כלוחם במלחמת יום הכיפורים אני זוכר את מבטה של גולדה מאיר ראש הממשלה בזמן המלחמה ואת מבטו, מבט של הלם, של משה דיין שר הביטחון במלחמת יום הכיפורים. שני האישים הללו אשר נכנסו למלחמה זאת כמעט בהפתעה גמורה וסיימו אותה בניצחון די מרשים, הרגישו לאחר המלחמה וגם בזמן המלחמה עצבות גדולה. חרדה גדולה אשר אותה שידרו גם החוצה. הם כאבו כאב אמיתי על כל חייל שנפגע. הם לא חייכו. הם שידרו מבט קודר אשר ליווה אותם גם זמן רב אחרי שפרשו מתפקידיהם.
הרמטכ"ל דדו לקח את אירועי המלחמה כה קשה עד אשר קיבל התקף ומת. גם בזכותם של גולדה ודיין. דדו היה אדריכל הניצחון על אף שגולדה ודיין מנעו ממנו ממש עד לפני פרוץ המלחמה, ממש כמה שעות לפני פרוץ הקרבות, גיוס כוח מילואים מסיבי, וכן תגובת נגד, דבר אשר הביא את מדינת ישראל לנחיתות איומה במשך כמה ימי המלחמה. דדו, על אף כל זאת, הביא את צה"ל להישגים צבאיים עצומים שעד היום נלמדים במרבית בתי הספר הצבאיים ברחבי העולם.
הם היו עצובים, לא שידרו כל ניצחון. כל חיוך. הם לא השאירו חיילים רעבים למזון וצמאים עד כדי כך שיאלצו לפרוץ לחנויות ולבתים ולאכול ולשתות את אשר מצאו. הם לא הופיעו באמצעי התקשורת כגיבורים. הם לא ניסו לטייח את אשר קרה אף על-פי שבוועדת אגרנט ניזרק הכול על דדו ולא בצדק, הם לא יצאו נקיים. נכון שגם גולדה וגם דיין ניסו לזרוק את האשמה מהם על הצבא אך התנהגותם לא היתה יהירה. מתנשאת. כאשר אני רואה את פניהם של אולמרט ושל פרץ ואף את פניו של הרמטכ"ל, אני לא מבין למה הם מחיכים. אני לא מבין מדוע הם כה זחוחים. אני לא מבין את התנהלותם.
הם הרי יצאו למלחמה יזומה שהם החליטו לפתוח. הם נתנו פקודות סותרות שגרמו להרג רב של חיילים. הם לא סיפקו ציוד מתאים ללוחמים. הם הצהירו הצהרות "אנו ננצח". אולמרט אמר אני לוקח עלי את כל האחריות. פרץ הבטיח לשבור להם את... לרסק אותם. הם הבטיחו להחזיר לישראל את כוח ההרתעה. הם, במיוחד אנשי הצבא, אמרו יש הרוגים במלחמות. אז מה אם יש הרוגים אמר הרמטכ"ל. הם הכניסו את צה"ל ללבנון כאשר ידעו שתהיה הפסקת אש בעוד כארבעים ושמונה שעות ועקב כך גרמו ללא כל תועלת לחמישים הרוגים ולעשרות פצועים.
הם הפקירו את העורף. לא טיפלו בו. רק ארבעים ושמונה שעות לפני תום המלחמה נזכרו שיש עורף. פרץ ואולמרט לא רצו לשמוע לעצותיו של מופז אפילו שאולמרט האזין להן, קיבל אותן, ואף הסכים להערכותיו של מופז. אך בכדי לא לפגוע בשר הביטחון נתן לו יד חופשית להמשיך ולספק לצה"ל ולעומד בראשו הרמטכ"ל את מה שביקשו, אף על-פי שכלום לא היה מתוכנן, הכול נעשה בשליפות וברשלנות אין קץ, כך אני חש וכך חשים כל הלוחמים שחזרו ממלחמה לא מיותרת אך לא מתוכננת. מובלת בצורה חובבנית. על-ידי אנשים מתנשאים שלא מפסיקים גם כיום, אף שהם יודעים כי פישלו בגדול, לחייך. לדבר מלמעלה כאילו כלום לא נוגע להם. כמה עובדות מצערות אשר מראות את החובבנות של שלושת האישים הללו אולמרט, פרץ וחלוץ.
