פוליטיקאים, פרשנים, משפטנים - כל הצבועים מתנאים בפסה"ד של השופטת בקנשטיין בעניין עמרי כ"תפנית הסטורית", כ"נצחון שלטון החוק על יחסי הון-שלטון" ועוד כהנה וכהנה זמירות "מה יפית" באזני כנופיית שלטון החוק ה"נאורה" מרחביה.
את האמת העירומה נוח לכל אחד מהמתנאים הללו להסתיר או להדחיק, הכל בהתאם לאופי העניין האישי המוליד את צביעותו. להלן קצה הקרחון, ויקבע הקורא כמיטב הבנתו מה גודל הקרחון שזה קצהו.
א. במהלך חקירתו של עמרי התברר מעבר לכל ספק כי אביו חתם על תצהיר שקרי בעניין הכספים הנוגעים למערכת הבחירות שלו. מאז לא מפסיק בוזגלו לחרוק שיניים, מפני שכשהוא נתפס על-ידי שלטון החוק על תצהיר שקר הוא "נכנס בפנים". רחביה ולהקת מעודדותיה רוצים מאוד שנשכח שכשבוזגלו חורק שיניים - שלטון החוק נטחן ביניהן עד דק.
ב. עיסקת הטיעון עם עמרי הייתה תירוץ נוח בידי פרקליטות ויועץ משפטי רופסים ומתרפסים להמנע מחקירת האב, כך שלא בניצחון שלטון החוק אנו צופים כאן אלא בתבוסתו-מראש, משהחליטה הפרקליטות על עיסקת הטיעון. הקורא מופנה, בעניין זה, למאמרו של דודו אלהרר במדור זה ("ציבור נשוך", 15.2.06), הקובל על הנזק העצום שגרמה עיסקת הטיעון לציבור בכך שמנעה מאור השמש לשזוף את ההתנהלות הפלילית של המשפחה שהרתה והולידה את "קדימה".
ג. "אריאל שרון" כותב אלהרר, גם אם לא ידע דבר וחצי דבר על פעילותו העבריינית של בנו, הגיע לכס ראשות הממשלה על מצע פלילי, לא חוקי, שלא כדין". שלא כדרכו נותן כאן אלהרר לשרון הנחה שאיננה מגיעה לו. לא ידע דבר? שרון? באמת! שוב מסתתרת כאן הפרקליטות מפני אכיפת שלטון החוק: שרון לא ידע מניין הכסף כמו שברק לפניו לא ידע ממעללי יצחק הרצוג וגיסו בכספי העמותות. בהתחמקן מלדון במעללי משפחת שרון פוגעים הפרקליטות והיועץ המשפטי באותה אבן בעוד ציפור: הימנעות מעיסוק במחמלי נפשן "אודי" ו"בוז'י". כאן חורק שיניים ביחד עם בוזגלו גם מבקר המדינה הקודם גולדברג שנקב בשמות עברייני העמותות וצפה בעיניים כלות כיצד כנופיית שלטון החוק מתפתלת כדי לאפשר ל"אודי" לעשות מיליונים ול"בוז'י" - לעשות קריירה פוליטית בחסות שפמו של יקיר אחר של שלטון החוק (מישהו שומע על חקירת זיוף טפסי הרשמה למפלגת העבודה?).
ד. אף אחד ממקהלת הצבועים איננו עוסק בהקשר הרחב יותר של פעילותו הפוליטית של עמרי: כל עיתונאי העוסק בכלכלה, בפוליטיקה ובשלטון מקומי יודע שתחת שושלת שרון לא ניתן היה להעביר שום מינוי ציבורי ללא הסכמתו מכוח היותו "הבן של". המדובר לא רק במינוי חלוץ וקראדי, בזה של דירקטורים בחברות ממשלתיות ועירוניות אלא אפילו בחברי מועצות דתיות ומזכיריהן ברשויות מקומיות קטנות ונידחות. אלו תוצאות בלתי נמנעות של התשתית הפלילית של שלטון שרון עליה מדבר אלהרר. את המטבע הזה לא חיפשו כנופיית שלטון החוק ולהקת מעודדיה בתקשורת אפילו מתחת לפנס: "מה, יש פנס"? הם מיתממים בעודם גומרים את ההלל על פס"ד שלידתו בעיסקת טיעון במחשכים.
ה. היום - ולא במקרה - התבשרנו בקול תרועה על החלטת גורמי אכיפת החוק "למצות את חקירת סיריל קרן עד תומה". הם כנראה חושבים שאנחנו מטומטמים: מי שרצה באמת למצות את החקירה הזו עד תום היה חייב קודם כל לחקור את שלושת השרונים. לאחד המתינו עד שנמלט להדסה, לשני-עד שנמלט למעשיהו, בעיסקת טיעון. והשלישי? מן הסתם יטען ל"רדיפה" אחרי קרקס העלמת הראיות שהתירו לו גורמי אכיפת החוק בעניין האי היווני, במקום לעשות לו מה שעושים לבוזגלו כשהוא מעלים ראיות: "מכניסים בפנים".
