בתי הדין לעבודה נוטים שלא לכפות על מעסיק להעסיק עובד, ועוד פחות מכך - לחייב אותו להחזיר למשרתו עובד שכבר פוטר או הועבר לתפקיד אחר. הסיבות לכך הגיוניות: קשה עד בלתי אפשרי להכריח בני אדם לעבוד יחדיו, למעסיק יש זכות לאייש את המשרות, לא צריך לפגוע במי שהחליף את העובד המפוטר/המועבר.
בית הדין האיזורי לעבודה בבאר שבע חרג ממנהג זה, לאחר שפסק שהמועצה האיזורית אל-קסום התעמרה - דרך ראש המועצה - במנהל מחלקת כוח אדם ומשאבי אנוש, איאד אבו-סולב. השופטת רחל גרוס לא רק הורתה להשיבו לתפקידו 3.5 שנים לאחר שהועבר ממנו ומונתה עובדת אחרת, אלא אף פסקה לו פיצוי בסך 100,000 שקל בגין ההתעמרות.
הסיפור החל כאשר אבו-סולב זומן התובע לשימוע לפני סיום העסקה, בטענה שהוא לא עמד בתנאי הסף לתפקיד, תפקיד אליו נבחר במכרז שניהלה המועצה. לאחר שימוע זה לא התקבלה החלטה כלשהי והוא המשיך בתפקידו. חלפו חודשיים, ואבו-סולב זומן לשימוע לפני ניוד בטענה לבעיות תפקוד. בעקבות הליך זה, החליטה המועצה להחזירו לתפקידו הקודם - מנהל המחלקה לקידום נוער וביקור סדיר.
אבו-סולב עתר לבית הדין נגד הניוד, ובעוד התיק תלוי ועומד - הוא פוטר בחודש מארס 2020, בעיצומה של מגיפת הקורונה. פיטורין אלו בוטלו בידי בית הדין והמועצה חויבה בהוצאות. לאחר מספר חודשים הנתבעת שוב השעתה אותו, והפעם בנימוק שאיים על חייו של ראש המועצה. בית הדין שב וביטל את ההחלטה ושוב הטיל על המועצה הוצאות; המועצה זנחה האשמות חמורות אלו.
מספר חודשים לאחר מכן, המועצה שוב זימנה את אבו-סולב לשימוע טרם השעיה ופיטורים, בטענה של גניבה ממעסיק, התנהגות שאינה הולמת עובד ציבור ואי מילוי תפקידו. לאחר השימוע הוא הושעה, ושלא במפתיע - בית הדין ביטל את ההחלטה תוך חיוב המועצה בהוצאות. בהמשך יזמה המועצה הליך בבקשה לקבוע שהוא לא עמד בתנאי הסף לתפקיד; בקשתה נדחתה, והיא חויבה בהוצאות. אם לא די בכל אלה, המועצה ניסתה לעקוף את ההסכמה אליה הגיעו הצדדים ולפיו תוציא מכרז לתפקיד, ופעלה להוציא מכרז לתפקיד מנהל אגף ההון האנושי, תוך שיקולים זרים. בית הדין מנע זאת והמועצה שוב חויבה בהוצאות.
בית הדין קבע (28.5.23), כי ההחלטה להחזיר את אבו-סולב לתפקידו הקודם הייתה מונעת משיקולים אישיים, זרים ופסולים של ראש המועצה. חברי ועדת השימוע ידעו, כי יש ממש בטענתו של אבו-סולב בדבר קיומם של שיקולים זרים, אך היו כבולים - אם מתוך אדישות ואם מתוך פחד - למטרה שסומנה מראש: הדחתו של אבו-סולב.
בית הדין גם מציין, כי שום גורם בעל השפעה במועצה לא פעל להפסקת ההליך הפסול. חברי ועדת השימוע כלל לא התייחסו לטענתו של אבו-סולב בדבר התנכלות אישית ושיקולים זרים, ההליך לפיכך פגום מיסודו ויש להחזיר את אבו-סולב לתפקידו. בית הדין דחה את טענת המועצה, לפיה לא ניתן להחזיר את אבו-סולב לתפקיד משום שאינו עומד בתנאי הסף. בית הדין שוכנע, כי בעת קיום ועדת הבחינה לתפקיד הוא ענה לתנאי הסף הנדרשים.
הפיצוי הגבוה נפסק בשל מסכת האירועים החמורה, בה השתמש ראש המועצה שלא כדין בסמכותו השלטונית כדי להדיח את אבו-סולב משיקולים זרים ופסולים. בית הדין הביא בחשבון את העובדה שהדבר לא היה עולה בידיו אלמלא עצימת העיניים והאדישות של בכירים נוספים במועצה, כאשר התוצאה הייתה הפרה בוטה של החובה הבסיסית לנהוג בעניינו של העובד בתום לב ובהגינות.
