ב-17 ביולי יציין בשאר אל אסד שש שנים בשלטון. בתחילת כהונתו, על אף הציפיות שעורר במערב, התגלה אסד כמנהיג חלש ונמהר שאינו מתכוון לבצע רפורמות ברצינות. כיום אסד קצת יותר בטוח בעצמו, ומפתח קשרי חוץ חשובים. מנגד, הוא נתון ללחצים בינ"ל ונלחם בבית מלחמת הישרדות.
האתר ממר"י מביא ידיעות בדבר עימותים בין גורמי אופוזיציה בסוריה ובלבנון ובין המשטר העלאווי. ראשיתה של הפרשה במכתב פומבי שפורסם על-ידי אינטלקטואלים משני העמים, אשר מציגים תוכנית בת 10 נקודות לשיפור יחסי שתי המדינות, הקשורות אחת לשנייה מבחינה היסטורית.
במכתב הם מעבירים ביקורת על הארכת הכהונה של נשיא לבנון הפרו-סורי, אמיל לחוד, על הגירת העבודה מסוריה ללבנון ועל הפגיעה בזכויות האדם. בנוסף, דורשים האינטלקטואלים מסוריה שתכיר בריבונותה של לבנון על הר דוב (חוות שבעא), מהלך שאם יתבצע, יאפשר ללבנונים להפעיל לחץ על ישראל.
בתגובה לפרסום הדברים, המשטר הסורי החל לירות מכל הכלים כמעט- מעצרים שרירותיים של עשרות אינטלקטואלים מבין החתומים על המסמך, פיטורין של לפחות 17 פקידים ממשלתיים שחתימתם התנוססה על המכתב והתקפה קשה מצד העיתונות הממשלתית שכינתה את כותבי וחותמי המכתב "משתפי פעולה עם ישראל", האשמה שכמוה כבגידה.
המסר הממשלתי ככל הנראה נפל על אוזניים ערלות - עיתונאים המזוהים עם העמדה האופוזיציונית החלו לפרסם מאמרים בגנות המעצרים והפעילות הממשלתית כנגד אותם אינטלקטואלים. הגדיל לעשות עיתונאי בשם חכם אל באבא אשר עשה השוואה בין עיתונאים שנעצרו על שום שהגנו על האמת שלהם, כל זאת למרות המחיר הקשה, לעומת בכירים מושחתים במשטר הסורי שתגמולם הוא רכוש רב וכבוד.
גם במקרים אחרים בשנה החולפת העזו עיתונאים להעביר ביקורת על המשטר הסורי, חלקם חיים עדיין בסוריה או בלבנון ואחרים גולים מארצם. הטענות מצד התקשורת האופוזיציוניות נוגעות למגוון של נושאים, ביניהם רצח חרירי, המשך ההתערבות הסורית בענייניה הפנימיים של לבנון ודיכוי מתמשך של זכויות אדם.
מנהיגותו של חאפז
מעניין להיווכח כי בימיו של אביו של מנהיג סוריה הנוכחי, חאפז אל אסד, חרף היותו קשוח ואכזרי יותר, לא העז איש לחלוק על מנהיגותו. מצב זכויות האדם היה חמור בהרבה מכפי שהוא כיום וכך גם המצב הכלכלי. אולם, ניסיונות קריאת תגר מצד גורמי אופוזיציה דוכאו במהירות, ביעילות ובאכזריות שכזו, עד כי נשכחו מלב בתוך זמן קצר.
סיטואציה שבה יתפרסמו דברי ביקורת בתקשורת הסורית הייתה דבר בלתי נתפס בימיו של אסד האב וכך גם המשבר הדיפלומטי בעקבות רצח חרירי. אסד האבא, הגם שהיה בעל אוריינטציה אנטי-מערבית, מעולם לא נהג להילחם בטחנות רוח. כל עוד יכל לשמור על יחסים טובים עם בריה"מ נהג כך-25 מיליארד דולר החליפו ידיים בשנות שלטונו של אסד האבא ואפשרו לו להחזיק צבא בעל כוח מרתיע ביותר.