הכיצד במשך 33 ימים לא הופסק הירי של הקטיושות על ישראל. ישנה והיתה תוכנית מגירה שהוכנה על יד מופז והמטכ"ל הקודם לפתרון הבעיה. מדוע אף אחד לא פתח את המגירה ולא ופעל בהתאם לתוכנית?
מדוע לא היתה כניסה קרקעית ממש בימים הראשונים של המלחמה וחסימת כל הדרכים וכניסה לליטני, דבר שהיה מצמצם באופן משמעותי את ירי הטילים על ישראל. מדוע מיד עם ההחלטה של שלושת אדריכלי הכישלון, לא התחילו מיד לגייס מילואים. מדוע הצבא מגייס מילואים כאשר הפעילות הקרקעית היא כבר לא רק בלתי נמנעת אלה נדרשת באופן הבהול ביותר.
הדברים ברורים ביותר מדוע זה קורה. לרמטכ"ל אין כל מושג לפי דעתי וכל הבנה כיצד פועלים כוחות יבשה וכיצד להפעילם, אף על-פי שהוא איש צבא מבריק ואדם אמיץ. אין הוא מבין בכוחות הקרקעיים כלום לפי דעתי. אין לו כל מושג והבנה מה זה לבנון. מי נמצא לידו? שר ביטחון חסר כל ניסיון וכל הבנה בתורות לחימה. במערכי מלחמה שר ביטחון המובל באף על-ידי רמטכ"ל שחושב ומתפקד כטייס. טייס מצטיין אמנם, אך טייס. לידם ראש ממשלה שנגרר ומנסה לשמור על שר הביטחון ועל כבודו אשר הולך ונמוג מרגע לרגע.
מה לא קרה במלחמה הזאת. שגו כל שגיאה אפשרית. אפילו המציאו שגיאות. לא היה תאום בין כל הדרגים. צד א' לא ידע מה עושה צד ב'. שר ביטחון שלא יודע לקרוא מידע מודיעני. ראש ממשלה עסוק בהצהרות. רק לאחר שמבין שהכול לא דופק מתחיל לכנס באופן שותף את פורום השבעה בכדי לבזר אחריות. בתחילה קיבל החלטות רק עם פרץ וחלוץ ועוד התייעצות פה ושם עם כמה גורמים. כך נוצרת כאן קונסטלאציה לפי דעתי של כישלון ברור מראש. הפיקוד העליון של צה"ל לא פועל נכון. ביצועי הפיקוד ומתן הפקודות הסותרות והמבולבלות מביאות את צהל לעברי פי פחת.
הכול פעל בצורה הגרועה ביותר. נעשו שגיאות טקטיות מהרגע הראשון. לא הוצאו תוכניות מגירה שהוכנו בעמל רב. לא נבדקו אופציות שונות. לא נבחנה המוכנות של צה"ל למלחמה לפני שהחליטו על פתיחתה. אנו הרי פתחנו אותה ולא הופתענו כמו במלחמת יום הכיפורים. הדרג המדיני קרי אולמרט, פרץ ושרת החוץ היו במצב של רוממות רוח אנו ננצח. אנו נחזיר את כבודנו ואת כוח ההרתעה.
להלן במקצת השגיאות שנעשו בכדי להראות עד כמה בחובבנות הכול נוהל, עד כמה בושת פנים הביאה לנו ולצבאנו מלחמה זאת. עד כמה נפגע כוח ההרתעה שלנו. עד כמה היו קורבנות שווא שנהרגו על-ידי חבורת זחוחי דעת אלו. יהירים ומתנשאים אשר כבר שבועיים מנסים בדרכים נלוזות למנוע כל הקמת ועדת חקירה ממלכתית אשר תחשוף למען הדורות הבאים את אשר הלוחמים יודעים כבר זמן רב, הציבור בישראל חש ומבין כי צריך להעניש חבורה זאת למען לא יקרה שנית מצב דומה. ואולי סוף סוף ימחק החיוך מעל אותם פרצופים אשר גרמו למותם של מאות ולפציעתם של אלפים ולנזקים שלא היו בכל מלחמות ישראל גם יחד. והכול על-פי דעתי המלאה בלבד. להלן מספר סיפורים מסמרי שער ולא לפי הסדר הכרונולוגי שלהם.
