ערך החינוך בחברה החרדית גבוה מאוד. כמו בדורות הקודמים, גם שם מעדיפים להגיע לפת לחם, ובלבד שלילדים יימצא סידור חינוך הולם. זו גם הסיבה שבגינה נלחמים בקנאות נגד מה שמוגדר שם ככוונות משרד החינוך להחדיר לילדיהם ערכים זרים שאינם עולים בקנה אחד עם "החינוך הטהור".
השבוע (יום ד', 22.3.06) נערך בבנייני האומה בירושלים כינוס חירום גדול, בהשתתפות מאות ראשי ומנהלי מוסדות חינוך חרדיים של החינוך העצמאי, מחנכים ומורים. הכינוס היה חוצה כיתות, עדות ופלגים. במהלך אותו כינוס הובאה לידי ביטוי החרדה של הרבנים ושל העוסקים בניווט וניהול מוסדות התורה והחינוך, מפני מה שהגדירו כ"התערבות הבלתי פוסקת והמסוכנת של המימשל בתכנים ובאופי החינוך", כאשר ברקע עומד דוח ועדת דברת, וההשלכות שיש לו גם על החינוך העצמאי.
בפני מאות המשתתפים הובאו דבריהם של גדולי תורה חרדיים ובראשם הרבנים: יוסף שלום אלישיב, אהרן ליב שטינמן, שמואל הלוי ואזנר, והאדמורים מויז'ניץ, גור ובעלזא, כאשר הנאום המרכזי נישא על-ידי הרב שמואל אוירבאך.
"מנסים לכפות עלינו את החינוך הקלוקל שלהם"
הרב אברהם צבי מרגלית, רבה של כרמיאל אמר בפני מאות הנוכחים, כי הכינוס הוא כינוס על הנפש, על הבן והבת בישראל, כאשר השלטונות מנסים ליטול מהחרדים את הנפש. "זוהי החזית שבה אנחנו נמצאים כרגע, ועל זה אנו מתפללים לקדוש-ברוך-הוא: 'פדה בשלום נפשי, כי ברבים היו עמדי'. אין כמעט יום בלי גזירה חדשה היוצאת ממשרד החינוך, עם ניסיונות בלתי-פוסקים להתערב בחינוך התורתי. כל דרך נראית בעיניהם ראויה לכך. תחילה נגסו בכיס, ואי אפשר לומר שמדובר בממון בלבד, לאחר מכן
פרשת ההסעות של החינוך העצמאי, שבגללה עשרת אלפי תלמידים אינם יכולים להגיע אל בית תלמודם.
"הם מנסים להיכנס אל בתי הספר שלנו. על מה ולמה? הרי אנו רואים את השבר הנורא, את התוצאות האפלות של החינוך המלכתי. הרי הם מודעים ולא מצליחים להתמודד עם הבעיות שלהם. חדשות לבקרים מקימים ועדות לבעיות הסמים האלכוהוליזם הסכינאות והעברייניות של הנוער. ככל שהם נכשלים הם מנסים לכפות עלינו את החינוך הקלוקל שלהם. לזה יקרא חוצפה ישראלית. אתם רואים שאתם נכשלים, במקום שתבואו ותשאלו אותנו - המנהלים והרבנים - איך אתם מצליחים בדור כל כך קשה ובמציאות כל כך קשה, אתם מנסים, השכם והערב, לבוא ולהתערב לנו. מרן החפץ חיים זכר צדיק וקדוש לברכה אמר על הפסוק 'מן הארץ ההיא יצא אשור ויבן את נינווה', שכאשר ראה אשור איך מחנכים את הנוער בדרכו של נימרוד, החליט שלא יהיה חלקו עמהם, ולכן עזב ובנה את נינווה. אנשים לעגו לבטלנותו, אבל על נינוה נאמר העיר הגדולה".
"עומדים עלינו לכלותנו"
את הנאום המרכזי השמיע הרב שמואל אויערבאך. בדבריו הדגיש כי "בדרך-כלל מתכנסים על פירצה רחוקה, אבל הפעם מדובר במצב שהכל כבר רואים שעברו את כל הגבולות, באים לעקור את כל היהדות, את חינוך הבנים והבנות, כנאמר 'למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו'... ידוע, שיהודים אם יורדים, יורדים עד לתהום. בפרשת זכור אנו זוכרים את 'אשר קרך בדרך'. זה שעדיין נמצא עמלק, מעיד על כך שאנחנו מצפים לגאולה השלמה ואז יהיה תיקון גדול. הדברים עדיין מחלחלים... אם צריך עדיין לעקור את עמלק, סימן שזה נמצא בתוכנו, השם ירחם.