קריסת בריה"מ דחפה את חאפז אל-אסד לחזק את קשריו עם ארה"ב- שני מיליארד דולר הוא קיבל בעבור השתתפות הצבא הסורי בשחרורה של כווית. לאורך שנות ה-90 וכל אימת שחש כי מתעוררת בעיה מכיוון האמריקנים, צצה לה לפתע יוזמת שלום חדשה עם ישראל.
אסד הבן נטל על עצמו החלטה אסטרטגית בתחילת 2003- הוא החליט להפוך את ארה"ב לאויבת שלו באמצעות סיוע לכוחות האנטי-אמריקניים בעירק. החלטה זו היא מקור לא אכזב ללחץ המופעל על המשטר הסורי- במישור הדיפלומטי, במישור הכלכלי וייתכן ובעתיד גם במישור הצבאי.
אולם בשאר אסד, שאת שנות שלטונו הראשונות העביר בניסוי ותהייה, הוכיח בשבועות האחרונים כי למד דבר או שניים מאביו, כשהגיע להכרה כי עליו לשמר את הבידוד הבינלאומי בו שרויה ארצו אם ברצונו להפחית מרמת ההשפעה מבחוץ על אזרחיו. מדי יום מוצגים באמצעי התקשורת הממלכתיים בסוריה ידיעות על ניסיונות ההתערבות האירופית או האמריקנית בזירה הסורית, כחלק ממזימה ציונית נסתרת. מעצר האינטלקטואלים ומתקפת הנגד כנגד האופוזיציה בסוריה מוכיחים כי אסד לומד לאט לאט את החומר ומתעצב לכדי דיקטטור חכם.
אך בצד ניטור ההשפעה מבחוץ על העם הסורי, מבין אסד שמדינתו הענייה חייבת גם חברים. כך נהג אביו בהסתמכו על בריה"מ ולאחריה על ארה"ב וכך מתכוון לנהוג גם בשאר.
הברית הסורית-אירנית
"ברית הדחויות" או "ברית הילדות הרעות של המזרח התיכון" היא לא דבר חדש ובוודאי שאין בה כל הפתעה. לפרקים, גם אסד האב נהג לשמור על קשר חזק עם משטר האייתוללות. אולם נראה, כי בתקופה האחרונה, היחסים בין השתיים מתהדקים - כינונה של ממשלה שיעית בעירק והצהרותיו הלוחמניות של הנשיא האירני אחמדינג'אד כנגד ישראל, אם או בלי קשר לחלומות הגרעין של טהרן, שדרגו באופן כמעט פרדוקסלי את סוריה, אשר מיקומה הגיאופוליטי (גובלת בישראל, טורקיה, לבנון, ירדן ועירק), מכתיב, אולי יותר מתמיד, את חשיבותה בעיני מדינות אחרות במזה"ת.
הקרבה לעירק ומעורבותה בסיוע לטרור האנטי-אמריקני, הופך את סוריה למנהיגת הקו הנוקשה בעולם הערבי, תואר שהוצמד בעבר למצרים ו/או לעירק. האמריקנים, המחפשים פתרונות למצבם בעירק, מפעילים לחץ על סוריה שמצליחה לפי שעה לעמוד בו, ובכך זוכה להערכה בקרב מנהיגי ואזרחי מדינות ערביות אחרות, הערכה המתבטאת גם בהשקעות בסוריה מצד אותן מדינות.
הקרבה לישראל, לנוכח העובדה כי שכנותיה האחרות של ישראל מצויות במצב של שלום או אי לוחמה עם ישראל (אם ניתן לכנות כך את המצב בגבול הצפון) והמעורבות הסורית בטרור הפלשתיני באמצעות החמאס והג'יאהד האיסלאמי היושבים בדמשק, מוסיפה לאסד נקודות נוספות בקרב ההמונים במדינות ערב.