הזמן הוא תחילת אוגוסט, סיירת מטכ"ל חוזרת מפשיטה כושלת בבעל בק מדווחת על הצלחות מדומות של לכידתם של בכירים בחיזבאללה. נכון הם מקבלים מודיעין גרוע לא מבוסס. שר ביטחון חסר ניסיון נותן אישור והבושה יוצאת לדרך. סיירת מטכ"ל פושטת על בית החולים בבעל בק חוטפת בני משפחה שלמה ,ירקנים, נגר ועוד בעל מקצוע אחר. אדם בשם חסן נסראללה ובני משפחתו. הכוח נסוג מהשטח לאחר שמתגלה. הנסיגה תחת אש כבדה. הם צועדים עם אותם שבויים שכל קשר שלהם עם חיזבאללה כמו שהקשר של קריסטיאן הגר ברקיוויק שבאיסלנד לחיזבאללה.
לאחר צעידת לילה ארוכה. לאחר נסיגה תחת אש, מועלים ירקנים ונגר זה על מסוק צבאי בכיסוי עיניים ומובלים למרתפי החקירות של שרות הביטחון הכללי. שם הם מוחזקים עד אשר עורכת הדין לאה צמל פונה לבית המשפט העליון לצדק ומבקשת לשחרר אזרחים תמימים. אז צה"ל בהסתר מחזיר אותם ללבנון למען מניעת בושת פנים ולמען לא להשיב לבג"צ. להסתיר כיצד פעלו אנשים חסרי ניסיון בקבלת החלטות תוך כדי סיכון חיילים מעולים מסיירת מטכ"ל שמקבלים נתונים לא נכונים וכך מסכנים את חייהם.
סיפור שני. השר מופז רואה את התנהלות המלחמה ממש בימים הראשונים ושותק, הוא לא רוצה להתערב, הוא מחליט לתת לראש הממשלה ולשר הביטחון לנהל את המלחמה. אז מחליט הרמטכ"ל בהתייעצות עם שר הביטחון וראש הממשלה להכניס כוחות קטנים ללבנון. מופז יודע כי זה חסר תועלת ואף עלול לעלות בקורבנות רבים של חיילים. מופז, בפגישה יזומה בינו ובין אולמרט, מזהיר אותו כי זה מעשה התאבדות. יהרגו חיילים אומר מופז. הפעולה לא תיתן כל תוצאות למעט הרג מיותר של חיילים. אולמרט לא שומע. מה שמטריד את אולמרט, החיילים והתקשורת רוצים כניסה קרקעית, שר הביטחון בעל היסטוריה צבאית לוחץ. הרמטכ"ל לוחץ, הרי כתשנו אותם. את החיזבאללה וזה לא נכון.
החיילים נכנסים ויש אבדות רבות. הכוחות לא מוכנים למלחמה. אין קריאה נכונה של חומר מודיעיני, אין קריאה נכונה של תצלומי אוויר, הרי ראש הממשלה ושר הביטחון לא מבינים בכך כלום, אם הצבא ממליץ אז הם יודעים מה הם אומרים. פרץ שלא מבין בניהול מלחמה כלום יושב עם הגנרלים שלו בבור, מקבל מהם דיווחים, הצעות, ונותן גיבוי מלא לאלופים. פרץ הרי לא מבין בקריאת דוחות מודיעיניים או שמבין אך לא שם לב לכל הפרטים והם מרובים. לפי דעתי פרץ לא מבין בטקטיקות של מלחמה. הוא לא יכול להכות על השולחן ולהגיד את אשר הוא רוצה, יש לידו את מיטב קציני צה"ל. הוא לא מבין בניהול מלחמות כפי שהבינו קודמיו בתפקיד כמו אריק שרון. כמו דיין או שאול מופז. הוא מובל. הוא לא מכיר את דרום לבנון.
