עלילות אלף חטוף וחטוף

וזה לא משנה כמה כוח צבאי ומיומנות יש לצה"ל, החמאס משחק על-פי כללים אחרים, כלומר ללא כללים, הוא חטף אזרחים בניגוד לדיני המלחמה (והעולם הצבוע מטיף בעיקר לישראל ולא מפעיל לחץ על החמאס, גם לא בעקיפין דרך מדיניות שתומכות בו כגון קאטר ומצריים), ובכך הוא יכול לשתק את כוחו הצבאי של צה"ל. הטרללת הפרוגרסיבית במערב מסווגת את ישראל כאשמה אולטימטיבית (מה חדש? היהודים תמיד היו מרעילי בארות ו"זקני ציון" ורוצחי ילדים ב 2000 השנים האחרונות) – מן התירוץ שישראל היא הצד ה"חלש". אבל כוח בא לידי ביטוי בכל מיני דרכים. יודע זאת כל מי שאי פעם שיחק שחמט, ולקח את המלכה של היריב באמצעות חייל פשוט ואז עשה שח ומט – באמצעות אותו חייל פשוט. ברגע שצד אחד במשוואה משחרר את עצמו באופן חד-צדדי מדיני המלחמה, או שהוא משתמש במניפולציות תקשורתיות כגון להסתתר מאחורי אזרחים ואז להציג אותם לראווה ל CNN בכדי לכפות הפסקת אש – אז לצד הזה ישנו כוח מסוג אחר ששקול בעוצמתו לכוח הצבאי, גם אם זה כוח מסוג נכלוליות, פסיכופתיה, מניפולציה, היעדר מוחלט של מצפון תוך צקצוק בלשון בדרישה מן הצד שפועל באופן חוקי על "יעדר" מוסריותו.

זה לא נעים לומר, אבל מן הרגע שחמאס חטף אזרחים, הוא סוג של חבר בקבינט. שכן הוא יכול להכתיב לישראל החלטות מדיניות וצבאיות בדרך הזו. אין גבול למה שחמאס מסוגל לדרוש תמורת החטופים – הוא יכול לדרוש כי ישראל תוותר על עקרונות מדיניים חשובים או תמסור שטחים. ברגע שישראל התרגלה, לאורך שנים, להיסחט בידי ארגוני טרור עקב חטיפה של חיילים ואף בפרשת אלחנן טננבאום הבעייתית, מה ישראל תהא מוכנה ליתן תמורת תינוק מתוק בן 10 חודשים, אחיו בן ה 4 שנים, ואימם שנשאה את שניהם ביחד בדרך לשבי, עטופים בשמיכה, כששני ראשיהם הג'ינג'ים מגיחים? (ותוך כדי כתיבת שורות אלו הבנתי שהם בכלל מוחזקים בידי "פלגים אחרים" איפשהו בדרום הרצועה).

חמאס יודע זאת, ולכן חטף אזרחים. זה מנוגד לכל חוק בינ"ל, אבל חמאס מפעיל מניפולציה על ישראל דרך טענות לכאורה להפרת אותם חוקים – שהוא עצמו מתעלם מהם, ושם עליהם קצוץ אחד גדול.

מלכתחילה יש משהו אבסורדי בלערוך עסקה עם ארגון טרור, שמלכתחילה שובר כל חוק, ולכן – הדרמה מורטת העצבים אשר התרחשה לפני יומיים, במוצ"ש, כאשר חמאס העלה טענות סרק ל"הפרת ההסכם מצד ישראל", ולכן העמיד את מסירת החטופים בסימן שאלה, הייתה צפויה: זה היה שקוף שחמאס ימרוט את העצבים של ישראל, במסגרת המשחק הפסיכולוגי.

