חורבן קרטגו

כאשר פורסמו בתקשורת תלונות של מילואימניקים שצה"ל לא הצליח לספק להם, בין היתר - מים, עלו בזכרוני, מתוך הבלהות של הגירוש, תמונות החיילים והשוטרים, לבושים בתלבושת-גירוש חגיגית ועל הגב מתנדנדת לה מימיה מסוגננת, אחידה, עוד אביזר של צבא שהיה מאורגן ומצוייד - אבל רק לשם דיכוי וגירוש 'האוייב הפנימי', המתנחלים. חלפה שנה, ואותו הצבא נכנס למלחמה נגד האויב האמיתי, כשהימ"חים חצי ריקים, אין אספקה מספקת של אוכל וגם ציוד לחימה חיוני חסר או מיושן ובלתי יעיל. חיילים נאלצו לקנות בכספם שכפ"צים ושאר אביזרים.

מי שרוצה להבין את סדרי הקדימויות של ממשלות השמאל - ממשלות הגירוש והאליטות שמאחוריהן, אין לו המחשה והדגמה טובה יותר.

הלחימה בלבנון היתה מלחמת-יום-כיפורים ללא חציית תעלה, ללא מנהיג אזרחי כמו גולדה, שאל אופי הברזל שלה התנפצה ההיסטריה של משה דיין, וללא אריק שרון הצעיר.

תארו לכם, שאת מלחמת העולם השנייה היה מנהל, לכל אורכה - נוויל צ'מברליין, פושע השלום שפייסנותו ה"שלום-עכשווית" גידלה את הנחש הנאצי, ותארו לכם שעל הלחימה מטעם הבריטים באפריקה היו מופקדים הגנרלים הכושלים שהודחו ע"י צ'רצ'יל - ווייוול, ריטשי, אוקינלק - ולא מונטגומרי, והיו נא סמוכים ובטוחים שמלחמת העולם היתה מסתיימת כששלטונו של היטלר איתן, ורק בצרפת, או במקום אחר היה נוצר איזה אזור מפורז, שהוא - השקרן הציני ומרצח ההמונים - היה מתחייב בחתימת ידו הטמאה והכוזבת לשומרו נקי מלוחמים ומנשק. נסראללה יקיים את ההתחייבות המצחיקה וחסרת המשמעות הזאת, כמו שהיטלר היה ממלא אחריה.

ומי סיקר, ביקר ופירשן את המלחמה הזאת? אותה התקשורת, העויינת לעניין הלאומי היהודי והתומכת בפלשתין, אותה התקשורת התבוסנית שהביאה לידי המלחמה, אותם כתבנים ושדרנים שדרשו לקצץ בתקציבי צה"ל, "לחתוך בשומן", עד שהפקירו את בנינו טרף לטילי נ.ט. החדישים של האויב, שיש לרפאל ולתע"ש אמצעים יעילים מפניהם, אך חבל היה על הכסף כדי לפתח ולהתקין אותם.

אומרים, שדגמים נסיוניים שנמסרו לאמריקנים הופעלו בהצלחה בעירק. מי יתן את הדין על הדם שנשפך לשוא, מפני שלמשטר מושחת של הון-שלטון, שטבע בעודפי כספים, לא נמצאו האמצעים לנשק הגנה כל כך חיוני? ומי יתן את הדין על הרעלת המוחות, כולל המוחות שהופקדו על החלוקה הפנימית של תקציבי הביטחון, ומוחות של גנרלים במטה הכללי, שהאמינו ברוב איוולתם שעידן המלחמות הגדולות תם וכי מלאי הפיוסים, הוויתורים, ההתנתקויות וההשפלות העצמיות הוא אין סופי, עד שתמיד יהיה עוד משהו לזרוק לאויב כדי למנוע מלחמה? והיכן מתחבא האב הרוחני של "הצבא הקטן והחכם", החלום שניוון את הצבא, אדריכל החורבן בלבנון - אהוד (ברח) ברק?

רק תיאטרון האבסורד הישראלי יכול להמציא תרחיש, שבו את המלחמה מנהלים - אזרחית וצבאית - אלה שהזמינו אותה בחולשתם העלובה ובחשיבתם העקומה, מפרשנים אותה אלה שתרמו לפריצתה, ושיא השיאים - עכשיו מציעים שיחקור אותה אביה הרוחני של המפולת האידיאולוגית המונחת בבסיסה של המלחמה: אהרן ברק.

