בסמוך לכניסתו לתפקידו, אמר היועמ"ש החדש, מני מזוז, לעיתונאים בשיחה סגורה, כי ישים קץ לתופעה הפסולה של "תפירת התיקים" ליריבים פוליטיים, אמיתיים או מדומים, שהיתה מקובלת בפרקליטות המדינה בתקופות קודמות.
עתה התבשרנו כי המשטרה ביקשה את תיק החקירה של חבר הכנסת אביגדור ליברמן, המתנהל כבר למעלה משבע שנים (לא פחות!) לצורך ביצוע השלמת חקירה... דומה כי דבר לא השתנה מאז נתפרו בתפרים גסים לפני כעשר שנים כתבי אישום חסרי שחר לשורה ארוכה של אישים שנתפסו כמאיימים על גורמים מסויימים בקרב צמרת אכיפת החוק בישראל.
כך סולק פרופ' יעקב נאמן ממשרד המשפטים בגין כתב אישום חסר ידיים ורגליים. כך נמנעה כהונתו של רפאל איתן ז"ל כשר לביטחון פנים בגין כתב אישום חסר שחר. כך סולק מראשות לשכת עורכי הדין ראש הלשכה דאז, עו"ד דרור חטר ישי, שהוגשו נגדו לא פחות משלושה כתבי אישום חסרי יסוד מכולם זוכה. כך סוכל מינויו של ראובן רבלין, לתפקיד שר המשפטים בשל האשמות הזויות וחסרות שחר, כפי שפירט בסופו של דבר מני מזוז, בדוח בו סגר את התיק. במר ליבו, כינה אז חבר הכנסת ריבלין את הגורמים שהיו אחראים לעוול הנורא שנעשה לו "כנופיות שלטון החוק".
הפעם דומה כי התופעה חוזרת על עצמה וביתר חומרה.
שנים ארוכות המשטרה מנהלת חקירה כנגד מר ליברמן, בשל מעשים שנעשו בתחום העסקי בחו"ל. לאחרונה, לפני הבחירות, הודלף ממשרד המשפטים כי התיק עמד להיסגר בשל העדר ראיות. לא למותר לציין כי על-פי דוח היועמ"ש הקודם, השופט העליון דהיום, רובינשטיין, בנושא האזנות הסתר, היה מר ליברמן נתון במשך תקופה ארוכה להאזנות סתר בלתי חוקיות, על-ידי המשטרה ולרמיסת פרטיות בלתי חוקית שעוד לא היה להם אח ורע.
עתה, מן הסתם, בשל הצלחתו הגדולה בבחירות, ורצונו המוצהר לשמש כשר לביטחון פנים, נושא אותו הדגיש במערכת הבחירות חזור והדגש, נמצא מי שהתעורר על-מנת לסכל כל אפשרות למינוי כזה, באמצעות "חידוש החקירה" מיד אחרי הבחירות ולקראת הרכבת הממשלה, כאילו לא למדנו שום דבר ולא שכחנו שום דבר.
לא צריך להיות תומך או חסיד של מר ליברמן או להזדהות באופן כלשהו עם עמדותיו כדי להבחין כי השתלשלות האירועים בעניינו צריכה להדליק נורה אדומה.
קודם כל, כיצד ניתן להחזיק מעל ראשו של איש אזרח כלשהו, לא כל שכן איש ציבור, תיק חקירה משטרתית במשך למעלה משבע שנים, תוך פרסומים מתמידים בתקשורת, על היותו "יעד משטרתי" ועל קשריו, רחמנא ליצלן, עם "המאפיה הרוסית".
שנית, העיתוי ל"חידוש החקירה" איננו מקרי, ומעלה פעם נוספת חשש חמור לפוליטיזציה של מערך התביעה והחקירה ממנה כנראה לא השתחררנו.
אין צורך לומר כי השימוש במנגנוני החקירה והתביעה באופן פוליטי כפי שידענו בעבר, בתקופת "תפירת התיקים" הינו פסול ומושחת ומסכן את אושיות הדמוקרטיה ושלטון החוק במדינה יותר מעמדות פוליטיות כאלו או אחרות. מן הראוי שהיועמ"ש וכן שר המשפטים החדש, לכשיתמנה, יפתחו בבדיקה יסודית של השתלשלות העניינים העניינים בפרשה זו המזכירה כל כך פרשות קודמות.