על כן, לטעמי, זאת הייתה טעות להסכים לעסקה של 50 חטופים, כשאפילו אין יודעים מי מהם צפוי להגיע, והמשחק היומי הזה לקראת השעה 16:00, שבו חמאס מוסר זמן קצר טרם השחרור את שמות החטופים, כאילו מדובר בהקראת המספרים שעלו בהגרלת הלוטו השבועית, או ב'אח הגדול' שקורא בקולו את שמות האנשים שנשארים בבית האח הגדול, המשחק הזה הוא התעללות פסיכולוגית מכוונת אשר ישראל לא הייתה צריכה להסכים לה.

אני כמובן לא מקלה ראש בדילמה המטורפת שבה חמאס מציב את מקבלי ההחלטות, ומבינה שיש כאן מלכוד, שבו, קל להיות חכם מקלדת וקשה לקבל החלטות בפועל. ועדיין, אני חשה צורך לומר את דברי הצנועים, לא כקרובת משפחה של חטופים, לא כמומחית למזרח התיכון (בימים אלו הם צצים כפטריות אחרי הגשם ויש להם גם סלוגנים שקשורים בסושי ובחומוס), אלא כמי שחיה כאן ומוטרפת כמו כולם מדאגה לחטופים:

כאמור, מלכתחילה העסקה הזו פירושה היסחטות, אבל ישנם מצבים שבהם אין ברירה ורק מי שתמונת המצב המודיעינית והביטחונית המלאה בידיו, יכול להביע כאן עמדה מבוססת עובדות, ולפיכך, אני אומרת את דברי במלוא הצניעות וההבנה שקל מאוד לבקר, אך קשה מאוד להיות בעובי הקורה של קבלת ההחלטות בסיטואציות כאלו;

וכשזה נאמר, לדעתי ישראל הייתה צריכה לדרוש ביקור של הצלב האדום אצל כל החטופים, דיווח מפורט על מצבם הבריאותי לרבות הנפשי, וישראל הייתה צריכה לבחור את 50 האנשים אשר מפאת גילם (הפעוט או הקשיש) או מצבם הבריאותי- אינם מסוגלים לשרוד יותר בשבי. (כמובן שישראל הייתה צריכה לדרוש את כל האזרחים עם דגש על כל הקשישים והילדים והחולים, אבל, בסיטואציות כאלו ישנו רצוי ויש מצוי).

אז אם נחזור לתכתיב המציאות של 50 משוחררים – הרי הבחירה השרירותית של חמאס את מי לשחרר קודם, כאשר ברור שמי שנותרו מאחור, חלקם – מצויים במצבים רפואיים מסכני חיים בין היתר מפאת גילם וזקוקים להגיע מהר יותר לישראל – הבחירה הזו מאלפת את ישראל, ומחווטת את מוחה הקולקטיבי, להיכנס בכל יום לקראת שעות אחר-הצהריים למתח ולספקולציות בדבר החטופים שיעלו בגורל, כאשר – ישראל הייתה צריכה לדרוש את 50 האנשים אשר מצבם הבריאותי (שקשור גם בגיל קטן מאוד או מבוגר מאד) לא מאפשר להם לשרוד בשבי.

אבל היי, חלומות באספמיה, הצלב האדום סירב למסור תרופות מטעם המשפחה לחטופה אלמה אברהם בת ה 84, אשר בשל היעדרן של אותן תרופות במשך חודש וחצי, חזרה ארצה במצב קריטי והיא מאושפזת במחלקת טיפול נמרץ.

אפרופו ארגון 'ניטרלי', אז מסתבר שהצלב האדום 'ניטרלי' כמו אונרא וכמו האו"ם. חרף הקושי של ישראל באינסטנציות בינלאומיות, ישראל צריכה להתעקש על חקירה ודרישה בדבר סירוב הצלב האדום למסור את התרופות לאלמה אברהם, כי העדות הזו מושכת את השטיח מתחת לפונקציה אשר מתיימר ארגון זה למלא.

