בשבח התחבולה האסטרטגית

שלושה שלבים מרכזיים מרכיבים את תהליך הניהול האסטרטגי בארגון: ניתוח, גיבוש חלופות ויישום. בניתוח אנו בודקים את הסביבה החיצונית והפנימית של הארגון - בדגש על הסביבה התחרותית ובחינת יכולות. ניתוח זה מהווה נקודת מוצא לשלב השני, שהוא גיבוש החלופות האסטרטגיות. כאן אנו נדרשים למצוא פתרונות לבעיה האסטרטגית הניצבת בפנינו ולוודא שהחלופה שבחרנו לביצוע עונה על שלושה מרכיבים מרכזיים:

1. תואמת את מטרות הארגון כפי שהוגדרו על-ידי בעלי העניין.
2. שיש בה מרכיב תחבולתי יצירתי שמהווה חסם חדירה בר-קיימא.
3. שהיא ברת יישום.

השלב השלישי בתהליך האסטרטגי, עוסק כמובן ביישום עצמו והוא כולל בתוכו גם את מרכיבי הבקרה ואולם מאמר זה אינו עוסק בכך. מטרת המאמר היא להדגיש את חשיבות השלב השני, בכל הקשור לצורך בחשיבה יצירתית ופורצת גבולות, בעת גיבוש החלופה לביצוע. כבר אמרו חז"ל 'בתחבולות תעשה לך מלחמה' והתכוונו גם למלחמה העסקית.

ישנה רתיעה מסוימת משילוב חשיבה יצירתית בתהליך האסטרטגי, שכן רבים מהמנהלים מעדיפים את החשיבה הלוגית-רציונאלית המהווה מרחב קל יותר לתמרון ואולם ביתרון זה נעוץ החיסרון המרכזי - יכולת התמרון הקלה היא גם עבור המתחרים שלנו ויוצא שבחירה בתהליך חשיבה לוגי בלבד, משמיטה מראש את היכולת שלנו ליצור חסם חדירה בר-קיימא.

למתחרים יהיה קל יחסית ללמוד ולשכפל את החלופה האסטרטגית שנבחרה, במידה והיא מתבססת על כלים רציונאליים, מסודרים והגיוניים ולכן בבואנו לעסוק בניהול האסטרטגי בארגון, ראוי שנאמץ קונספט האומר 'חשיבה יצירתית ופורצת גבולות ויישום מסודר ורציונאלי'.

אסטרטגיה ארגונית שאין בה 'תחבולה וניצוץ', מלבד העובדה שהיא קלה לזיהוי והעתקה על-ידי מתחרינו, גם אינה מסוגלת, במקרים רבים, לממש את המטרה הארגונית, שכן פריצת דרך בעסקים מושגת אך ורק על-ידי פריצת הגבולות הקיימים ולעיתים גם באמצעות שבירת כללי המשחק המקובלים בענף.

מנהל שיסתפק בפתרונות אסטרטגיים מקובלים מתוך הסל הקיים, יופתע מהר מאוד מאובדן היתרון שהוא חשב שיש לו, שכן פתרונות מסל ידוע מראש, כאלה שאינם משלבים חשיבה יוצרת, אינטואיציה עסקית ושונות - נדונו מראש לחיים קצרי טווח והרי ידוע הוא שתפקיד האסטרטגיה הוא להכתיב לארגון את הדרך בה יצעד ואשר תשיג עבורו את היתרון התחרותי המשמעותי, לטווח הארוך.

חלופה יצירתית ושונה מהמקובל מעניקה יתרונות נוספים ואחד מהם הוא בסביבה השיווקית. ברור לכל בר דעת הבקיא ברזי התהליך האסטרטגי, כי גם תוכנית יצירתית המבוססת על מוצר בעל ערך ותועלת ללקוח אינה מספיקה, ללא מערך שיווקי המלווה בחשיפה גבוהה וכאן טמון יתרון רב עוצמה לחשיבה היצירתית על פני הלוגית, שכן השונות האסטרטגית שיצרת מהווה כשלעצמה מוקד עניין ומקדמת חשיפה בערוצים המסחר השונים.

מהי אם כך חשיבה יצירתית אמיתית? זוהי היכולת והאומץ הניהולי לחשוב אסטרטגיה בדרכים לא מקובלות, תוך שבירת הסטטוס קוו הענפי ותוך שילוב פתרונות מקוריים לבעיה האסטרטגית. רבים מהמנהלים מתפתים לנקוט בחלופות שהם שיפור המצב הקיים בלבד. זהו פיתוי שלילי, שכן הוא מעניק אשליית פתרון בלבד וגם זאת רק לטווח הקצר. בחשיבה יצירתית אנו דורשים יצירה, הולדה, הפריה - של ערך חדש ומשמעותי ללקוח, של שוק נוסף, של מקור לרווחים עתידיים.

אם כל כך טוב, אז מדוע נדרש לדרבן מנהלים לאזור אומץ ולנקוט בחשיבה אסטרטגית יצירתית ותחבולנית? בגלל הפחד מכישלון. מי שעוסק באסטרטגיה, מודע היטב להשלכות הקריטיות של החלטה אסטרטגית שגויה. טעות אסטרטגית יכולה לעלות במחיר חייו של הארגון ולכן מעדיפים מנהלים רבים להיצמד למוכר, לישן, לפתרונות שנוסו כבר בעבר. אין אני רומז חלילה שעל מנהלים להמר מעתה ואילך, אך אני בהחלט טוען שממנהל נדרש גם אומץ ותעוזה לקבל החלטות אסטרטגיות יצירתיות.

כיצד ממזערים את הסיכונים שבחשיבה היצירתית? משלבים ארבעה משתנים:

1. התבססות על ניסיון ניהולי ואינטואיציה.
2. משלבים מערך ייעוצי מקצועי בתהליך.
3. מערבים בתהליך מנהלים בדרגים שונים.
4. מבצעים תהליך בחינה מקיף על החלופה שנבחרה ובכלל זה תרחישים וניהול סיכונים.

ואם בכל זאת קשה למנהל להתנתק מהחשיבה הרציונאלית, ילמד מדבריו של ארתור קסטלר 'ניתן לתאר יצירתיות במדע כפעולה של חיבור שתיים ועוד שתיים שתוצאתם תהיה חמש' וכאן הכוונה שגם אם אתה עוסק בחשיבה לוגית ומובנת עדיין עליך לשאוף להשיג את התוצאה הסינרגטית שהיא תוצר היצירתיות בעסקים והתחבולה האסטרטגית.