הגמלאים הפתיעו בבחירות אתמול כשגרפו 7 מנדטים - הישג ראוי לציון. מפלגה שלא שיערה בתחילה שתעבור את אחוז החסימה, הלכה והראתה לכל האחרות איך עושים את זה.
סיפור ההצלחה מזכיר את מה שקרה לשינוי בבחירות הקודמות. פתאום קיבלו כל-כך הרבה מנדטים, על-אף שמלכתחילה ביקשו בסך-הכל לעבור את אחוז החסימה.
הפרשנים מדברים על טרנד: הצעירים החליטו שזה מגניב, אז הם הצביעו לגמלאים, אבל האם מדובר באמת רק בטרנד, או שמא מדובר במשבר ובתחושת חוסר אונים של הציבור?
סביר להניח, שאם המצב הפוליטי במדינה לא היה כה כאוטי ומבולבל, לא היתה מצליחה המפלגה בשיעור כזה. אולם הציבור, העם, פשוט לא ידע במי לבחור אתמול.
העבודה שינתה פניה עם מנהיג כמו עמיר פרץ ואינה עוד המפלגה המסורתית, הליכוד איבד אנשים ואיבד כוח, ואילו קדימה היתה ברירת ביניים שרבים, במיוחד הצעירים, לא חשו נוח לבחור בה.
קדימה היא לא שמאל ולא ימין, אנשיה באים מכל גווני הקשת הפוליטית והחשוב מכל - אריאל שרון כבר לא עומד בראשה. כמו שאני רואה את זה - הציבור פשוט חיפש אלטרנטיבה.
ומי הם הגמלאים? ציבור חביב, שלא מזיק לאף אחד במצעו, לא רוצה להכות או לסייע לפלשתינים, לא מתכנן מהלכים קיצוניים, ובסך-הכל רוצה לעזור לגמלאים להתקיים טוב יותר. אז למה לא להצביע להם?
רפי איתן, יו"ר הגמלאים, הודה מקרב לב ובהתרגשות רבה לצעירים שתמכו במפלגה למרות שהם לא קרובים לנושא בעצמם. אותם אלה שהצביעו לגמלאים בגלל ברירת המחדל, חשים טוב עם מצפונם, משום שקידמו נושא חשוב ומאידך לא נאלצו לבחור באחת מברירות המחדל הגדולות. כולם מרוצים? ומה אומרת על כך המדינה?
קשה לומר מה יהיה הלאה בעתיד המפלגה, ואם תצליח להעביר את "חוק הגמלאים". אני ממעמקי לבי מאחלת לציבור זה ונציגיו, הצלחה, אולם סבורה כי טמונה כאן בעיה קשה, הרבה יותר קשה מזו שנתנה לשינוי כל כך הרבה מנדטים בבחירות הקודמות.