גם אם יש לנו צבא חזק וחיל אוויר מדופלם, וחיילים עם נחישות ועם מוטיבציה בשמיים (כפוף להערות של בריק), הרי שבסיטואציית הביש שישראל נקלעה אליה, ואשר לפיה, אזרחים שלנו, כולל קשישים, נכים, נשים, תינוקות, פעוטות, מוחזקים בידי חמאס, ידיו של הצבא הזה כבולות באותו חבל טבור קולקטיבי אשר קושר את כל הישראלים והיהודים באשר הם לכל אחד מן החטופים- בסיטואציה הזו כוחו של צה"ל מנוטרל באותו מצפון קולקטיבי שלנו שאינו מאפשר לנו להותיר חטופים מאחור, ואשר גורם לצד הפסיכופת השני לשחק ברגשות שלנו בצורה הכי צינית, בעודו רומס כל עקרון מוסרי, אנושי, חוקי והומניטרי, אך מצקצק בלשונו כנגד ישראל בשמם של אותם עקרונות שאותם הוא – החמאס – דורס בציניות שכל פעם מחדש מתעלה על עצמה.

כשהנאצים הגו את תוכנית הפתרון הסופי, הם הבינו שהם לא יוכלו להשמיד עם שלם ללא התנגדות, ולכן עשו הכל בכדי להשפיל את היהודים, לשלול מהם את צלם האדם ולשבור את רוחם עוד בשלב הרדיפות והגטאות, כך שבשלב הסילוק מן הגטאות למחנות ההשמדה, היהודים היו לא רק מורעבים וחולים בטיפוס, אלא בעיקר רצוצים נפשית, מושפלים, ונטולי כוח התנגדות (רובם, כאמור היו חריגים מעוררי השתאות, מרד גטו ורשה ולא רק).

גם החמאס, אשר יודע שצבאית הוא לא יכול על ישראל, מוריד את ישראל על הברכיים בדרכים אחרות. היות שבניגוד לישראל, הוא לא רואה את עצמו מחויב לכל חוק אנושי, מוסרי או בין לאומי, הוא חטף מלכתחילה אזרחים, הוא לא מספק מידע על מצבם, והוא ינצל אותם – את אותם אזרחים שהוא חטף, בכדי לסחוט מישראל עוד ועוד ויתורים צבאיים ומדיניים, אשר לא היה בידו להשיג בדרך הצבאית הרגילה, כי מדובר בחבורת עכברים פחדנים שיכולים רק על אזרחים חסרי ישע (וגם עליהם לא ממש, אזרחים רבים התנגדו באומץ), אבל כוח הלחימה שלהם ניגף כשהם מתמודדים עם חיילי צה"ל;

החמאס, כאמור, יודע זאת, ולפיכך הוא משתמש בשתי מניפולציות נכלוליות: האחת היא – שימוש באזרחי עזה כמגן אנושי בתקווה שכמה שיותר מהם יפגעו בהפגזות ואז החמאס יוכל להתבכיין ל BBC, ל CNN ולשאר העולם על "פשעי המלחמה של ישראל", והשנייה: החטופים: זו מניפולציה שלא הייתה בסבבים הקודמים (חטיפת אזרחים) והיא מאפשרת לחמאס לנטרל את ישראל מכוחה הצבאי, תודות למלכוד הזה.

זהו מלכוד. המלכוד הזה מחזיר אותי לתקופת השואה, לניסיונות ההצלה מטעם קהילות יהודיות והיישוב העברי בא"י – את אותן קהילות ששהו בארצות אשר לא נכבשו ע"י גרמניה, כגון יוגוסלביה, הונגריה (שם הייתה הפרשה המפורסמת ביותר) ורומניה;

על-פי המלומד שלמה אהרונסון, היסטוריון, הנאצים גרמו לראשי הקהילות היהודיות להאמין, כי הם מוכנים לקבל סכומי כסף אסטרונומיים תמורת הצלת יהודים, כאשר הם כלל לא התכוונו לכך, והוליכו שולל את אותם ראשי קהילות בכך שסחטו מהם כספים תמורת "הצלת" יהודים – הצלה שכלל לא התכוונו לתת לה יד, לא היו מוסמכים לכך בכלל, ואף בזמן המשא-ומתן עם אותם ראשי קהילות, כשהם סוחטים מהם כספים תוך שהאחרונים מושלים לחשוב שהכספים האלו יובילו להצלה, מקדמים את השמדת היהודים.

