה מאד של נשים העובדות בעיסוקים נשיים ובעיקר בהוראה, אשר אף הם מותאמים לשעות הפעילות של הילדים במערכת החינוך. נתון שפורסם לאחרונה במעריב (סקר הגל החדש עבור "קשת") קובע, כי שליש מהגברים מקדיש פחות משעה ביום לילדים ואילו מרבית הנשים מקדישות להם למעלה מחמש שעות ביום. סיכמה ד"ר הרצוג: "מתוך נסיוני רב השנים (לאורך 13 השנים האחרונות) בפעילות לצד הורים במאבקיהם מול הרווחה ובתי המשפט בסוגיות של טובת הילד, אין לי ספק שהגדלת מעורבות מוסדות המדינה, ובמיוחד הרווחה והמשפט לתוך חיי המשפחה והפרט תמיט אסון על ילדים והורים רבים מאד".