"...אנו נמצאים במצב שרוצים לכלותנו. הגלות של הערב-רב (הכוונה להנהגת מדינת ישראל החילונית - ע.י.) היא הכי קשה. עברנו כל כך הרבה ניסיונות, דם ורציחות, כי לא רצינו לעזוב את מה שקיבלנו מסיני, ואנחנו מאמינים שהגאולה קרובה, אבל כשהדברים קורים בגלל אנשים שבתוכנו, תינוקות שנשבו, אז ודאי שצריך להיקהל ולעמוד על נפשנו.
"שלא יתערבו בחינוך ילדינו"
"זו לא פירצה, אלא לב היהדות ממש. שיגידו לנו דעות בחינוך? אם ינסו להתערב ולומר לנו שלא ללמוד בערב-פסח, זה יהרג ובל יעבור. זה כמו עצת המן שביקש לעקור את הכל. כל שכן בלימודים עצמם. עד עכשיו עשו את עיקר העסק מהתכנים הרוחניים, וכבר נהיה רוח שצריך לעשות עסק מדברים אחרים להצליח בבחינות, זוהי גזירת שמד ממש שעליה נאמר 'ונקדשתי בתוך בני ישראל'.
"אין לנו השגה בקדושתו של שאול המלך, אבל שמואל הנביא מוכיחו 'ותעט אל השלל'. בשביל זה למכור את גופי היהדות? יש סרסורים לקרר את הציבור (החרדי - ע.י.) בעבור בצע כסף. אין לנו השגה. זה לב הדברים. צריך לזכור זאת כל יום: אין שום קיום בעולם בלי זה. עלינו לעקור את הקרירות. לא צריך להסביר מה מונח תחת זה. כאן זה מונח לפנינו. כל אחד צריך לעמוד על משמרתו. זו מלחמה לשם. השם אמר למשה רבינו: 'רד כי שחת עמך'. היתה תביעה על משה שהכניס את הערב-רב (לארץ ישראל - ע.י.). כשלא מקשיבים למה שגדולי הדור הקודם, מרנן החזון איש, הרב מבריסק, רבי אהרן מבעלזא, הבית ישראל, הגרא"מ שך זכר צדיקים וקדושים לברכה - יש גזירות. כולנו יודעים כמה שהם עמדו על המשמר שלא ייגעו בחינוך הטהור.
"על כל אחד ואחד מוטל לעמוד על משמרתו. העול הכספי לא פשוט כלל. אבל לעומת הדברים, האיש רך הלבב ילך וישוב לביתו. 'למען אשר יצווה את בניו' זה לשמור על גחלת היהדות ממש. איך יכולים לבוא אלינו עם דעות? איך הם יכולים בכלל להתערב? כל אחד צריך לפחד ולעמוד על משמרתו, לדעת שהגהינם פתוחה תחתיו וגן-עדן מעליו. על דברים אלו מסרנו את נפשנו ובגלל שיודעים את יחוסנו האמיתי רודפים אותנו. עלינו לעמוד על משמר טהרת החינוך הקדוש והטהור", סיים הרב אוירבאך את דבריו הנרגשים.
הבג"צ מנסה להתערב
לאחר מכן נשא את נאומו הרב ברוך שמואל הכהן דויטש, מראשי ישיבת "קול תורה" וחבר "ועדת הרבנים לענייני חינוך שע"י גדולי ישראל שליט"א", כי מעולם לא היתה התערבות בתכנים ובסדרי הלימוד של החינוך החרדי. "תמיד ידענו שהעתיד של כלל ישראל זה תינוקות של בית רבן ובית יעקב שמעמידים את כלל ישראל. שמעתי מבכיר במשרד החינוך, בשיחה גלויית לב, והוא עבד תחת השרים המר, אלוני ושריד, שידעו תמיד שבחינוך החרדי לא נוגעים, למרות שרצו להתערב. בקדנציה האחרונה התחדש שוב העניין שאפשר להתערב וצריך להתערב בתכני החינוך. הם מדברים על כך מפורשות. זהו מהפך שאפשר להתערב ולתת דעות בחינוך. הם מתחילים בדברים קטנים. כולם יודעים שהתוכנית הסופית שלהם היא להתערב בבתי יעקב ובישיבות. יש כבר פסיקה של בג"צ שבעוד מספר שנים כל הישיבות הקטנות (בגיל תיכון. ע.י) יחוייבו ללמוד לבגרויות אם ירצו לקבל תיקצוב.