הסיטואציה הזו מן השואה דומה במאפייניה לסיטואציה של ישראל כיום אל מול החמאס, בהינתן החטופים: אז נכון שיש לנו כיום צבא חזק ואנו מדינה עצמאית ולא קהילה אומללה מפוחדת וגלותית. אבל יש משהו ב דנ"א הפסיכולוגי הקולקטיבי היהודי, שעדיין מופעל בידי אותם כפתורי גלות של קהילה אומללה אשר מתחננת בפני הקוזק או הנוגש או רוצח ההמונים התורן – על חייה, ומוכנה לוותר על הרבה כסף ודברים אחרים בכדי שאותו פריץ תורן יחוס על חייה. הדפוס הזה משתחזר בקולקטיב היהודי גם כאשר הוא לובש צורה של מדינה עצמאית, ולכן מדינת ישראל הסכימה לעסקה שבה תוותר על מטרותיה הצבאיות, תמורת חלק קטן מן החטופים (פחות מרבע) – וכאשר לא ברור מה יהא מתווה ההמשך ואילו ויתורים צפוי חמאס לסחוט מישראל.

שקוף היה שחמאס ישתמש בפיתיון הזה- של שחרור חטופים, בכדי למלכד את ישראל ולמעשה, לאלץ אותה להפסיק להילחם לחלוטין, וזאת כאשר ישראל הייתה בשלב מאוד מתקדם בלוחמה וכמעט כיתרה את כל צפון הרצועה, ועם עוד קצת לחץ היא יכלה לסחוט מן החמאס עסקה הרבה יותר טובה.

מדוע ישראל לא עשתה שימוש בכוחה הצבאי אשר היה ניכר, בכדי לסחוט את החמאס לעסקה אשר לכל הפחות תכלול את כל הילדים, הנשים והקשישים מעל גיל מסוים (נניח 65), וכן את כל האנשים – ללא קשר למגדר או גיל, אשר מצויים בסיכון בריאותי?

ישנו משל אודות הפיל בקרקס אשר בהיותו פעוט, קושרים אותו בשרשרת ברזל לעמוד. הוא לא מסוגל להשתחרר. אולם כשהוא גדל, פיזית הוא מסוגל להשתחרר משרשרת הברזל, אבל מנטלית, הוא מצוי בתודעת ה'פיל הקטן' שלא מסוגל להשתחרר משרשרת הברזל, ולפיכך הוא אפילו אינו מנסה.

יתכן שישראל יכלה ללחוץ את החמאס עוד כמה ימים (ואני אומרת זאת ללא יומרה כי בכ"ז, המצב הצבאי פרוש בפני הגורמים המתאימים במטכ"ל ולא בפני אזרחים כמותי מן השורה), ולהביא אותו להתחנן לעסקה טובה יותר, וחרף כך היא בחרה לוותר על הקלף הכי גדול שלה כעת – מומנטום הלחימה שצלח מעבר למשוער.

קשה להשתחרר מן הרושם ולפיו ישראל בחרה במדרון חלקלק אשר ידרדר אותה לעוד ועוד היסחטויות עד כדי שיתוק כוחה הצבאי והמדיני, כאשר היה בידיה ללחוץ את החמאס בביצים אף חזק יותר ממה שעשתה עד כה – בגלל אותו דנ"א גלותי אשר משחזר דפוסים שהיו רלוונטיים לקהילה שתלויה ברצונם הטוב של שליטי הסביבה העויינת, דנ"א אשר טרם הפנים שהוא כבר, מזה 75 שנה, מדינה עצמאית וחזקה שלא הייתה אמורה בכלל להיסחט כך ע"י החמאס.

הטריק המניפולטיבי שחמאס נוקט, מזכיר את 'סיפורי אלף לילה ולילה', אשר מספר את עלילותיו של מלך אשר כל ערב נשא אישה חדשה, והוציא אותה להורג בבוקר, וזאת מחשש כי תבגוד בו.