קרטגו לא נחרבה בפעם אחת. מאתיים שנה נלחמו בה הרומאים, עד שהחריבוה עד היסוד וזרעו את אדמתה מלח. אחרי המלחמה הפונית הראשונה באה "המלחמה הפונית השנייה", והסוף הגיע כעבור 50 שנה. משה לשם ידידי הפנה את תשומת לבי לכך, שמי שדירדר לתהום את המעצמה הכנענית האדירה הזאת, ששלטה על כל המחצית המערבית של הים התיכון, על צפון אפריקה ועמוק לתוך היבשת, וגם על חלק מסיציליה וספרד, וספינותיה הגיעו עד אנגליה - אולי המעצמה הכלכלית הראשית בעולם העתיק - מי שכרה לאימפריה הזאת את קברה מבפנים, נקראה "מפלגת השלום", והיא גם היתה מפלגת האליטות השליטות.

מי שאינו רוצה שנוכח רצון ההשמדה הערבי-אירני תירשם המלחמה החולפת, חס וחלילה, כ"מלחמה הפונית הראשונה", חייב בדיני נפשות להפיל את "ממשלת השלום" שלנו ולשים קץ לפילוסופיית-השלום הממארת במערכות האזרחיות והצבאיות גם יחד.

מדוע נפלה קרטגו? מפני שמה שעניין אותם היה בעיקר הכסף. היתה זאת מעצמת מסחר, מדינה של מיליונרים שדחו כל גישה לאומית, לוחמנית, אחראית, כל הצעה לקדם את הסכנה שהיתה גלוייה לעין, מפני שאפילו דיבור על סכנה "רע לעסקים", לא כל שכן התחמשות ומלחמת מנע. ולכן, בעוד אשר ברומא קטו הזקן - כמו אחמדיניג'ד היום - סיים כל נאום במשפט "חוץ מזה סבור אני שיש להחריב את קרטגו", האליטות השליטות בקרטגו היו עסוקות בספירת כסף. הראש שלהם היה 'בבורסה', לא בקיום הלאומי, ועם סופו של הקיום הלאומי בא גם קיצה של הבורסה.

וכחלק מן התסמונת הזאת, חגגו בקרטגו גם השחיתות הציבורית וחוסר האחריות בענייני המדינה.

כמה אופייני הדבר, שבישראל "הלאוטמנים והגילרמנים", חוגי ההון הגדול, כולם כמעט ללא יוצא מן הכלל, מפעילים את השפעתם האדירה על הפוליטיקאים (ועל התקשורת הנשלטת על ידם), עפ"י ההנחיה ש'השלום' טוב לעסקים, בעוד התיישבות בארץ ישראל המשוחררת - רעה לעסקים.

כדאי מאד ללמוד לעומק את תולדות מה שהרומאים קראו - "המלחמות הפוניות", סוף סוף אדוני קרטגו היו קרובי משפחה שלנו, בני צור וצידון. משפחת הלוחמים שלהם, שהביאה לעולם גיבורים כמו חמילקר וחניבעל, נקראה ברקה, בעברית - ברק, והמשרה האזרחית הגבוהה ביותר היתה - בתעתיק רומי - סופט, כלומר שופט. והם ידעו להילחם.

חניבעל חצה את ספרד, חצה את האלפים וניצח צבאות רומיים על אדמת איטליה, בקרבות שנלמדים עד היום בכל אקדמיה צבאית - כמו קרב ההשמדה ליד האגם הטרזימני, כמו קרב קנה. חניבעל הגיע עד לשערי רומא, אך סופו שהוכרע ע'י הרומאים, בין היתר מהעדר תמיכה מבית וחתרנות כוחות השלום והשחיתות. רומא היתה פטריוטית ולוחמנית עד תמצית דמה וכלכלתה, ואלו אנשי ההינתקות וההתכנסות הקרטגנים הנהנתנים והציניים ישבו להם מן הצד ונתנו לחניבעל "לשחק לפניהם". מחדליהם ותככיהם הכריעו את גורל העיר והאימפריה, ולא הועילה הגבורה ומסירות הנפש של הפטריוטים שבה.

