בילדותי למדתי על חשיבות התרומה האנונימית לזה שזקוק למעט תמיכה בזמן קשה. למדתי גם כי במידת האפשר יש לעזור מבלי שמבקשים ממך אם הינך מבין שזקוקים לך ולתרומתך, וגם כי אין צורך בכך שאחרים יידעו שאתה עוזר. בבואו לתמוך ולעזור, אין האדם אמור לצפות למחיאות כפיים מהסובבים אותו על מעשיו, אלא להסתפק בכך שהוא מודע לעובדה שבאמצעות תרומתו הוא מקל על אחרים. נראה כי המבוגרים במשפחתי עשו עבודה טובה כשהייתי קטן והפנמתי מסר חשוב שמלווה אותי שנים: לעזור, לתמוך ולתרום... באנונימיות.
לא כך נוהגים בבנק הפועלים. כמו גבר שמצליח "לכבוש" את הבחורה היפה ביותר בפאב ורץ ישר ומהר "לספר לחבר'ה", כך בנק הפועלים תורם לקהילה, אך אינו עושה זאת בשקט.
אלה מבינינו שאוהבים פרסומות ולא מזפזפים לערוץ אחר במהלך תשדירים (או אלה שאינם מחוברים לכבלים או ללווין ועל כן אין להם אופציה אלא להישאר "תקועים" מול הערוץ השני) נוכחו לדעת בשבועות האחרונים כי הגוף הבנקאי הגדול במדינה מעורב עמוקות בקהילה. כך לפחות עולה מהפרסומות של הבנק בכיכובו של יאיר לפיד. הבנק משקיע עשרות, או מאות אלפי שקלים, בתשדירי פרסום בזמן צפייה שיא בטלוויזיה, על-מנת להראות "לכל החבר'ה" שהם תורמים לקהילה ועל כן "הלב מתרחב".
אני שואל מדוע? מדוע לשפוך כסף שעשוי לסייע כל כך לאותן עמותות שבהן הבנק תומך? מדוע לא להפיק תשדיר התרמה לעמותה זו או אחרת ולציין בתחתית המסך באותיות קטנות כי התשדיר הופק בתמיכת הבנק וכך תצליח העמותה להגיע לציבור רחב שיצטרף גם כן למערך התמיכה? מדוע העובדה ששלומי, עובד בקומה ד' בסניף 125 של בנק הפועלים, מתחפש לליצן בבית חולים אמורה להיות חשובה בעיני החברה? מדוע עלי למחוא כפיים לעינת, סגנית מנהלת של סניף יבנה בבנק הפועלים, בגלל שהיא אוספת מזון לנזקקים? אין לפרטים אלה שום רלוונטיות.
חשוב שהציבור יהיה מודע לעובדה שבימינו אין ספור עמותות נוטלות על עצמן את הנטל, ודואגות לחלשים ולמוחלשים כשהמדינה מפקירה אותם בשוליים. חשוב שהציבור ידע כי רוב הנאומים החברתיים של הפוליטיקאים לא יישמעו לאחר הבחירות. חשוב שהציבור יצא מהאדישות ויבטא את קולו בקלפי. חשוב שהציבור יכתיב את השינוי בחברה.
אינני מזלזל בתמיכתו של גוף חזק במשק כמו בנק הפועלים במיזמים חברתיים, אלא שבמידה והכוונות טהורות והבנק רוצה לעזור ככל הניתן, היה עליו להשקיע עוד כמה אלפי שקלים בהגדלת תרומתו, ולא בהפקת תשדירים כדי "לספר לחבר'ה".
