מטהרי השרצים

עם פרסום דוח מבקר המדינה, השופט (בדימ.) מיכה לינדנשטראוס, מיהרו כמה כלי תקשורת לפרסם שוב ושוב, כאילו המבקר ניקה את אולמרט וכאילו מצא שהתנהלותו בפרשה, כשרה. ולא היא, כפי שנבהיר בהמשך. מגמה זו נמשכה גם בעיתוני סוף השבוע (3.3.06):

- "קל מדי לייחס את הירידה של קדימה בסקרים לפרשת מכירת הבית של אהוד אולמרט בירושלים, שנבדקה על-ידי מבקר המדינה ונמצאה כשרה [הארץ, מאמר המערכת];

- "על אולמרט עברו שבועיים מהקשים בקריירה שלו. הפרסומים על דירותיו אילצו אותו להיכנס למגננה. מבקר המדינה עשה לו את המוות לפני שהוציא אותו נקי" [נחום ברנע, ידיעות אחרונות];

- "הטיהור שקיבל ממבקר המדינה בפרשת הדירה (1) העלה על שפתיו חיוך ראשון... אולמרט לא יגיש תביעת דיבה נגד יואב יצחק. הוא ראש ממשלה עכשיו. קטן עליו" [בן כספית, מעריב];

- "לא הופתעתי כאשר אהוד אולמרט קיבלת תעודת הכשר ממבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס בפרשת מכירת ביתו. מפני שחברי זה כ- 35 שנה אולמרט אינו מושחת, אף-על-פי שמנסים להדביק לו תווית זו [דן מרגלית, מעריב].

כידוע, המבקר בדק את העסקה הראשונה – מכירת הבית ואופן התנהלותו של אולמרט, לרבות הדיווח החלקי שמסר, ובמיוחד הדיווחים אותם נמנע מלמסור. הבדיקה לגבי רכישת הבית בכרמיה, החלה. הדוח שכתב מתבסס על קביעותיה של שמאית ששכר, וכן על המידע המצוי בידו. ואלה מסקנותיו (והערותי):

- הבית נמכר ב- 2.7 מיליון דולר, וזה מחיר סביר, קובע המבקר, אחרי שניתנו שתי הערכות של שמאים [הערה: מדובר בשמאים שנשכרו בזמנו על-ידי שמאים של הצדדים...];

- אולמרט משלם לאיל ההון דניאל אברמס 2250 דולר לחודש כדמי שכירות, בעוד שהשווי הריאלי "למשכיר פוטנציאלי", הינו 3800 דולר לחודש;

- המבקר קובע מפורשות כי מדובר במחיר נמוך יחסית. עם זאת הוא מציין כי ההפרש (1550) מצוי ב"מתחם הסבירות" [הערה: דמי השכירות לשנה מבטאים תשואה של 1% לשנה בלבד על ההשקעה. מי המשקיע הפראייר שקונה נכס בסדר-גודל זה כדי לקבל רק תשואה של 1% לשנה?, י.י.];

- המבקר קובע, כי אולמרט לא מילא אחר הוראות החוק, המחייב שרים למסור דיווח מלא תוך 60 יום בחלוף אותה שנה שבה בוצעה העסקה. אולמרט דיווח רק בחודש מאי 2005 (איחור של שלושה חודשים), וגם אז מסר דיווח חלקי ביותר. הוא לא דיווח כי הקונה היא חברה זרה הרשומה באיי הבתולה, וגם לא מסר כי מאחוריה עומד (כפי שהוא טוען עכשיו) איל ההון דניאל אברמס;

- לעניין אי-הדיווח יש לייחס חומרה מיוחדת, שכן אברמס הינו אחד האישים שתרמו לקמפיין של אולמרט בבחירות לראשות עיריית ירושלים;

- מייד עם החשיפה ב- Nfc ודרישת המבקר לקבל את כל המסמכים והחוזים (חוזה המכירה וחוזי השכירות), התראיין אולמרט ואמר כי הוא מסר כבר לפני כשנה וחצי את חוזה המכירה וחוזה השכירות. אנשיו הציגו את המבקר כאילו יזם בדיקה עכשיו, במגמה לחפש כותרות ולייצר סנסציה, למרות שאולמרט דיווח, כביכול, כבר לפני כשנה וחצי, באופן מלא (כולל חוזים) ומסרם למבקר הקודם, אליעזר גולדברג, והם מצויים כבר ברשותו של המבקר הנוכחי;

- המבקר קובע מפורשות, כי הדיווח של אולמרט בסוגיה זו אינו אמת, וכי החוזים הועברו אל המבקר רק לאחר שהמבקר דרשם. ובמילים פשוטות: המבקר קובע שאולמרט שיקר. וחד וחלק.