הוא נותן גיבוי לצה"ל, את עצותיו של מופז בישיבות של השביעייה הוא לא מקבל ואף מתפרץ על מופז ואומר שהוא יחליט והוא לא צריך עצות. הוא גם לא אוהב את השיחות של מופז עם אולמרט. אולמרט מעריך את מופז כאיש צבא אך לא מתערב במעשי פרץ, זה לא הזמן לריב. בחזית ישנו רצף של פקודות סותרות חפוזות לא מקצועיות. נעשות טעויות שעולות בחיי אדם. לוחמים טובים, מיטב בנינו שנהרגים על גחמות של מפקדים. חיילים יורים על חיילים.
חטיבת המילואים של הצנחנים משתלטת על בתים באופן מקרי. ללא תכנון מוקדם. כוחות אחרים של צה"ל שלא יודעים על קיומם של חיילנו בבתים הללו פותחים באש כבדה על הלוחמים, הם חושבים שאלו אנשי החיזבאללה. באחד המקרים חיילי המילואים הללו משתלטים על בתים שלא מופיעים כלל במפות שהם קיבלו, המפות לא היו עדכניות. תצלומי אוויר ישנים. כוחות הנח"ל שפועלים במקום יורים על חיילי הצנחנים ולאחר מספר דקות מבינים כי הם יורים על חיילי צה"ל ,זאת לאחר שאחד החיילים יורה רקטה ירוקה לאוויר.
פקודות מבצעיות ניתנות לחיילים ולקצינים לכבוש להשתלט שעה ואף חצי שעה לפני המשימה. ללא כל בדיקה, ללא כל הכנה. חוסר התאום היה כה קשה שחיילנו הסתתרו מפני טנקים שלנו שלא ירו לעברם בשגגה, אף אחד לא ידע היכן כל כוח נמצא. מופז שומע כי כוחות צה"ל רוצים להיכנס לבינת גבל. הוא יודע כי שם תהיה מלכודת מוות לחיילנו. הוא מתחנן בפני יורם טורבוביץ תעביר את המסר לאולמרט. תמנעו את כניסת חיילנו לשם. אולמרט באותו הזמן עסוק בפגישה חשובה ולא יכול לענות למופז. מופז מתעקש לדבר עם אולמרט אך לא משיג את מבוקשו, רק למחרת הוא נפגש עם אולמרט לאחר שכוחות צה"ל נטבחים בבינת גבל. אולמרט שומע את מופז ובזמן הזה יש מטווח של ברווזים על חיילי צה"ל.
הטמטום והאטימות חוגגים. בינת גבל היא ישוב גדול, יש בו עשרות אלפים של בתים, בכל מקום מסתתרים אנשי החיזבאללה וממתינים לירי על חיילי צה"ל שיכנסו למלכודת שהוכנה עבורם. זה ישוב בסדר גודל של נתניה. מי נכנס לישוב כזה בהחלטה חפוזה. אלוף אדם מקבל בלילה בהחלטה חפוזה כנס לבינת גבל. אמרו לו בלילה, נתנו לו הוראה.לא הסבירו. אפילו חלוץ לא הסביר. מיד בבוקר כבר היו שם חיילים ללא כל הכנה, תלכו ותיכבשו. את מה זה לא ברור, לשם מה זה לא ברור. כיצד איך שתרצו.
הסמוך והזלזול באויב השאיר שם חיילים הרוגים, עשרות פצועים והכול לשווא. ללא כל מטרה, רק לפרוק עצבים על דברי נאסרללה. כך מתקבלות החלטות. היהירות חוגגת ודם חיילנו נשפך לשווא.
אולמרט לא רוצה לריב עם שר הביטחון שלו. שר הביטחון לא מוכן להקשיב למופז ואף שואל אותו באחת הפגישות היכן היית כל השנים, בגללך קורה מה שקורה. מופז אומר ושואל מדוע לא פותחים מגירות, מדוע לא פועלים על-פי התכנונים. מדוע לא קוראים דוחות מודיעיניים כפי שצריך.
מופז באחת הפגישות שלו עם אולמרט אומר לו, אתם רוצים פעולה קרקעית אז בבקשה תלכו על צור, משם נורים כל הטילים על אזור חיפה. באחת הישיבות של הקבינט המלחמתי של אולמרט מופז שולף מפות ותוכניות שצה"ל שקד על הכנתם שנים. בהתאם למפות הללו ולתוכניות הללו אם יפעלו, לאחר כמה שעות או מקסימום יממה או שתיים יפסק ירי הטילים על יישובנו וחיזבאללה יקבל מכה ניצחת. חיזבאללה יכותר ואז תהיה אפשר להגיע למשא-ומתן בתנאים טובים. נביא את חיזבאללה מושפל ומוכה למשא-ומתן שאנו נקבע בו את התנאים. הרמטכ"ל ושר הביטחון ראו את הדברים אחרת ולכן אנו נגררנו להיכן שנגררנו.
