כבר בשנות מלחמת העולם השנייה, המערב גיבש מדיניות כלל עולמית של התערבות והכוונה מראש, מבעוד מועד, בכל פינה ומקום על כדור הארץ, בשיטה עקיפה של "שלט רחוק" בניגוד לשיטה הקולוניאליסטית הישנה והטובה, שגרסה התערבות פשוטה, ישירה ומגע צמוד והדוק.
המערב מבסס את יציבותו ואת כוחו על שליטה ומידע בכלכלה, בשווקים, ובמערכות פיננסיות. פגיעה או זעזוע בכלכלת המערב, יכולה לפגוע בכלכלת העולם. יש לציין, שסכסוכים צבאיים הם חלק בלתי נפרד מהמערכת הכלכלית. שם המשחק הוא כלכלה. פוליטיקה וסכסוכים הם מרכיבים בכלכלה.
המערב שומר על אינטרסים ויציבות ע"י תמיכה מדינית וכספית נדיבה במדינות גרורות, באמצעות מהלכים כלכליים בתוך המדינות ובין המדינות. אספקה או מימון נשק ותחמושת הם חלק מהמהלכים הכלכליים.
כל הדברים הנכתבים כאן יוצאים מתוך הנחה בסיסית, עקרונית ויסודית, שיש בכוחו וביכולתו של המערב, אם ירצה בכך, לפתור את הסכסוך רב השנים בין ישראל לערבים ולהביא לשלום אמת. התכחשות והתעלמות מהנחה זו שומטת את הקרקע מתחת לדברים הנאמרים כאן.
לא סתם ולא במקרה המערב, ולא גופים פוליטיים אחרים, מעורב עמוקות במערכת הפוליטית הסבוכה והמפותלת במזה"ת, ולא רק בגלל הנפט. האם שלום אמת עלול לגרום להתפתחות כלכלית ניכרת במזה"ת. שילוב מיליארדי פטרו-דולרים אצל הערבים וידע טכנולוגי ומדעי אצל היהודים - יכול ליצור תחרות מעיקה ולא רצויה למערב.
האם המערב מתייחס למדינות במזה"ת בבחינת "ישחקו נא הנערים לפנינו". האם המערב מעוניין בסכסוכים, בעוצמת להבות מבוקרת, על-מנת לשמור את המזה"ת בפיגור, בנחשלות, המשרתים את היציבות הכלכלית של המערב. התמורה למדינות המסוכסכות היא ע"י תמיכות כספיות נרחבות ונדיבות, שהן כוח שליטה של המערב על המדינות באזור, המחזיק אותן מפגרות, נחשלות ונזקקות.
לא. הערבים במזה"ת לא טיפשים. ניתן להניח שיש אצלם כוחות המעוניינים בקידמה חברתית ובהתפתחות טכנולוגית ומדעית למרות הפונדמנטליזם הדתי.
האם אי הרצון של הערבים לקבל היהודים במזה"ת היא סיסמה מכוונת. האמנם הערבים לא מבינים שנוכחות היהודים במזה"ת היא כוח ועוצמה אדירים שיכולים לשרת את כל החברה במזה"ת.
בדיקה פשוטה ושטחית תגלה את הפער האדיר הקיים בין הכלכלה של מדינת ישראל הזעירה והקטנה עם 6 מיליון תושבים, לעומת הכלכלה הלא יצרנית של כל ארצות המזה"ת ביחד, כולל אירן, אפגניסטן, פקיסטן ומצרים, לא כולל טורקיה, עם קרוב ל- 400 מיליון תושבים. בדימוי ציורי, ישראל כקופסת גפרורים המונחת באמצע מגרש כדורגל, המגרש הערבי. התל"ג של כמעט כל מדינות המזה"ת ביחד, כולל הנפט, הוא הרבה פחות ממחצית התל"ג של מדינת ישראל לבד.
עוד בתחילת המאה העשרים, המערב ידע גם ידע, שקיימת עוינות ואיבה בין היהודים לבין הערבים. האם למרות ידיעה זו, המערב עיבד, פיתח ובנה תוכנית חלוקת האדמה בין שתי אוכלוסיות המנהלות עוינות מרירה כלענה. האם המערב במכוון "קרע" את ה"בית הלאומי" האמור להיבנות על "שתי גדות לירדן", ע"י הצבת הממלכה ההאשמית בחלק המזרחי של ארץ ישראל.
האם למרות שהמערב ידע על הפער העצום בין היהודים לבין הערבים, הוא "תקע" דווקא את היהודים במזה"ת עם חלוקה מעוותת של ארץ ישראל המערבית, כמקור פורה לסכסוך מתמשך ואין סופי. האם הסכסוך מניב פירות נאים למערב, ולא רק בייצור ובמכירת נשק ותחמושת.
האם לאחר מלחמת השחרור והעצמאות, ב- 1949, בהסכמי רודוס, המערב ניצל את חולשתם של מנהיגי האזור, כולל היהודים, וביתר את אדמת ארץ ישראל המערבית ע"י קו מפריד, הזוי, מטורף, פתלתול ומקולל, שלימים נקרא "הקו הירוק", ביודעו, שקו מפריד זה הוא "קו סכסוך", הוא תקיעת סכין היסטורית, מתמשכת ומדממת בלב לבה של ארץ ישראל, וסכין מפרידה זו, לאורך שנים רבות, תשרת את האינטרסים הכלכליים של המערב באזור.
אחרי יוני 1967 ישראל החזיקה בשטח ענק מתעלת סואץ ועד לרמת הגולן והירדן. האם המערב תימרן אותנו, באמצעות מלחמת יום הכיפורים, להסכם שלום כביכול עם מצרים. איבדנו את סיני. איבדנו נכס פלדה רב עוצמה, ומאז אנו מידרדרים. השאירו בלב לבה של הארץ את אוכלוסיית רצועת עזה אכולת השנאה, כמרכיב וכגורם סכסוכי. קיבלנו ממצרים אי לוחמה, למעשה, המשך שביתת הנשק מ- 1949. האיבה המצרית לישראל גלויה לכל עין.
אין, ולא יקומו לעולם שתי מדינות על אדמת המחלוקת שבין הים לנהר. גם אם ייחתם הסכם שלום בין שתי מדינות, הסכם זה לא יחזיק מעמד. אם יחזיק מעמד, המדינה היהודית תיעלם. אם המדינה היהודית תימחק, אזי גם המדינה הערבית תיעלם, וחזרנו לנקודת ההתחלה.
האם כאלה דחלילי בובות סמרטוטים אנו, המתגלגלים לתוך שנות ההיסטוריה ביריבויות קטלניות, שהורסות, משחיתות ומחלישות אותנו?
