"בגלל עיכוב המבצע איבדנו זמן יקר" - כך טוענת כותרת בעיתון, המצטטת קצינים בכירים בצה"ל. אמירה זו מצניעה את האמת השלמה, המרה, כי זה לא היה סתם איבוד זמן על ויכוחים בממשלה (4 שבועות!) אלא - הזמנת מפלה בטוחה, אחרי שיצאנו למלחמה ממצב הכי טוב שהיה לנו אי-פעם כדי לנצח בגדול. תפיסת עמדות לאורך הליטאני היתה צעד מובן מאיליו למי שרצה לכתר את כוחות החיזבאללה, כולל עמדות שיגור הטילים שלהם בדרום לבנון. השלמת הכיתור ועמידה בו במשך זמן מספיק הם מרשם בדוק - להביא את לוחמי החיזבאללה לפאניקה של חיפוש דרך לבריחה או לכניעה. וזה אומר - תבוסה מלאה שלהם וניקוי דרום לבנון מנוכחותם.
כיתור שהושלם רק ברגע האחרון שלפני הפסקת האש לא יכול להפחיד אותם, כי הפסקת תקיפתם, בחסות כוח האו"ם, נותן להם ביטחון להמשיך לשבת בעמדותיהם, כולל בסיסי שיגור הטילים שלהם, כך, שכוח צה"ל שכיתר אותם יהפוך למכותר בעצמו. וזה אומר שכל הקורבנות שהוקרבו למהלך הכיתור יהיו לשווא. וכבר ראינו מצב דומה לאחר הכיתור (המאוחר מדי) של הארמיה המצרית השלישית במלחמת יום הכיפורים, בסמוך להחלטת האו"ם על הפסקת אש.
חסאן נסראללה, בערמומיותו, כבר ימצא את הנוסחה איך להופיע בפני כוח האו"ם - כחלק מצבא לגיטימי של לבנון, ובתור שכזה - גם בפני הציבור הערבי - כלוחם להחזרת אדמה לבנונית לשלטון לבנון (ובינתיים, כבר שמענו מדובר או"ם - שכוחותיו לא יעסקו בפירוק החיזבאללה מנשקו). ומכאן, שצורת קבלת ההחלטות בקברניטות הישראלית והשעייתן במשך 4 שבועות הביאו נזק בלתי הפיך לבטחון המדינה ולמעמדה הבינלאומי. אם נוסיף לזה את חוסר האונים המשווע בהדיפת עלילות הדם שהערבים כה התמחו (והצליחו) בהן - נקבל תמונה של הידרדרות קשה במעמד הבינלאומי של ישראל - מההפצצה הראשונה של ביירות ועד היום.
ובאשר להחזרת חיילינו החטופים, נוצר חוסר איזון במצב בו הם נותקו מכל קשר חיצוני, כולל הצלב האדום, כאשר לוחמי החיזבאללה שנפלו בשבי לאחרונה זוכים ליחס תקני של שבויים. לפחות, זה שהודה כי השתתף בחטיפת החיילים משטח ישראל חייב לעמוד לדין על פשע מלחמה, ושולחיו - חייבים להיתבע לדין על אחריות לאותו פשע ועל שימוש במגינים אנושיים חיים המקיפים את עמדות הירי שלהם. כי מה ששומעים עד עתה בתקשורת הבינלאומית - זה רק האשמות ישראל ב"פשעי מלחמה" על הפצצת אתרים אזרחיים בלבנון.
במשטר דמוקרטי, מישהו חייב לתת את הדין על כישלונות כאלה.
