אחריוּת היא ערבותו של אדם לְתוצאה הנגרמת בעטיו. אם האדם הוא איש ציבור שכשל, הרי שהמחויבות הכרוכה באחריות שנטל על עצמו להיותו מופקד על ענין ציבורי, מחייבת אותו להסיק את המסקנה ההכרחית - לוותר על מעמדו הציבורי ולעמוד לדין. אין פירוש אחר למילה אחריות!
הסיבות לַכישלון יכולות לעמוד לקולא לִזכותו או לחומרא לחובתו של העומד לדין. אין להן קשר למסקנה הנתבעת מן האחריות. הקשר האמיץ בין תוצאת הכשל לבין האחריות הוא הוא שמחייב את המסקנה הבלתי נמנעת. לא הסיבות. התירוצים "זה לא אני! זה הוא!", "לא ידעתי!", "לא היה סיפק בידי!", "פעלו בניגוד להוראותי!", "קיבלתי נתונים כוזבים!" ועוד כהנה וכהנה תירוצים אינם ממין הענין הזה הקרוי אחריות.
במרכז השררה וּמנעמי השלטון במדינת-ישראל מוטלת לה האחריות כאבן שאין לה הופכין, ככלי אין חפץ בו וּכדבר מיותר וּמכביד. "כובד האחריות" הפך לקלישאה שעיקרה כלום ואיש אינו חש בכובד כלשהו בבואו למלא תפקיד שיש בו אחריות. אם אירעה תקלה כלשהי, מנעֵר האחראי את חוצנו מן האחריות וסופה שהיא מושלכת למזבלת האחריות של המדינה, ההולכת וּמגביהה עצמה.
נטילת אחריות על כל שלביה היא הודאה באשמה וכדרך ההודאות שמודים בהן, פוחת משמעותית גודל האשמה. אדם הלוקח אחריות על מעשיו או על מעשים שבתחום אחריותו, הוא אדם אמין, והודאתו תיזקף לִזכותו. לפיכך, הבורח מן האחריות אינו ראוי לשאת באחריות ויש לשלול ממנו לכל הפחות את התואר אחראי, אם לא למעלה מזה. כמובן שיש למהלך כזה השלכות אישיות מרחיקות-לכת מבחינתו של חסר האחריות, אלא שזהו המינימום הנדרש להגנה מפני נִזקו.
אם כך, מיהו האחראי לתוצאות העגומות של מלחמת לבנון השניה? צה"ל אינו יכול להיות אחראי משום שהוא זרוע המצייתת להוראות הממשלה. גם אם צה"ל כשל במשימותיו הוא אמור לכל היותר להפיק לקחים ולהיערך טוב יותר למלחמה הבאה. יציאה למלחמה היא אחד מתחומי האחריות עליהם מופקדת הממשלה והיא היא האחראית הבלעדית לתוצאותיה. ראש הממשלה אחראי בשם כל הממשלה כלפי הציבור ועליו האחריות כפולה ומכופלת.
אלא שישנם שרים, חברי הממשלה, שלא שותפו בסוד המלחמה ובמהלכיה והם ניזונו כמונו מאמצעי התקשורת. אחריותם עקיפה ואין הם מחוייבים בהסקת מסקנות אישיות. לפיכך האחריות לתוצאות מלחמת לבנון השניה מצטמצמת ונופלת רק על כתפי חברי הקבינט ובראשם ראש-הממשלה. הם אשר החליטו את ההחלטות מהחל ועד כלה והם אשר חייבים לשאת באחריות!
הדרישה של ראש הממשלה שוועדת מדמוני תחקור לאחור את התקופה שקדמה לכהונתו מסמיכה לכאורה את הוועדה לבדוק את כל הכשלים מימי הביל"ויים אם לא מאז יציאת מצרים. הדבר מצטייר כִּרמייה שקופה להימלט ממחירה של האחריות הרובצת לפתחו ואינה מניחה לשלוותו.
אין צורך בוועדות חקירה ויהיו שמותיהן וסמכויותיהן אשר יהיו. הכל ברור. מדובר באנשים מבוגרים שכשלו והם לבדם - אם נותרה טיפת יושרה כלשהי תחת קליפתם - יודעים את הכישלון ואת מחירו. ייטיבו נא אפוא חברי הקבינט המדיני-ביטחוני בממשלת ישראל, אם יגרעו מנזקם את מפח הנפש המתמשך והמיותר שיהא מנת חלקנו, ויחסכו מאיתנו הפגנות וּנבירה חטטנית בפצעי המלחמה הצודקת אך המטופשת הזאת.