מה צופן העתיד - לנו?

רוב חברי הכנסת יודעים שאולמרט אינו מתאים להיות ראש ממשלה כמו שפרץ אינו מתאים להיות שר ביטחון כמו שצפורה לבני אינה מתאימה להיות שרת חוץ כמו שהירשזון אינו מתאים להיות שר אוצר כמו שרב אלוף דן חלוץ אינו מתאים להיות רמטכ"ל, וכן הלאה.

האם חברי הכנסת ירימו אצבע כדי להחליף את הממשלה האסונית הזאת, או שמא יעדיפו לשמור על כסאותיהם עד סוף הקדנציה? והציבור, הורים שקנו מכספם קסדות לבניהם כי הצבא סיפק זבל, המיליון שהפכו לפליטים או בילו במקלטים, המילואימניקים שראו במו עיניהם את ה'ברוך' - האם ישבו בבית או יצאו לרחובות, עד שיפילו את הממשלה הזאת? בקרטגו היו קונים את ההמונים - זרקו להם כמה גרושים. האם יקום לנו מוטי אשכנזי, שיתן ביטוי למחאה הציבורית הזאת?

האם נוציא מתוכנו מנהיג אזרחי ודמות צבאית שהעם יוכל לשאת אליהם את עיניו - שיקרינו אישיות, כריזמטיות, נקיון כפיים ואצילות נפש, והעיקר - חשיבה עצמאית וחדשנית שתוציא אותנו למרחב? האם התקשורת העויינת תכה על חטא ותשוב להיות יהודית, לאומית, ציונית, תומכת יצר קיום החברה והמדינה?

המבחנים יבואו מהר מאד.

בתוך 30 יום ימליץ קופי אנאן, מזכ"ל האו"ם, אדם צבוע ומושחת העויין את ישראל, למועצת הביטחון לאלץ את ישראל לוותר על הר דוב ("חוות שבעה"), ובכך יושם סימן שאלה על כל עתיד הגולן, וכל זה - בהסכמת ממשלת ישראל הכושלת, שהצביעה למסור לקופי אנאן את הסמכות הזאת.

ואף ללא קשר - השמאל כבר התעורר. לא די לו באסון עזה, לא די לו באסון לבנון וכל צפון הארץ - עכשיו הוא מבקש להחריב את הגולן, ונימוקיו ההרסניים עימו: רק סוריה יכולה לרסן את חיזבאללה, ואת סוריה ניתן לקנות רק - ע"י מסירת הגולן.

האם מישהו בגולן יתעורר עכשיו?

והיכונו להתפתחויות גם בחזית הפלשתינית. "השוטר הטוב" אבו מאזן מנסה להרכיב "ממשלת אחדות" עם "השוטר הרע" הנייה כדי להכשיר את השרץ החמאסי. תמורת החייל החטוף גלעד שליט יתן אולמרט מאות, אם לא אלפי מחבלים, ובהם רוצחים שפוטים, כפי שכבר הציע לבוש לפני המלחמה, והוא עתיד לשחרר גם את ברגותי, שהרי מי יכול למלא את התפקיד של "הפרטנר החזק" אם לא מנהיג מחבלים, השפוט על כמה וכמה מעשי רצח?!

ואחרי כן יתחדש מחול הנסיגות. לשמאל הקיצוני, שאינו רוצה 'הינתקות חד-צדדית', יספקו נסיגה דו-צדדית. בין אשתו השלום-עכשיוניקית ע-ליזה, לבין קונדו-ליזה, המופקדת על הגשמת חלום המדינה הפלשתינית של בוש, אהוד אולמרט יגשים את אשר הבטיח כבר בעיצומה של הלחימה: להחריב את כל יישובי יהודה ושומרון שמחוץ לגדר. אף כי הוא יודע, שבמקום המתנחלים ישבו שם מחבלי החמאס והחיזבאללה, כמו על חורבות יישובי עזה, הוא ישיג חתימה ערבית כלשהיא, כפי שהשיג את חתימתה חסרת הערך של ממשלת לבנון, ובלבד - "להתכנס". לאנשים האלה אין תקנה.

את קרטגו היתה יכולה להציל רק הפלה מהירה, מבעוד מועד, של ממשלת השלום.