עכשיו זה אולמרט. לפניו, זה היה שרון, ועוד קודם, זה היה אהוד ברק. כל מי שניצב על קו הזינוק מול נתניהו, זכה לקבל רוח גבית של התקשורת, בעוצמות שמזכירות טורנדו. המטרה: להעיף את ביבי מה שהכי רחוק.
את הסיפור של משבר ההנהגה בפוליטיקה הישראלית, ניתן לתמצת בשנאת התקשורת את נתניהו. ואם לתרגם זאת לסיסמא, אז: "מול ביבי- כל אחד מתאים". נתניהו היה מקור העוצמה של ברק, אח"כ נהנה מזה אריאל שרון, ולפני הבחירות האחרונות, אהוד אולמרט. שלושתם "פארש" עם קבלות.
אלמלא נתניהו, התקשורת לא היתה מוכרת את כבודה המקצועי למען ברק. מתי גולן: "במו אוזני שמעתי עיתונאים שאמרו, אנחנו לא רוצים לשמוע מילה שלילית על ברק, לא רוצים לכתוב נגד ברק, יש לנו עכשיו משימה - להוריד את נתניהו". (הערוץ הראשון "דוקומדיה" / 30.3.99). וזה אומר שבמקביל להשחרת ביבי, מכרו לנו משיח.
רק אחרי שנבחר התברר לנו, שהמנהיג שהבטיח להגיש לנו על מגש של כסף את כל הפתרונות לתחלואינו ("תנו לי חמש דקות עם אסד בארבע עיניים, ואני חוזר עם הסכם"), הוא בעצם מלצר עם פרקינסון. כל הפתרונות שהיו על המגש ("גיוס שווה לכוווולם", "שלוש מאות אלף מקומות עבודה", "חדר מרווח לזקנה מהפרוזדור בביה"ח בנהריה", "שכר לימוד מופחת באוניברסיטה", ו...קריסת אוסלו, וכו'), נפלו בגין רעידות.
שרון המתין בסבלנות. הטרור של ערפאת הביא לו את השלטון על המגש שנפל מהידיים של ברק. לפני זה, עוד ניסה אולמרט להתמודד מולו על ראשות הליכוד, אלא שמהר מאוד התברר לו, עם מי יש לו עסק. במסיבת עיתונאים מיוחדת שערך בבית-סוקולוב, מול מצלמות הטלוויזיה, אמר אולמרט: "השניים שמנהלים את המטה של שרון, עומרי ואורי שני, פועלים בשיטות של מאפיה" (ערוץ 1,/"ישראל בוחרת" / 14.2.06 - ציטוט מ- 99). צחוק הגורל: בקדנציה השנייה של שרון, "המאפיונר" עומרי הפעיל את אולמרט, ככלב השמירה הפרטי של אבא - מול ביבי, ו"המאפיונר" השני, היום חבר בכיר ב"צוות בלפור", החבורה שמייצרת ספינים עבור אולמרט.
לקראת סוף הקדנציה הראשונה של שרון, ביבי הכריז שהוא מתמודד על ראשות הליכוד. חולקו צווי 8 לרוצחי האופי, ואלה בלעו את רוקם לנוכח הקדנציה הגרועה ביותר שהיתה אי פעם בתולדות המדינה: כלכלה על מסלול התרסקות, וטרור בעוצמות שמעולם לא ידענו. מה צריך עוד לקרות כדי שסיכום הקדנציה יבהיל את התקשורת? ביבי הפחיד יותר.
רק אחרי שניצח את ביבי בפריימריז, הסתערה התקשורת על שרון המושחת. גלאט-ברקוביץ' נתנה את האות, וכלבי השמירה הסתערו. מצנע: "שרון הוא ראש מאפיה", "דון קורליאונה", "ראש משפחת פשע". יוסי שריד: "מאחר שאני חושב שהשחיתות יותר מסוכנת מהטרור, אני קובע שראש הממשלה שרון - פושע! בנו עומרי חבר של פושעים מהעולם התחתון. אני מזמין אותו להגיש נגדי תביעת דיבה, כדי להפריך את טענותי" (פופוליטיקה / 24.12.02).
כדי להימלט מכתב האישום, נקט שרון תכסיס שמעיד על אישיותו: תוכנית ההינתקות. בהכירו את כלבי השמירה, היה בטוח שיזכה בהגנתם, אם ידרוס את אלה שהעלו אותו לשלטון. אמנון אברמוביץ' הכריז על כוכב "סאברה-ושתילה" כעל "אתרוג", ועלינו לשמור עליו אפילו משלטון החוק. כולם התייצבו.
ההימור שלו הצליח. מעצבי דעת הקהל הזניקו את הפופולאריות שלו לגבהים המקובלים במשטרים שאנחנו נוהגים לבוז להם. אחרי שקרס, הגיעה שעתו של אולמרט. העיקר לא ביבי. עם ישראל נפל שדוד לשטיפת מוח: על כנפיו של הדיקטטור, ותחת הסיסמא "לאורו נלך", הצליח הפיקציה אהוד אולמרט לרשת את כורסתו. "אני מבטיח לכם", אמר לפני הבחירות, "שיהיה כיף לחיות בארץ הזאת". וכדי לתת חיזוק למסר, אחרי שנבחר, מינה את עמיר פרץ ("כסף להמונים"!) לשר המלחמה. נסראללה ראה, שמע וחייך.
עכשיו אנחנו בוכים ותוהים. איך נתנו לזה לקרות? ראינו שהוא לוקח מסגר, ומצווה עליו לתפור לנו חליפה - ושתקנו. רק על המינוי הזה של פרץ לשר ביטחון - הוא חייב לעוף. לא בגלל שהמינוי התברר כבלתי מוצלח. אלא משום שההחלטה הזו מכילה בתוכה מאה אחוז אינטרס שלו, ואפס אחוז אינטרס של האזרחים. אפס.
היום רובם מבינים: אולמרט לא מתאים! אלא שיש בעיה: נתניהו! אם אולמרט הולך, הסיכוי של ביבי להיות ראש ממשלה, מכניס את רוצחי האופי, לכוננות ספיגה. איך כתב אטילה שמופלבי? "יש ריח של נתניהו באוויר". ומבחינתם, הריח הזה הוא הסיוט בהתגלמותו. אלוהים, איך מסלקים את אולמרט, בלי לקבל את ביבי?!?
עשרות מיליארדי שקלים, מאות הרוגים ואלפי פצועים הם סיבה טובה לחשבון נפש. כן, העדר חייב לעשות עם עצמו חשבון נפש נוקב.