הנה כי כן: אלה קביעות המבקר. אם כך: מדוע בכירים בכלי התקשורת מוסרים דיווחים מטעים כאילו ניקה המבקר את אולמרט? יאמר כאן: אין מדובר ביוזמה מקומית של עיתונאים, יהיו בכירים ככל שיהיו. במעריב מוביל העורך, אמנון דנקנר, מהלך דו-שלבי: הן מניעת פרסומים על אולמרט והן את טיהורו. אמנון דנקנר הוא אחד מחבריו הקרובים ביותר של אולמרט; בידיעות אחרונות מובילים ארנון מוזס ורפי גינת גם כן מהלך כפול: מצד אחד - מניעת פרסומים מביכים על אולמרט, ומצד שני – הצגתו כמי שטוהר, וכמי שראוי לראשות הממשלה. כך נוהגים אלה וגם אלה, מתוך העדפת אולמרט על-פני בנימין נתניהו. כל כך פשוט וברור, ואפילו לא מתוחכם: שהרי ציבור הקוראים ייזכור לבטח מי מסר דיווחים בלתי נכונים; ובמערכת הפוליטית הכל נזיל - אולמרט היום למעלה, ומחר הוא יכול להיות למטה.

ביום רביעי (1.3.06), שעות ספורות לאחר פרסום דוח המבקר, השתתף אולמרט בכנס לוחמים - שנוצל לתעמולת בחירות. הוזמנו מאות קצינים (בדימ.). הכנס אורגן ומומן בחסות קדימה, מבלי שהדבר הובא לידיעת המוזמנים. אולמרט ניצל מעמד זה, ואת אמצעי התקשורת שסיקרו את האירוע, והודה למבקר המדינה, על הטיהור, כביכול, ועל היעילות.

אמצעי התקשורת שיתפו עם אולמרט פעולה, במובן זאת שלא העמידו אותו בפני העובדות ודרשו את תגובתו: מה תגובתך על מה שכתב עליך המבקר - שאתה משלם 2250 דולר לחודש, במקום 3800 דולר מחיר ריאלי; שהמבקר קבע שלא דיווחת על-פי החוק; ולאחר מכן ששיקרת כשטענת שכן מסרת למבקר דיווח מלא על העסקה.

כמה כלי התקשורת פרסמו ביום רביעי בערב וביום חמישי, ידיעות לפיהן חברת אלומות – אותה חברה שטענתי שהיא זו ששיחדה את אולמרט – תובעת ממני, חושף הפרשה, חמישה (5) מיליון ש"ח פיצויים, בגין הוצאת לשון הרע, כביכול. כך פורסם בערוץ 1, וכך למחרת בידיעות אחרונות. על הפרסומים האלה חזרו כמה אתרי אינטרנט. הפרסומים הללו שירתו של אלומות ואת אולמרט, לביצוע ספין תקשורתי: הנה מוגשת תביעה נגד מי שפרסם עלינו שקרים.

מיותר כמעט לציין:

- ראשית - איש מהכתבים שהביא את הידיעה לפרסום לא ביקש את תגובתי. איש מהם אף לא בדק זאת. שהרי אם היה בודק, היה בנקל יכול להיווכח: לא הוגשה תביעה;

- שנית - נכון ליום שבת, אפילו דרישה-בכתב לא נשלחה אלי;

- ושלישית - וזה העיקר: הנה אני מצהיר - אני מוכן ומזומן לעמוד בפני תביעה כזו, בבית משפט. שם אוכל להביא להכרעה שיפוטית: מי נתן את השוחד ומי קיבל את השוחד.