שחרזדה הסכימה להינשא לו חרף הידיעה כי הוא רוצח כל אישה חדשה בבוקר למחרת הנישואין, ובכל לילה היא סיפרה לו חלק נוסף מסיפור בהמשכים, מה שאילץ אותו להשאירה בחיים עוד לילה נוסף ועוד לילה נוסף, כך אלף לילות, שלאחריהם, חזר בו מן הכוונה להורגה.

בקיצור, מה שחמאס מיתעדים לעשות לנו, הוא עלילות אלף חטוף וחטוף: הכוונה שלהם היא לשחרר חטופים בטפטופים, כאשר לא ברור היכן ההבטחה לביקורי הצלב האדום, ומדוע אנחנו לא יודעים את שמות החטופים אשר נמצאים בחיים ואת מצבם הרפואי (לרבות הנפשי);

בדיוק כמו שחרזדה מאותן עלילות אלף לילה ולילה, אשר דחתה את הקץ עוד ועוד עד שהקץ לא בא, באמצעות מתיחת עצבי המלך בסיפורי מתח, כך החמאס: הוא ישיג עוד הפוגה ועוד הפוגה, בטפטופי חטופים. אנחנו משחקים לידיו ואיבדנו את השליטה על המשחק הזה, הגם שערב הפסקת האש, המלקחיים שלנו היו כבר על הביצים שלהם וניתן היה ללחוץ טיפה יותר חזק ולחלץ עסקה הרבה יותר טובה.

כרגע חמאס משחק בנו. באיחורים אופנתיים, בכדי למתוח את העצבים שלנו. בטענות סרק הזויות על כך שישראל "מפרה" את ההסכם. בהודעות חדשים לבקרים על עיכובים.

בימים האחרונים אני משתדלת שלא לרפרש את המסך כל כמה דקות החל מן השעה 16:00 כי אני מבינה שזה בדיוק מה שחמאס מצפה מן העם בישראל לעבור: שחיקה נפשית בציפייה מורטת עצבים כל ערב למנת החטופים החדשה. אני מסרבת להשתתף במשחק הזה ולפיכך אני מסרבת להציץ במסכים ולראות מי החטופים ששוחררו ומתי הם שוחררו, בערב השחרור.

זו לא משימה קלה, כמו כולם, גם אני לא הצלחתי לישון מאז 7 באוקטובר, ולא הפסקתי לחשוב על החטופים ועל מצבם. כמו כולם, החשש לגורלם הדיר שינה מעיני (ומסתבר שבצדק: קשישים הורעבו וקיבלו פרוסת לחם ליום, והגיעו לארץ עם 15 ק"ג פחות, וחלק מן הילדים עברו התעללות, למשל שהות בת 15 יום בבידוד, אילוץ לצפות בסרטוני, איום בקת אקדח כאשר הם בכו ועוד).

אבל חרף מריטת העצבים כל יום בשעות אחר-הצהריים, אבל אני מסרבת להיות המריונטה של החמאס ולרפרש את המסכים בעצבנות בכל יום לקראת השעה 16:00, בציפייה להבין מי ישתחרר באותו יום, רפרוש חוזר ונשנה שעלול להימשך עד לשעות הלילה המאוחרות ככל שחמאס משחק בתרגילים שלו. ברור לי שזו מלחמת ההתשה של החמאס ואני לא מתכוונת להשתתף בה יותר. חמאס מבקש להחליש את מערכת העצבים הקולקטיבית שלנו, בדיוק בשל אותו משחק אשר נמשך כל יום משעות אחר-הצהריים ועד לשעות הלילה המאוחרות לפנות בוקר.