הפלישה של צה"ל לאזור הליטני ארבעים ושמונה שעות לפני הפסקת אש ודאית היתה חסרת טעם. נעשתה לפי דעתי בכדי לנסות ולהחזיר את הכבוד האבוד של צה"ל, לנסות ולהביא אי אלו הישגים לפני הפסקת אש. פעולה מיותרת שהביאה להריגתם של כחמישים לוחמים ולעשרות פצועים. דבר שאף סיכן את חיילנו לאחר מכן. לאחר הפסקת האש ובזמן שפליטי הדרום שבו בהמוניהם לכפרים והערים ההרוסות. הכול בשם היוהרה והכבוד האבוד.
מי היה מאמין שמח"ט של צה"ל יברח משיחה עם חיילים כי לא קיבלו את דעותיו. מי היה מאמין שצה"ל לא מעיין בתוכניות מלחמה שהוכנו בקפידה. מי היה מאמין שגחמות פוליטיות נסתרות ולא נסתרות יביאו את ראש הממשלה למינוי של שר ביטחון שלא רצה את התפקיד ורק בכדי לתת את תיק האוצר לאדם שהוא ישלוט בו כמו הירשנזון. הכול על חשבון ביטחון מדינת ישראל.
מה ניסיונות ההסתרה הללו של כל המחדלים הקשים הללו. מעשי אולמרט, פרץ, חלוץ, הם מחדל קשה יותר ממחדלי מלחמת יום הכיפורים. אני עוד לא יודע כיצד יפורשו תוצאות מלחמה אלו על-ידי ידידנו בסוריה או באירן, הם לבטח לא יתנו שקט למדינת ישראל בשנים הקרובות. מלחמה זאת ערערה לחלוטין את מצבה הביטחוני של המדינה.
אני תקווה שאולמרט יסיק מסקנות ברורות ומהירות וישחרר אותנו מעולו ומיידית, אני תקווה ששר הביטחון יניח את מפתחות משרד הביטחון ויעבירם למי שיכול להתחיל ולשקם את הצבא ואת תדמיתו ואף להתכונן למלחמה הבאה אשר נמצאת ממש בפתח. אני מקווה שהרמטכ"ל יבין וייקח את מלוא האחריות כפי שהצהיר וייתן לאחר לשקם את הצבא. לפי המצב השורר כרגע אין לחיילים אמון בו והוא יהיה עסוק מדי בהכנות ובחקירות בהגנתו בוועדת חקירה הממלכתית. אנו כרגע זקוקים לרמטכ"ל שכל ראשו יהיה פנוי לשיקום מהיר של צה"ל והכנות למלחמה העומדת ממש בפתח.
פרץ ואולמרט אשר כל זמנם מרגע זה ועד תום חקירתם בוועדת החקירה הממלכתית, ראשם יהיה נתון כל כולו בעורכי הדין בהגנתם ,אנו זקוקים לאנשים שכל ראשם יהיה נתון בצרכי המדינה ובהוצאתה מהבוץ שאדונים אלו הכניסו אותנו לשם. כיצד יתפקד ראש הממשלה כאשר בנוסף לוועדת החקירה על כישלון המלחמה ייחקר על-ידי משרד מבקר המדינה.
על כן אני מבקש מכם אדונים נכבדים, רדו מאיתנו. לראש הממשלה אני מאחל שיצא נקי וזך מההאשמות השונות הרובצות עליו ואשר בגינן מתנהלות חקירות נגדו על-ידי משרד מבקר המדינה ובעתיד גם על-ידי המשטרה, כך אני מבין בתפיסתי המוגבלת. אני מאחל לו שיצא נקי כפיים. בזמן קשה זה לו ולבני משפחתו ייתן לאחרים את האפשרות לטפל בענייניי המדינה במלוא המרץ. אמן, למען מדינה היחידה שיש לנו ולמען ילדינו ועתיד המדינה.
