|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
לא היו לו גייסות, לא היו לו תקציבים, הוא לא היווה איום על איש, על כלום. לא החשיבו אותו, לא ספרו אותו. ישראל טוויטו נידון לעוני מרוד במקום שבו רב והלך ומתעצם ומחריף מספר העניים, אבל למי איכפת?!
|
ישראל טוויטו, "ההוא מכיכר הלחם", הלך לעולמו בליל שבת. הוא הלך מריר וזועף, שחוק ועייף. לבו נדם. בלעדיו, המקום שהותיר - חלל - יהיה רע וריק יותר. ספק אם יימצא מי שימלא את החור השחור שהשאיר, כשהלך, קרוע ומסוכסך, מעולם שכמעט כולו רע לעולם שכולו, כך אומרים, טוב. אשרי המאמין.
ישראל לחם כל חייו על הזכות הפשוטה והבסיסית - "כמו עפר וכמו שמים", כמאמר המשורר - של כל אדם באשר הוא לאכול לחם; לכל המעט לחם שחור, אחיד. הוא נלחם כדון קישוט וזעק נגד מפעיליהן (החירשים לקולות המצוקה) של טחנות רוח. אולי שמע אותו אי מי, אבל איש לא טרח להקשיב לו. קולו אבד, נזרה כאבק ברוח.
ישראל היה איש גדול ועצוב, טיפה מרתיע, טיפה מאיים, שהתריע נגד הפער הבלתי נסבל בין עשירים לבין עניים. כשהקים את מאהל הלחם שלו בכיכר המדינה השבעה והעשירה, בלב-לבו של המרכז הנובו-רישי, הוא קומם עליו את הדיירים השכנים, שביקשו לגרש את היתוש המצפוני שזמזם והטריד והחריד את מנוחת מצפונם, העיר אותם מנמנומם.
ישראל מחא נגד עוולות בלתי מוצדקות במדינה שנשחקו בה הסנסורים המוסריים. הוא נכשל במקום שבו אי אפשר להצליח במאבקים נואשים כמאבק שהוא הנהיג.
הרועה ביקש להוביל את העדר, אבל המשכוכית עם המשרוקית תעתה בדרך. והכבשים העייפות ("עדר עולפה שה והגדי") נגררו בעקבותיו לשום מקום.
ישראל טוויטו תויג כ"לוחם חברתי". מה זה השטויות האלה, שואלת הבדרנית עדי אשכנזי. מה זה לוחם חברתי? מה פירוש? מה זה אומר? למה הכוונה?
לא היו לו גייסות, לא היו לו תקציבים, הוא לא היווה איום על איש, על כלום. לא החשיבו אותו, לא ספרו אותו. ישראל טוויטו נידון לעוני מרוד במקום שבו רב והלך ומתעצם ומחריף מספר העניים, אבל למי איכפת?!
מותו, בגילו המוקדם, מעציב ומצער ככל מוות, אבל בטרם-עתו, כמי שמותו בא לו לפתע, יש משום תזכורת מצמררת לגורלם המופקר של רבים רבים בתוכנו, אשר היו אמורים להיות הגרעין הקשה של מאבקו, אבל כנועים ומובסים בייאושם המר הם לא פצו פה ונותרו רוב דומם, הניחו לו לזעוק ולהחריש אוזניים - אוזניים ערלות של אנשים שבעים, שהניחו לזעקתו ולגווע ולהימוג, לאיש שהלך לעולמו והותיר אחריו, כצוואה, לאנשים רעבים ללחם את ההכרח להילחם על הזכות לאכול אותו ולשבוע ממנו, לכל המעט.
יהי זיכרו עצוב.
|
| תאריך:
|
10/09/2006
|
|
|
עודכן:
|
10/09/2006
|
|
אברהם שרון
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
לחמית-חסד
|
10/09/06 09:50
|
|
|
|
2
|
|
רעבה
|
10/09/06 10:09
|
|
|
|
3
|
|
ראומה
|
10/09/06 10:42
|
|
|
|
4
|
|
דגנית ג
|
10/09/06 12:00
|
|
מקובל לפאר ולרומם את הבוררות כחלופה ראויה להליך המשפטי ולתלות בה, בצדק, מעלות שאין כמותן בבית המשפט: הבורר נבחר על-ידי בעלי הדין, לא כשופט הנכפה עליהם, ולכן חזקה עליהם שיבחרו את מי שמקובל עליהם כראוי לפסוק ביניהם; הבוררות איננה כפופה לסדרי הדין ודיני הראיות, הבורר איננו נזקק לאולם ולמנגנון הפקידותי של בית המשפט, לוח הזמנים שלו איננו עמוס כעומס המוטל על בתי המשפט, והוא - שלא כשופט - מסוגל לשבת בדין בכל שעה משעות היום בכל מקום נאות שיבחר לקיים את הבוררות. לכן, סיומה של הבוררות צפוי סמוך לתחילתה.
|
|
|
|
|
בעוד כמה ימים, ב- 13 לספטמבר, יתקיימו בשבדיה בחירות כלליות. ע"פ הסקרים האחרונים יש יתרון קל לגוש השמאל על גוש הימין והמרכז. אולם אחוז המתלבטים כמה יממות לפני הבחירות הוא חסר תקדים והיתרון בסקרים מתחלף מדי שבוע.
|
|
|
|
|
ביום חמישי (07.09.06), במעמד רב-רושם, נבחרה השופטת דורית ביניש לכהונת נשיא בית המשפט העליון, במקום השופט אהרן ברק היוצא ביום 14.09.06 לגמלאות. כתבתי "במקום" - במובן הפיזי של המילה, ולא הערכי. שהרי אין חולק על כך, כי ברק מותיר בלכתו חלל גדול מאוד. צריך לקוות שביניש תשכיל למלא את חלקו ביושר ובמקצועיות. צריך לאחל הצלחה רבה למשנה לנשיא המיועד, השופט אליעזר ריבלין, שמינויו יבוצע בתוך כמה שבועות.
|
|
|
|
|
היו מי שהגדירו את נשיא אירן כ"משוגע עם קבלות". היה מי שאמר כי הוא מונע על-ידי "דחף רגעי וחסר חשיבה". היו מי שהעריכו כי יש לנו עסק עם "פסיכי מופרע". והנה, לצד ההערכות המוקדמות, מתברג לו מחמוד אחמדינג'אד, ככוכב העולה של המזרח התיכון. בתוך כשנה, הפך המהנדס האזרחי לאיש תקשורת מבוקש, והוכיח כישורים פוליטיים ואסטרטגיים כאחד.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