אך הדבר הכי מפחיד הוא הידיעה שחטופים מסוימים מוחזקים בידי פלגים אחרים, לרבות ארגוני פשע. זו מחשבה שמדירה מכל ישראלי. חמאס טוען שהוא אפילו אינו יודע היכן הם מוחזקים, ובין אם טענה זו שקרית – כמניפולציה חולנית (כרגיל, סינוואר הפסיכופת), ובין אם זו טענה אמיתית, כך או כך, זה ברור שעסקה לא תציל את החטופים שמקום הימצאם לא נודע, ולכן הפתרון היחיד, לטעמי, הוא כיבוש צבאי של הרצועה עד לאיתור והשבת כל החטופים.

אני בכלל לא מדברת על הרעיון ההזוי של חידוש ההתיישבות בגוש-קטיף. ממילא התיישבות בשטח כבוש אינה חוקית על-פי דיני המשפט הבינ"ל. אני מדברת על תפיסה לוחמתית זמנית של שטח שממנו המדינה הותקפה, עניין שהוא חוקי מבחינת המשפט הבינ"ל בגבולות ה 5 שנים.

אם ברצועה מוחזקים חטופים במקומות שונים, ואם החמאס אינו מאפשר ביקורי צלב אדום, הרי יש לישראל את כל ההצדקה המוסרית לשלוט צבאית ברצועה, כל עוד מקומם של החטופים לא נודע. אם סינוואר אינו יודע היכן החטופים, ישראל יכולה "לסייע" לו בכך – ע"י כיבוש הרצועה, והקדשת כל זמנו ומרצו של צה"ל בכדי לחפש את החטופים ולחלצם, בין אם ע"י חקירת אזרחים במתקני השב"כ בכדי לחלץ מהם מידע על-אודות החטופים (מסתבר שאחד החטופים הצעירים בעל אזרחות רוסית, רון קריבוי, ברח מהשבי בעת הפגזה, הסתובב מספר ימים בעזה עד שהוסגר בידי האזרחים ה"לא מעורבים" לחמאס).

רק שליטה מלאה של ישראל ברצועה, שליטה צבאית ללא התנחלויות, היא זו שיכולה לאפשר לצה"ל לאתר חטופים שנמצאים בידי גורמים פרטיים או עבריינים, למשל על שליטה באספקה שנכנסת לרצועה והבטחת אספקה למי שיביא חטוף, או ביצוע מעצרים וחקירות בהיקף נרחב בכדי לברר היכן החטופים. ישראל תאלץ להתעשת מבחינה הסברתית ולכונן מסע הסברה אפקטיבי (ללא פוליטיקות קטנות ועלובות) – בכדי להסביר שאם חמאס אינו מוסר מידע על-אודות החטופים, הדרך היחידה לאתרם היא שליטה צבאית מלאה ברצועה. בכדי לשפר את מעמדה ההסברתי, על ישראל גם להפסיק ביד ברזל את תופעת ההתנכלויות של מתנחלי ימין קיצוני לפלשתינים מוסקי זיתים בגדה. אלו הם שני הצדדים של אותו מטבע: הסברה יכולה להיכון אך ורק כשיש מה להסביר.

היות ושליטת הרש"פ ברצועה לא תסייע לאיתור החטופים, הרי שחרף הפצרות ביידן והלחצים מצד העולם, לישראל ישנה לגיטימציה מלאה לכבוש את הרצועה במטרה לחרוש אותה לאורכה ולרוחבה (בסה"כ אין הרבה רוחב או אורך) בכדי לאתר את החטופים, בין היתר באמצעות הפעלת לחץ על האוכלוסייה למסור מידע.

אני רוצה לקוות שבניגוד לתרחיש של סיפורי אלף לילה ולילה, ישראל תמשיך בלוחמה החל מעוד יומיים, שהרי ממילא חמאס מפר את הבטחתו לביקורי הצלב האדום אצל החטופים, ולכן הדרך היחידה של ישראל לאתר את החטופים אשר אין מידע לגביהם, היא להחזיק צבאית בכל הרצועה, ללא שמץ של התנצלות, ובהתאם למשפט הבינלאומי. רק שליטה צבאית מלאה ברצועה תיתן קצה חוט של תקווה לחטופים שגורלם כעת אמור להדיר שינה מכל מקבלי ההחלטות.