העובדה כי סוריה אינה תחת שלטון סוני מאז שנות ה-60, קורצת לכוכבת העולה בעולם המוסלמי - אירן. בתמורה לדריסת הרגל שמקבלים האירנים באמצעות החיזבאללה והארגונים הפלשתינים, הם תומכים בסורים ככל יכולתם. הקשר הזה ניכר אפילו בהיבט זניח יחסית כמו תיירות - עולי רגל אירנים ואנשי עסקים אירניים מגיעים לסוריה בתדירות גבוהה יותר מבעבר ואירן, המשופעת בנפט, מספקת אותו לסוריה באופן מוזל ונותנת לה גם נשק, טכנולוגיות וסיוע כלכלי נוסף.
כינונו של משטר שיעי בעירק, היוצר רצף טריטוריאלי במזה"ת, מאירן ועד לים התיכון, נקטע רק במידה מסוימת בסוריה. סוריה היא מדינה בעלת משטר חילוני במהותו אבל כזה המאפשר למספר רב של דתות לפעול בתוכו. העלאווים אינם שיעים על-פי הגדרה תיאולוגית מאחר וכסיעה נחלקו מהדת השיעית לפני שנים רבות, אולם הם אוחזים בכמה תפיסות תיאולוגיות קרובות לזרם המרכזי בשיעה, הוא הזרם התרי עשרי.
הציר הסורי-אירני מוכר כיום על-ידי האמריקנים כמפתח להשגת יציבות בעירק, שבהעדר פתרון מקומי, ניצבים בפני האלטרנטיבה השנייה שהיא פעולה צבאית אמריקנית כנגד שתי המדינות. חלופה זו טרם נזנחה, אך היא קיימת במקביל לריכוך בעמדה האמריקנית- האמריקנים כבר הציעו חבילה של "צ'ופרים" לאירן בתמורה להפסקת העשרת האורניום ולהורדת הפרופיל בעירק.
כאילו לא מספיקים כל אלו, גורם נוסף חזר למשוואה בתקופה האחרונה, אשר מוסיף ומסבך אף יותר התוכניות האמריקניות-אירופיות באשר לפתרון המשבר.
יחסי סוריה-רוסיה
בריה"מ הייתה בת הברית הקרובה ביותר של חאפז אל אסד. לצד מיליארדי הדולרים שהגיעו לדמשק בדמות מטוסי קרב וטנקים, היו אלה גם יועצים צבאיים ומדריכים שגרמו למי שביקר בבסיסים צבאיים מסוימים בשנות ה-70 בסוריה לחשוב שנחת בלנינגרד.
הטייסים הסורים, כמו גם קציני צבא אחרים, עברו הכשרה באקדמיות הטובות שהיו לברית המועצות להציע, והקשרים בין המדינות היו גם מדעיים וכלכליים. בתמורה, סיפקה סוריה לבריה"מ את דריסת רגל האסטרטגית לה שיוועה במזרח התיכון.
קריסתה של בריה"מ הרחיקה את היורשת שלה, רוסיה, מעל מרכז הבמה המרכזית בזירה העולמית למשך כמעט עשור וחצי. בימים אלו, כבר ברור כי הרוסים באים- מדיניותה של רוסיה, ובעיקר של העומד בראשה, הנשיא ולדימיר פוטין, היא לשוב ולהיות למעצמה עולמית- כך בתחום האנרגיה, כך בתחום הנשק והמדע וכך בתחום יחסי החוץ.
הרוסים משדרגים כיום בסיסי צבא סוריים בכדי שיתאימו לדרישותיהם - בין היתר משפצים הרוסים את אחד מנמלי הים הסוריים בכדי לאפשר לאוניות הקרב הגדולות של רוסיה לעגון בו. שוב מסתובבים מדריכים ויועצים (מספרם מוערך בכמה אלפים) בבסיסי הצבא הסורי. התמקמותם המחודשת של הרוסים בסוריה מספקת מעין מטריה צבאית (ספק גרעינית), הטורפת מחדש את הקלפים באזור זה של העולם.
