|
|
גם ההורים נפגעים [צילום: חן לאופולד, פלאש 90]
|
|
|
|
|
מורה ללא מסכה תוכל ללמד רק מרחוק
|
|
איתמר לוין
|
|
המורה טענה שאינה יכולה לעטות מסכה משום שהיא חולת אסטמה ודרשה לאפשר לה ללמד פרונטלית * השופט צבי פרנקל: שכרה של המורה לא נפגע, והנזק העלול לנבוע מאי עטיית מסכה הוא חמור בהרבה; על בתי הדין לדאוג לאינטרס הציבורי כאשר יש התנגשות בין זכויות
|
|
לרשימה המלאה
|
|
|
|
|
בשבועות האחרונים, עם התקדמות מבצע החיסון נגד נגיף הקורונה והשאיפה להחזיר את התלמידים ללימודים מהר ככל האפשר, אנו נחשפים לויכוח חריף בדבר זכותם של עובדי ההוראה להחליט בעצמם האם לקבל חיסון או לא.
הוויכוח מתנהל עד כה בשני מישורים: מישור דיני העבודה ומישור המשפט המינהלי. בדיני העבודה הוויכוח הוא סביב השאלה אם יש למעסיקים זכות לכפות על עובדים להתחסן, או לפחות לקבל מידע על בחירתם של העובדים שלא להתחסן ולהתאים את תנאי העבודה (בכיתה או בזום) לבחירתם של העובדים. במשפט המינהלי השאלה היא האם יש למדינה זכות לכפות טיפול רפואי על בני החברה, או לפחות על חלקם, במקרה בו אי-קבלת הטיפול הרפואי (החיסון) עלולה לסכן אנשים אחרים בחברה ובעיקר קטינים. אולם, ויכוחים אלה מתעלמים ממישור שלישי, שעשוי לשנות כליל את הדרך שבה הצדדים (המורים כפרטים, ארגוני המורים, בתי ספר, הורים, ילדים והמדינה) רואים את המצב. זהו המישור הנזיקי.
חדשים לבקרים אנו נחשפים למקרים בהם מורים וגננות לא מחוסנים שנדבקו בקורונה, גרמו לכך שכיתות שלמות של ילדים ייכנסו לבידוד. כאשר מדובר על ילדים בגנים או בכיתות הנמוכות, המשמעות היא גם שלפחות אחד מן ההורים נכנס בפועל לבידוד עם הילד, בלא שיש לו אפשרות ללכת לעבודה או להמשיך בשגרת חייו. בחלק מהמקרים, שבהם היו ילדים שאף חלו לאחר החשיפה למורים, אי-אפשר לשלול את האפשרות שהילדים נדבקו מהמורים.
מקרים אלה מעוררים את האפשרות שמשפחות הילדים שנכנסו לבידוד (וקל וחומר משפחות בהן חלו הילדים) יגישו תביעה נזיקית נגד המורה. תביעה כזו עשויה להיות מוגשת בעוולת הרשלנות, בה נדרש התובע להוכיח שהנתבע התנהג בדרך לא סבירה, תוך שהיה יכול לצפות את הנזק שייגרם לתובע מהתנהגותו.
במצב בו רשויות הבריאות והחינוך קוראות לאנשי הצוותים החינוכיים להתחסן ואף מתחננות בפניהם לעשות כן; במצב בו הראיות המדעיות על טובת החיסון הן חד-משמעיות בעוד שהחששות מתופעות הלוואי שלו הם רק בגדר חששות לא מבוססים; ובמצב שבו אנשי צוותי החינוך נמצאים במגע יום-יומי עם עשרות ילדים שאינם מחוסנים בגלל גילם (מצב שמצריך אומץ רב מצד צוותי החינוך, ועל כך מגיע להם צל"ש) יש להניח שבתי המשפט יקבעו, כי סירוב להתחסן היה בגדר התנהגות לא סבירה. בנוסף, אין ספק שלאור ריבוי המקרים שבהם כתוצאה מכך שאיש צוות חינוכי חלה, נכנסו קבוצות גדולות של ילדים לבידוד, הרי שהנזק הצפוי לילדים ולהוריהם היה ניתן לצפייה.
לפיכך, בהחלט ייתכן שמורים שלא התחסנו, חלו וגרמו לכניסת כיתה לבידוד, ייאלצו לשלם בסופו של דבר פיצויים לילדים ולהוריהם.
אמנם, בהנחה שאף אחד מהילדים לא סבל מנזקים מתמשכים, סביר להניח שהפיצוי שתקבל כל משפחה יהיה קטן – כמה אלפי שקלים. אולם, צריך לזכור שבמקרים רבים פיצוי זה יהיה מוכפל כפול 20 או 30 ילדים, כך שמדובר בהוצאה כבדה עבור אנשי צוות הוראה שאינם בעלי השכר הגבוה במשק. חשוב גם לזכור שלאור כך שהרשויות השונות קוראות לאנשי החינוך להתחסן, מבקשות זאת מהם ואף מתחננות לכך, סביר להניח שלא תחול אחריות שילוחית על מי שמעסיק את המורים, והמורים יתייצבו בחזית המשפטית לבדם.
על כל הגורמים אשר מקבלים את ההחלטות הנוגעות לחיסון אנשי צוותי החינוך לקחת בחשבון את האפשרות לתביעות כאלה ולהיערך כבר עתה למציאות שבה יוגשו אלפי תביעות כאלה נגד אנשי חינוך.
