במלחמה זו, הרבה יותר מאשר במלחמות קודמות, עולה שוב ושוב נושא "מוסריות" המלחמה, "פשעי מלחמה" זועקים אויבנו מפנים ומחוץ! "רוצחים" מעיזים לקרוא מסיתים מעונבים בכנסת ישראל על מנהיגי המדינה.
חשבתי רבות על הנושא, שוחחתי עם חברים למודי קרבות ולפתע כל התודעה שלי זעקה: השתגעתם?! מלחמה מוסרית? איזו מלחמה היתה איי פעם מוסרית? תנו לי דוגמא אחת ואשתכנע, מלחמת העולם הראשונה? אולי השנייה? ויאטנם? מלחמת עירק? ויש עוד דוגמאות רבות, העולם רצוף במלחמות, מלחמות שהמכנה המשותף היחידי שלהן היה חוסר מוסריות ואכזריות מתגברת.
עוד לא קם האדם או האומה שהמציאה מלחמה מוסרית, במלחמה כמו במלחמה אנשים הורגים ונהרגים. "טוהר הנשק", קוד מוסרי ייחודי, המצאת המאה מעשה ידיו לתפארת של צה"ל. נשק טהור? הנשק הומצא ויוצר על-מנת להרוג ולגרום לאויב את הנזק הגדול ביותר בזמן הקצר ביותר.
כל אחד והמוסר שלו, כל אחד וגבולות המוסר שהציב לעצמו. אני לא חושב שזה מוסרי שחייל ישראלי יפגע על חשבון הרג בן אוייב אפילו אם הוא ילד קטן, ובמיוחד שסביר להניח שיתחנך על ברכי שנאה מעוותת וחסרת הגיון. אני חושב שזה לא מוסרי לחסוך חיי משפחת אויב הנותנת מחסה למחבל על חשבון פגיעה באזרחים ישראלים. זה לא מוסרי שבמדינת אוייב יש עדיין תשתיות אזרחיות פעילות בזמן שמאות אלפי פליטים ישראלים מחפשים מחסה. זה לא מוסרי שכפרי אוייב עומדים עדיין על תילם בזמן שישובים ישראלים מופצצים יום יום במאות טילים, קטיושות, מזלטי"ם ועוד כל מיני מכשירי הרג מאולתרים.
זעקת אם שכולה ישראלית כואבת לי הרבה יותר מזעקת שבר של כל נשות כפר אוייב. דמעת יתום ישראלי שאביו נהרג על הגנת המולדת קורעת את נפשי הרבה יותר ממראה מאות גופות אוייב. הידיעה על מאות הפליטים הישראלים מכאיבה לי הרבה יותר מאין סוף שיירות של פליטים בארץ אוייב.
"אם אנחנו מקבלים דיווח על בלתי מעורבים אנחנו לא יורים, גם אם יש במקום מחבל שהוא פצצה מתקתקת", סיפר לי אחד הטייסים המוסריים בצה"ל. כנראה שזו הבעיה, עדיין לא הפנמנו מהי מלחמה נגד טרור, זו מלחמה אחרת. מלחמה ללא שמץ של מוסר, זו מלחמה שבה טרוריסטים שפלים משתמשים בילדים כמגן אנושי, זו מלחמה ללא גבולות וסייגים, זו מלחמה שיוצריה הרוויים בשנאה עיוורת ממתינים לגילוי כל חולשה וישתמשו בה בשמחה, גם במחיר סיכון חיי נשותיהם וטפם.
מלחמה שלא חסים בה על חיי אזרחים נשים וטף, מצפים בקוצר רוח ובשמחה לפגיעה בטעות באזרחים שלהם על-מנת להראות לתקשורת את "אכזריות האויב הציוני". מלחמה שללא הנד עפעף מוחה מעל פני האדמה את מגדלי התאומים על אלפי אזרחים תמימים. מלחמה של חטיפות, של עריפת ראשי חטופים חסרי ישע. מלחמה שבעיצומה אב שכול תושב המדינה הדמוקרטית היחידה במזרח התיכון מסוגל לשבח את רוצח שני ילדיו, הוא מדביק להם את הכינוי המצמרר "שאהידים" ובעזות מצח ראויה לכל גינוי קורא לרוצח ילדיו "אחי".
מלחמה שללא כל נקיפת מצפון רצו שאהידים לגרום ל"גשם" של גופות מכ- 20 מטוסי נוסעים אזרחים אותם התכוונו לפוצץ באוויר. אויב שבמקום לעשות אהבה עושה ילדים כדי שיהיו בעתיד שאהידים. אויב שאין לו ערך לחיים ומקדש רוצחים מתאבדים, שמעודד הרג ללא אבחנה, לדעתי לאויב כזה אין זכות קיום, לא לו ולא לשאהידים העתידיים.
לבסוף יש לי "הפתעה", אף אחד לא מעריך ולא יעריך את המוסריות שלנו, לא אוהבנו ובוודאי שלא אוייבנו, כך גם מעיד ניסיון העבר. אולי הגיע הזמן לשנות פאזה, לשנות חשיבה להתחיל להתייחס לטרור כמלחמת הישרדות, מלחמה על קיומנו וקיום ילדינו. זו לא מלחמה על עוד מסך פזמה בבית או חופשה באיי הקריביים, זו מלחמה על מהות הווייתנו. אין כאן מקום לרחמים, אין כאן מקום למוסריות. המוסריות היחידה במלחמה בטרור הוא חיסול הטרור ובכל מחיר.