הרוסים הצהירו, כבר לפני כמה חודשים, כי לא יאפשרו להפעיל לחץ צבאי על סוריה וכי לא יהססו לנצל את זכות הוטו שלהם במועצת הביטחון לסכל ניסיונות בכיוון. יחסי הרוסים עם סוריה מתחזקים על-רקע הבעיות שיש לרוסים עם אירן, שכבר דחתה מספר פעמים הצעות פשרה רוסיות וחיזקה את יחסיה עם מעצמה עולה אחרת - סין.
למעשה, לנוכח הכיבוש האמריקני בעירק, קיום המשטרים הפרו מערביים במפרץ הפרסי, במצרים ובירדן, ה"חזרה בתשובה" הלובית וחיזוק הקשרים בין ארה"ב ומדינות המאגרב (לא בהצלחה מלאה יש לומר), הופכות סוריה ואירן ליעד מועדף לרוסים ולסינים להשגת השפעה במזה"ת.
במקרה הסיני, העובדה שאירן היא מעצמת אנרגיה עולמית, מחייבת יצירת יחסים מיוחדים עימה. במקרה הרוסי, מיקומה הגיאו פוליטי של סוריה- הן מבחינת המדינות איתן היא גובלת והן לאור היותה ממוקמת לחופי הים התיכון, זירה שנזנחה על-ידי הרוסים במשך שנים, הופכת את סוריה למקום שכדאי להילחם עליו.
האיום מבית
עליית קרנה של סוריה מבחינה בינלאומית, תהליך שכבר יוצר סדקים בלחץ המופעל עליה מצד המערב, אינה מחייבת את חיזוק מעמדו הפנימי של אסד הבן בסוריה- רבים הם, גם מקרב חוגי האופוזיציה, גם מקרב הצבא וכן מבין בכירי העדה העלאווית, החשים כי בשאר אל אסד מנהיג את סוריה בצורה לא אחראית.
חיזוק היחסים עם רוסיה ואירן נתפסים כמהלכים שהיו ברי-מימוש גם ללא מדיניותו האנטי-מערבית המוצהרת של אסד. תמיכתו בטרור הפלשתיני הביאה אותו לחוות השפלה לאחר השפלה בדמות מטסי הכבוד של חה"א הישראלי מעל ארמון הקיץ שלו בצפון סוריה, והתקפות על בסיסי מחבלים בשנה שעברה. העובדה כי אלו התבצעו ללא כל הפרעה מצד חיל האוויר הסורי או כוחות הנ"מ, הזכירו לכל מי שהספיק לשכוח, מי היא זו הנהנית מעליונות אווירית.
עצם יכולתה של ישראל לערער את משטרו של אסד מדירה שינה מעיניהם של בכירי העדה העלאווית וזקניה שעדיין זוכרים כיצד חיו העלאווים לפני שעלו לשלטון וכיצד נרדפו על-ידי האוכלוסיה הכללית. בכל יום מתבטאים בכירים סוריים לשעבר, כאלה שהיו מקורבים לשלטון משפחת אסד במשך שנים, כנגד בשאר עצמו.
הם אינם שוכחים לצרף מחמאה לאסד האב, לא מעט בשל העובדה כי הוא זוכה, גם לאחר מותו, לפופולאריות עצומה בקרב הסורים, כמו גם לאור העבודה כי הבעת תמיכה בזכרו אמורה להסיר את חשדות הבגידה בסוריה, בה מואשמים כל מי שמתבטאים כנגד השלטון הנוכחי.
האופוזיציה הסורית, הפועלת גם מפריז בתמיכה צרפתית וגם מתוך סוריה עצמה (ולא מעט בסיוע אמריקני), מצליחה ללכוד את תשומת לבו של העולם. מאמרים מתפרסמים מדי יום באתרים ליברליים המציגים את עוולות המשטר הסורי, העומד ללא יכולת אמיתית להתגונן.
חוסר יכולתו של אסד להדביר לגמרי את גורמי האופוזיציה עשוי להיות בעוכריו- עת יימצא מי שיקריב אותו על מזבח שימור ההגמוניה העלאווית בסוריה.
למאמר המקורי