"ואמר לי אותו בכיר במשרד החינוך, שאגש אל מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א ואל הגאון הגדול ראי"ל שטינמן שליט"א ולחברי הכנסת של יהדות התורה, והם צריכים להבין שזה לא צעדים קטנים, אלא המטרה הכמעט מוצהרת שלהם להתערב בכל. אם לא נעמוד בפניהם בהתחלה, כשיודעים את המטרה הסופית ולא רואים את החומרה, אבל רואים את ההתערבות ברצותם שהכל יהיה בשליטתם - אם כן למה זה אנוכי. החינוך העצמאי הוא חינוך שאין להם להתערב. מרן הגרא"מ שך זכר צדיק וקדוש לברכה אמר שלא לחינם התקציב של התתים (תלמודי תורה לילדים. ע.י.) מגיע דרך החינוך העצמאי, כדי שלא תהיה השפעה ישירה על התכנים והדברים הולכים ונשכחים. לא כולם מודעים כמה זה במוצהר להשתלט על קביעת המורים והמורות, מה ילמדו בתתים ובישיבות, ועליהם לדעת שבחינוך החרדי לא מתערבים".
"אנחנו שלוחים של גדולי הדור. נמסר לנו פיקדון של גדולי הדור. מה שהם יגידו - רק כך נפעל, ואז בוודאי שיוכלו לעמוד כנגד כל הדברים האלה. אם הם ימשיכו במגמות הללו, לא תהיה ברירה אלא להקים רשות עצמאית לחינוך, שכל התקציבים יעמדו לרשות החינוך החרדי, מבלי שתהיה להם אפשרות להתערב. לא בהגדרה של תמיכות, אבל מעוגן בתקציב. אפשר לעשות את זה, אחרי התייעצויות עם המבינים בענייני תקציבים, אבל חשוב שזה יהיה בראש מעינינו ושיבינו כל העוסקים שזה הדבר העומד בראש מעיינינו, כי העתיד שלנו רק בחינוך בני ובנות ישראל בדרך שהיתוו לנו גדולי ישראל מדור דור".
הרב משה פנחס סנדר, רב במרכז תל אביב וחבר ועדת הרבנים לענייני חינוך, הזכיר בדבריו את "הגורמים הזרים", המנסים להצר צעדי החינוך החרדי, וציטט מהתלמוד הירושלמי ששלמה המלך נקרא גם אחז, משום שאחז בבתי כנסות ובתי מדרשות. "חזקיהו נעץ חרב בית המדרש ואמר שכל מי שלא עוסק בתורה ידקר בחרב. שאל הרב שלום שבדרון זצ"ל: הרי אחז טיפח את בתי הכנסת? אלא שאחז פיתח בתי מדרשות ונתן כסף, שיהיה חשמל מים, אבל רצה שיהיה בהכוונה שלו, בדרך שלו, איך שהוא מבין. ואז בא חזקיה ואמר: אנו נקים מהפכה לא בדרך שלו אלא בדרך הסלולה לנו מדורי דורות. המתירנות והשפע יכולים לפעמים להרוס כל חלקה טובה. לפעמים אינטרס קטן יכול להרוס משפחה גדולה. שיחת טלפון קצרה יכול להרוס כיתה או חלק מכיתה. מבית ומחוץ תצפנו. הציפוי הפנימי קשור לציפוי החיצוני. אם נתחזק מבפנים יגן עלינו שהצרות מבחוץ לא יגיעו אלינו".
לסגור דלת בפני מפקח
הרב מנחם מנדל מנדלזון, רב היישוב קוממיות, הגדיר את המאבק כלא פחות ממלחמה נגד עמלק. "...המלחמה מתחלקת לשני חלקים. מול האויב החיצוני, העמלק שבחוץ, שהוא מתכונן עם כל הדרכים לזרוק אבנים ובסליטראות אל תוך המחנה. המערכה השנייה, פחות קשה ממנה, העמלקות שכבר חדרה אל תוך המחנה. כפי שהגדיר בשעתו הגאון הגדול ר' שמואל וואזנר שליט"א, שהיצר הרע כבר עבר את המזוזה, הוא כבר בתוך הבית. זו המערכה הפנימית ולא פחות קשה מהמערכה הראשונה.
"איך נתמודד במלחמות האלה? במלחמה החיצונית מול הגורמים שהשלטון בידם, הזוממים וכבר התחילו לקצץ, חס ושלום, ולקעקע את סדרי החינוך המסורים לנו מדור דור בכל סוגי האמצעים, בכפיה, בפיתויים, בהשפעות, במבחנים, בסגנון של פיקוח וכדומה, רק במערכה משולבת של כולם נוכל בכוחות מאוחדים לעמוד מול כל אלה שעומדים נגדנו, לדרגותיהם ולסוגיהם. עלינו לקיים "לך כנוס" (אסיפות המוניות - ע.י.), לעורר את הציבור, את ההורים, התלמידים והמורים. אלה שעומדים בפני הניסיונות הקשים הם המנהלים, שעומדים מול כל מיני אמצעים ולפעמים יש סדקים בעמידה הזו. כאשר ההורים יגיבו והמורים והמורות לא יהססו ויסרבו ללמד כל מיני תוכניות או לציית לדרישות העלולות לפגוע בדרך ישראל סבא - אז ננצח.
"מותר לסגור את הדלת בפני מפקח שלא שייך לחוגים שלנו, ועשו את זה כבר. במרכזי ההשתלמויות חייבים להגיב. לפעמים מהססים בדברים שצריך להגיב ולומר שהתוכנית נוגדת את דעתם של גדולי ישראל. המרצים והמרצות שמגיעים לא מתאימים בכלל לחוגים שלנו. ידועים דברי החתם סופר, שאם יהיו נאלצים ללמוד לימודים אחרים אז יילמדו את זה מגויים ולא מאפיקורסים יהודים. רבי חיים מוואלז'ין אמר את אותם דברים, אבל אחר כך נסגרה הישיבה על בסיס המערכה הזו".
החוק ניתן לפירושים
בהמשך סיפר הרב מרדכי מנדלזון על תלמידה שהוריה ביקשו להכניסה למוסד חינוכי של "בית יעקב" בלונדון, אך התלמידה לא התאימה למוסד. "ההורים פנו לרשות החינוך העירונית בתלונה. המפקח הגיע למנהל בית הספר, שהסביר לו כי הוא חייב לקבל כל תלמידה על-בסיס מקום פנוי. המנהל אמר שאצלו החינוך מעל החוק והוא אינו יכול לקבלה. המפקח קיבל את עמדתו והורה לו שלא לקבל את התלמידה. ואז שאל המנהל, ואם זה בניגוד לחוק מה אעשה? השיב המפקח: אם תגיע למשפט אני אופיע שם ואומר לשופט שאתה צודק. החוק ניתן לפירושים. כשנעמוד איתן יפרשו את החוקים כמו שצריך".
הרב משה צדקה, ראש הישיבה הספרדית "פורת יוסף", הזכיר בראשית דבריו את פרשת השבוע ודרש, כי המטרה אינה מקדשת את האמצעים ותכלית הכל הוא השראת שכינה בישראל. "את חוקי התורה אסור לשנות כהוא זה. אם רוצים השראת שכינה צריך לדעת שלא זזים מחוקי התורה. לא עם הגיון ולא עם סברות... לא לפחוד. אם יש לנו מעשה רב על ר' חיים מוואלז'ין שסגר ישיבה על לימודים חיצוניים אין לנו מה לפחד, אלא להמשיך באותה דרך. קורח היה עשיר והיה נותן פרנסה לישיבות, לראשי סנהדראות ובזה הוא שבר אותם. כבר מזמן משה רבינו היתה הבעיה הזו לקבל תמיכות. אבל אם מקבלים תמיכות על-ידי גדולי ישראל - אין שאלות. אבל יש לנו כלל: הפה שאסר הוא הפה שהתיר. אותו פה שאמר לקבל תמיכה, ברגע שאומרים להפסיק - צריך לשמוע לו, ואז אנחנו (לא) נמצאים בסכנה של קרח ועדתו.
את נאום הנעילה השמיע הרב אברהם יוסף לייזרזון, מראשי החינוך העצמאי, שאמר: "וכי מה נשתייר לנו בימינו ובדורנו ובתקופתנו כאן בארץ הקודש, שלא ניסו פורקי עול מלכות שמים, רודפי הדת ושונאי התורה והחינוך התורתי הטהור והמקודש, לפגוע, לכרסם ולקעקע חס, ושלום, בכל דרך וצורה, בכל תחומי דת קדשנו ותורתנו. ובימינו אין לנו שיור - רק ספר התורה הזה, אלו מקומות התורה ובתי החינוך לילדי ישראל, אשר להגנת טהרתם ועצמאותם אנו מצווים וחייבים להיאבק בכל ליבנו עד מסירות-נפש ללא פשרות, ללא ויתורים. לשם כך התכנסנו להצהיר אמונים לחינוך הטהור לנוכח המגמות המסוכנות, הניסיונות הבלתי פוסקים לחדור חלילה בתוך נפש החינוך שלנו".
